אני צריכה עזרה
שלום, פעם ראשונה בפורום ואשמח לעצה כי מרגישה שעוד מעט מתחרפנת.
קצת רקע: אני ובן זוגי שוכרים דירה כבר 3 שנים במרחק נסיעה של לפחות שעתיים-שלוש מחמותי. חמותי גרה לבד בדירה ובעיר אין שום קרוב משפחה.
אני בהריון בחודש ה- 9 ולאחר המון שיקולים הזמנו אותה לגור אצלנו.
הזמנו אותה אלינו כי היא מאוד בודדה ואנחנו בזמן האחרון ממש מגיעים מעט כי לא מתאפשר לנו.
מאוד היה קשה לי לעשות את הצעד הזה אבל בגלל שהיא ממש הייתה בודדה הלכנו על זה.
אני בנאדם מאוד (!!!) פרטי ומאוד אוהבת את הפרטיות שלי. אני מעריכה כמו כולם.
יש לנו דירה ממש קטנה. ויוצא שכבר חודשיים היא ישנה בסלון. לה עצמה זה ממש לא מפריע כי גם בדירתה היא ישנה בסלון. אני סובלת מזה!
היא שפית במקצוע שלה אז היא כל הזמן במטבח. נכון שכרגע גם ככה אין לי כוח להתעסק עם זה אבל אני ממש מרגישה שאני כבר לא יכולה להיכנס למטבח שלי ולהרגיש בנוח לעשות משהו על דעת עצמי כי אני לא יודעת מה היא תכננה לעשות.
היא בנאדם מאוד - מאוד אמציונלי, והיא מרגישה שהיא צריכה כל הזמן לדבר! עם מישהו לא מדבר איתה היא מרגישה כאילו משהו לא בסדר. דיברנו איתה המון המון פעמים על זה, היא אומרת שהיא מבינה שלא תמיד בא לנו לדבר אבל בפועל כשזה קורה היא תמיד נעלבת.
היא ואני מאוד מאוד שונות אחת מהשנייה, היא גדלה בבית ובסביבה שזה בסדר באמצע הדיבור להשחיל קללות ואני פשוט מתחרפנת מזה!
היא מאוד עקשנית ורוצה שהכל יעשה בדרך שלה, ואם זה לא נעשה ככה אז היא נעלבת.
בן זוגי מודע לכל זה, והוא תומך בי בכל מה שצריך.
אני לעומתי ממש לא נעים לי לדבר איתה לדוגמא לגבי הקללות ויוצא שפשוט התרחקתי ממנה מאוד מהרגע שהיא באה לגור איתנו.
היא פשוט סוחטת ממני כל אנרגיה! אני כל הזמן בחדר- לא רוצה לצאת.
ולחשוב שעוד חודש כשייוולד הילד היא תהיה איתי כל הזמן, אני חושבת רק על זה ובא לי למות!
אני ממש צריכה עזרה. אני באמת לא יודעת איך להפוך את עצמי ולחשוב בצורה שונה ככה הכל יהיה בסדר....
שלום, פעם ראשונה בפורום ואשמח לעצה כי מרגישה שעוד מעט מתחרפנת.
קצת רקע: אני ובן זוגי שוכרים דירה כבר 3 שנים במרחק נסיעה של לפחות שעתיים-שלוש מחמותי. חמותי גרה לבד בדירה ובעיר אין שום קרוב משפחה.
אני בהריון בחודש ה- 9 ולאחר המון שיקולים הזמנו אותה לגור אצלנו.
הזמנו אותה אלינו כי היא מאוד בודדה ואנחנו בזמן האחרון ממש מגיעים מעט כי לא מתאפשר לנו.
מאוד היה קשה לי לעשות את הצעד הזה אבל בגלל שהיא ממש הייתה בודדה הלכנו על זה.
אני בנאדם מאוד (!!!) פרטי ומאוד אוהבת את הפרטיות שלי. אני מעריכה כמו כולם.
יש לנו דירה ממש קטנה. ויוצא שכבר חודשיים היא ישנה בסלון. לה עצמה זה ממש לא מפריע כי גם בדירתה היא ישנה בסלון. אני סובלת מזה!
היא שפית במקצוע שלה אז היא כל הזמן במטבח. נכון שכרגע גם ככה אין לי כוח להתעסק עם זה אבל אני ממש מרגישה שאני כבר לא יכולה להיכנס למטבח שלי ולהרגיש בנוח לעשות משהו על דעת עצמי כי אני לא יודעת מה היא תכננה לעשות.
היא בנאדם מאוד - מאוד אמציונלי, והיא מרגישה שהיא צריכה כל הזמן לדבר! עם מישהו לא מדבר איתה היא מרגישה כאילו משהו לא בסדר. דיברנו איתה המון המון פעמים על זה, היא אומרת שהיא מבינה שלא תמיד בא לנו לדבר אבל בפועל כשזה קורה היא תמיד נעלבת.
היא ואני מאוד מאוד שונות אחת מהשנייה, היא גדלה בבית ובסביבה שזה בסדר באמצע הדיבור להשחיל קללות ואני פשוט מתחרפנת מזה!
היא מאוד עקשנית ורוצה שהכל יעשה בדרך שלה, ואם זה לא נעשה ככה אז היא נעלבת.
בן זוגי מודע לכל זה, והוא תומך בי בכל מה שצריך.
אני לעומתי ממש לא נעים לי לדבר איתה לדוגמא לגבי הקללות ויוצא שפשוט התרחקתי ממנה מאוד מהרגע שהיא באה לגור איתנו.
היא פשוט סוחטת ממני כל אנרגיה! אני כל הזמן בחדר- לא רוצה לצאת.
ולחשוב שעוד חודש כשייוולד הילד היא תהיה איתי כל הזמן, אני חושבת רק על זה ובא לי למות!
אני ממש צריכה עזרה. אני באמת לא יודעת איך להפוך את עצמי ולחשוב בצורה שונה ככה הכל יהיה בסדר....
