התקבלת!
זה כל כך אני.
אבל ממש.
רק לא בגיל 20++
כשהייתי בגילך ניסיתי להלחם באופי המתבודד שלי. רציתי לצאת, להכיר אנשים, חברים.
אולי כי היה לי רע עם משפחתי ורציתי להתרחק משם.
בשלב מסוים בגיל 26 הבנתי שאני לא אוהב לצאת. שאני הולך לישון ב11. שכיף לי עם טלוזיה, עם ספר. עם שמיכת צמר וקקאו חם. שאני משתעמם עם חברים או בקבוצה.
ימי הולדת הצנעתי. לא רוצה לחגוג, לא רוצה לציין אותם.
לא רוצה לצאת!
לא האמנתי שאהיה אי פעם בזוגיות, אבל מצאתי גבר נפלא והופתעתי לגלות שאכן אפשר להכיל מישהו כמותי...
קשה לי באירועים חברתיים. אני מרגיש מאוים. והופתעתי שראיתי שזה הולך ונהיה יותר ויותר חזק עם השנים.ככל שיש יותר אנשים ,בעקר באירועים משפחתיים של המשפחה של בן זוגי- אני משתתק ונבלע יותר ויותר.
אני לא אוהב לצאת מהבית. זה נעשה רק כי בן זוגי מרגיש שהוא נחנק ואני עושה את זה כטובה בשבילו, וגם אז ברור לשנינו שעד 11 אנחנו חיבים להיות בבית. כי אני לא מסוגל מעבר לכך...
אז התקבלת?
מבחינתי כן
בהחלט, בעקר שנדמה שאת מדברת מגרוני.....
זה כל כך אני.
אבל ממש.
רק לא בגיל 20++
כשהייתי בגילך ניסיתי להלחם באופי המתבודד שלי. רציתי לצאת, להכיר אנשים, חברים.
אולי כי היה לי רע עם משפחתי ורציתי להתרחק משם.
בשלב מסוים בגיל 26 הבנתי שאני לא אוהב לצאת. שאני הולך לישון ב11. שכיף לי עם טלוזיה, עם ספר. עם שמיכת צמר וקקאו חם. שאני משתעמם עם חברים או בקבוצה.
ימי הולדת הצנעתי. לא רוצה לחגוג, לא רוצה לציין אותם.
לא רוצה לצאת!
לא האמנתי שאהיה אי פעם בזוגיות, אבל מצאתי גבר נפלא והופתעתי לגלות שאכן אפשר להכיל מישהו כמותי...
קשה לי באירועים חברתיים. אני מרגיש מאוים. והופתעתי שראיתי שזה הולך ונהיה יותר ויותר חזק עם השנים.ככל שיש יותר אנשים ,בעקר באירועים משפחתיים של המשפחה של בן זוגי- אני משתתק ונבלע יותר ויותר.
אני לא אוהב לצאת מהבית. זה נעשה רק כי בן זוגי מרגיש שהוא נחנק ואני עושה את זה כטובה בשבילו, וגם אז ברור לשנינו שעד 11 אנחנו חיבים להיות בבית. כי אני לא מסוגל מעבר לכך...
אז התקבלת?
מבחינתי כן
בהחלט, בעקר שנדמה שאת מדברת מגרוני.....