אני צריכה עזרה
שלום אני יוצאת עם מישהו כבר כמעט שנה וחצי, יש ביננו 10 שנים הפרש, אני בת 33 הוא בן 23, אנחנו מסתדרים מצויין ואוהבים אחד את השני בטירוף. אנחנו כל יום ביחד, יוצאים לחופשים ביחד, אני מכירה את משפחתו, והוא את ששלי. אני לא בחורה לחוצה, או מלחיצה, לא חושבת לחתונה או ילדים אפילו, הוא תמיד מזכיר את העניין של חתונה או ילדים ומגדיש שהוא לא רוצה , חשוב לציין שאני לא דיברתי על זה אף פעם, כי אני לא יודעת אם אני רוצה להתחתן בכלל או ילדים. יש ביננו קשר מאוד חזק, שפה משותפת, אבל... יצא כמה פעמים ספורים שדיברתי על מגורים משותפים והוא נכנס למצב של פחד מוגבר ופולט כל מיני משפטים כמו "יש לך לוח זמנים, לקשר ביננו??", אחרי השיחה אחרונה הוא הציאה לי לעבור לגור אצלו + עוד שני שותפים, לא הסכמתי הסברתי לו שאני מתה לגור איתו אבל לא בכל מחיר, הוא הבין. מאז הנושא לא עלה. שמחתי שהוא הציאה לי כי זה בכל זאת אומר שהוא מתחיל להתרגל לרעיון. אבל מה אני אגיד לכם כל כמה זמן אני נכנסת בגלל זה לכל מיני מועקות לגבי הקשר שלנו ומרגישה שחרב תלוי לי מעל הראש ועומד לפול כל רגע. הוא מודע לזה שהוא מפחד. אני לא יודעת כבר מה לעשות כי לקום בבכי אני שונאת וגם חושבת שלא מגיע לי אני שונאת הולטימטומים. מה אליי לעשות לקבל את זה כמו שזה ולחכות בסבלנות שהמצב השתנה, או שוב פעם לשים את הקלפים על השולחן ולחוות שיחה של התגוננות?? חשוב לציין שבחיים שלי לא אהבתי מישהו כמו שאני אוהבת אותו, ומחשבה על לאבדו כואבת לי בטירוף. תודה
שלום אני יוצאת עם מישהו כבר כמעט שנה וחצי, יש ביננו 10 שנים הפרש, אני בת 33 הוא בן 23, אנחנו מסתדרים מצויין ואוהבים אחד את השני בטירוף. אנחנו כל יום ביחד, יוצאים לחופשים ביחד, אני מכירה את משפחתו, והוא את ששלי. אני לא בחורה לחוצה, או מלחיצה, לא חושבת לחתונה או ילדים אפילו, הוא תמיד מזכיר את העניין של חתונה או ילדים ומגדיש שהוא לא רוצה , חשוב לציין שאני לא דיברתי על זה אף פעם, כי אני לא יודעת אם אני רוצה להתחתן בכלל או ילדים. יש ביננו קשר מאוד חזק, שפה משותפת, אבל... יצא כמה פעמים ספורים שדיברתי על מגורים משותפים והוא נכנס למצב של פחד מוגבר ופולט כל מיני משפטים כמו "יש לך לוח זמנים, לקשר ביננו??", אחרי השיחה אחרונה הוא הציאה לי לעבור לגור אצלו + עוד שני שותפים, לא הסכמתי הסברתי לו שאני מתה לגור איתו אבל לא בכל מחיר, הוא הבין. מאז הנושא לא עלה. שמחתי שהוא הציאה לי כי זה בכל זאת אומר שהוא מתחיל להתרגל לרעיון. אבל מה אני אגיד לכם כל כמה זמן אני נכנסת בגלל זה לכל מיני מועקות לגבי הקשר שלנו ומרגישה שחרב תלוי לי מעל הראש ועומד לפול כל רגע. הוא מודע לזה שהוא מפחד. אני לא יודעת כבר מה לעשות כי לקום בבכי אני שונאת וגם חושבת שלא מגיע לי אני שונאת הולטימטומים. מה אליי לעשות לקבל את זה כמו שזה ולחכות בסבלנות שהמצב השתנה, או שוב פעם לשים את הקלפים על השולחן ולחוות שיחה של התגוננות?? חשוב לציין שבחיים שלי לא אהבתי מישהו כמו שאני אוהבת אותו, ומחשבה על לאבדו כואבת לי בטירוף. תודה
