אני קנאית!
היי, אני בת 19, מאז שאני זוכרת את עצמי אני מאוד מאוד קנאית. אני מניחה שזה בגלל שבילדותי ההורים שלי נהגו לערוך השוואות ביני לבין ילדים אחרים בני גילי ...(הוא יותר...היא יותר...)... מה שגרם לירידה בערך העצמי, לירידה בביטחון העצמי וכמובן גם לקינאה תמידית והשוואה של עצמי לאחרים. זה מטורף, נכנסתי לזה עמוק וחזק מדי וזה הורס אותי מבפני, מין הסתם, הרי לא מדובר בדבר שהוא טוב... בקיצור, זה מזיק לי וזה ממש כמו מחלה שברצוני לרפא. אני יכולה לקנאות בכל אחד ועל כל דבר ... יש לי קינאה לנערות שצעירות ממני ...כאילו אני יכולה לראות נערה בת 15 ולקנא בה בטירוף רק על עצם העובדה שהיא צעירה ממני, ולהרגיש ישר מאויימת על ידיה, שכאילו היא בפחות שנים הצליחה להשיג יותר ממני...משהו כזה...מקווה שהבנתם. יש לי עוד סוג שלי קינאה, יש לי חבר כבר 8 חודשים, אני מקנאה כל הזמן בלי סיבה ...מספיק שהוא רק יסתכל לכיוון מישהי אחרת... וואי המצב שלי אנוש. בקיצור אני כל הזמן עסוקה בתסביכים שיש לי על עצמי. כל הזמן משהו חסר לי. למרות שאם להסתכל בגדול הכל ממש בסדר, אני יפה, אני בריאה, יש לי משפחה מדהימה, מלא חברים טובים, אני חיילת טובה, הייתי תלמידה טובה, יש לי בית חם, אני עוסקת בספורט, יש לי חבר, יש לי כישרונות רבים...כל זה בא ממקום אחר (שלא תחשבו שאני משתחצנת)..אני רק מנסה להסביר לכם שיש לי כל מה שצריך להיות לבנאדם כדי שיהיה מאושר אבל בכל זאת משהו חסר לי. אני מרגישה זקנה ומקנאה באנשים קטנים ממני (אולי בגלל הרגשת החמצה או פיספוס או שלא מיציתי..)...אולי כי עבר לי מהר מדי גיל ההתבגרות ואני מתגעגעת. בכל אופן, אם כך אני מרגישה עכשיו בגיל 19, מה יהיה בגיל 25? 30? 55? 70? אני לא מסתפקת ותמיד מזכירה לעצמי מה חסר לי...שאין לי רישיון נהיגה, שאין לי גוף כמו של ההיא או ההיא, ואין לי את זה ואין לי פה ואין לי שם..יש בני 17 שכבר יש להם רישיון, פה נכנסת הקינאה לאנשים שצעירים ממני והספיקו יותר ממני. נשמע ילדותי וחולני אבל אין מה לעשות אני קנאית. אני תמיד חייבת לקנא ולהרגיש מאויימת...כי תמיד באלי להרגיש הכי הכי. יש לי כמה אנשים ספציפיים שאני תמיד מקנאה בהם...הם יותר צעירים, ואני כל הזמן מפחדת שאולי הם יותר יפים , יותר רזים, יותר זה יותר זה... אני כל הזמן מקנאה, עסוקה בלקנא כל חיי...וזה הורס אותי איך מתמודדים עם זה??
היי, אני בת 19, מאז שאני זוכרת את עצמי אני מאוד מאוד קנאית. אני מניחה שזה בגלל שבילדותי ההורים שלי נהגו לערוך השוואות ביני לבין ילדים אחרים בני גילי ...(הוא יותר...היא יותר...)... מה שגרם לירידה בערך העצמי, לירידה בביטחון העצמי וכמובן גם לקינאה תמידית והשוואה של עצמי לאחרים. זה מטורף, נכנסתי לזה עמוק וחזק מדי וזה הורס אותי מבפני, מין הסתם, הרי לא מדובר בדבר שהוא טוב... בקיצור, זה מזיק לי וזה ממש כמו מחלה שברצוני לרפא. אני יכולה לקנאות בכל אחד ועל כל דבר ... יש לי קינאה לנערות שצעירות ממני ...כאילו אני יכולה לראות נערה בת 15 ולקנא בה בטירוף רק על עצם העובדה שהיא צעירה ממני, ולהרגיש ישר מאויימת על ידיה, שכאילו היא בפחות שנים הצליחה להשיג יותר ממני...משהו כזה...מקווה שהבנתם. יש לי עוד סוג שלי קינאה, יש לי חבר כבר 8 חודשים, אני מקנאה כל הזמן בלי סיבה ...מספיק שהוא רק יסתכל לכיוון מישהי אחרת... וואי המצב שלי אנוש. בקיצור אני כל הזמן עסוקה בתסביכים שיש לי על עצמי. כל הזמן משהו חסר לי. למרות שאם להסתכל בגדול הכל ממש בסדר, אני יפה, אני בריאה, יש לי משפחה מדהימה, מלא חברים טובים, אני חיילת טובה, הייתי תלמידה טובה, יש לי בית חם, אני עוסקת בספורט, יש לי חבר, יש לי כישרונות רבים...כל זה בא ממקום אחר (שלא תחשבו שאני משתחצנת)..אני רק מנסה להסביר לכם שיש לי כל מה שצריך להיות לבנאדם כדי שיהיה מאושר אבל בכל זאת משהו חסר לי. אני מרגישה זקנה ומקנאה באנשים קטנים ממני (אולי בגלל הרגשת החמצה או פיספוס או שלא מיציתי..)...אולי כי עבר לי מהר מדי גיל ההתבגרות ואני מתגעגעת. בכל אופן, אם כך אני מרגישה עכשיו בגיל 19, מה יהיה בגיל 25? 30? 55? 70? אני לא מסתפקת ותמיד מזכירה לעצמי מה חסר לי...שאין לי רישיון נהיגה, שאין לי גוף כמו של ההיא או ההיא, ואין לי את זה ואין לי פה ואין לי שם..יש בני 17 שכבר יש להם רישיון, פה נכנסת הקינאה לאנשים שצעירים ממני והספיקו יותר ממני. נשמע ילדותי וחולני אבל אין מה לעשות אני קנאית. אני תמיד חייבת לקנא ולהרגיש מאויימת...כי תמיד באלי להרגיש הכי הכי. יש לי כמה אנשים ספציפיים שאני תמיד מקנאה בהם...הם יותר צעירים, ואני כל הזמן מפחדת שאולי הם יותר יפים , יותר רזים, יותר זה יותר זה... אני כל הזמן מקנאה, עסוקה בלקנא כל חיי...וזה הורס אותי איך מתמודדים עם זה??