מי אמר שיש מטרה
אם אתה רואה את עצמך כישות שגם אחרי מותך יש לה המשך וסביר להניח שכאדם דתי אתה רואה את הדברים כך, אז הגיוני שהמטרה הזו שאתה מחפש אמורה לתפוס להמשך גם. אם אנחנו מניחים שיש מטרה לקיומך והיא לא מוגבלת לחיים האלה אנחנו צריכים לבדוק כמה סוגי מטרות אפשריים. אחד - יש לך מטרה ואפשר שתשיג אותה. כמובן שאחרי שהשגת את המטרה תצטרך אחת אחרת כי מה תהיה מטרת הקיום שלך אז (חייבת להיות אחת לא?) אז כמובן שנצטרך לעבור למטרה הבאה, וכן הלאה וכן הלאה... יוצא בסוף שאין ממש מטרה לקיום שלך אתה רק עובר בדרך שלא נגמרת של אין סוף מטרות חלקיות. האפשרות השניה, יש מטרה אבל אי אפשר להשיג אותה (משהו דומה למטרת החיים הבודיסטית), אז אתה רודף כל חייך אחרי מטרה ויודע שלעולם לא תשיג אותה ושמה שחשוב זה הדרך, אבל כמובן שאתה כל הזמן מסתכל על המטרה ומפספס את הדרך, די מייאש. אפשרות שלישית, אין מטרה, יש דרך ואתה הולך בה בלי מטרה מוגדרת מראש, אתה קובע מה יהיה איתך ומה לעשות בצעד הבא. הרבה אחריות, מה אם תטעה, לאן אתה הולך, מה יהיה איתך, מה אתה רוצה, צריך לעשות המון בחירות ואין הבטחה שמשהו מהם יוצא לך נכון. אפשרות רביעית, יש מטרה אלוהית, אתה רק בורג קטן בתוכה וברגע שתשלים את המטרה שלך, שאולי לא שייכת אליך בכלל, תעלם, תגמר, לא יהיה בך עוד צורך. ממש מיאש. בקיצור תבחר אתה, אני אישית הולך כרגע עם מספר שלוש, אני בוחר את הדרך ואת המטרות, אין לי שימוש אחד, ואף אחד לא הקים שבילים להדריך אותי פרט לי. אם אתה שואל מה המטרה שלי עכשיו, אז זה למצוא אושר דרך אהבה. אבל זה באותה מידה יכל להיות רחמים דרך כאב, או כל דבר אחר.
