אני צריכה יעוץ!

Metokonet18

New member
אני צריכה יעוץ!

אני בת` 19 עוד מעט,ועושה שירות לאומי,חבר שלי משכיר דירה והצבא מממן חצי,ואני גם נותנת חלק מהכסף,כי בעצם הדירה הזאת היא שלי להכל,אני עושה אצלו שבתות,וישנה אצלו,וזה בעצם הרגעים שאני מחכה להם כל השבוע,הקשר שלנו רציני ואנחנו 4 שנים ביחד עוד כמה חודשים,בזמן שהוא בצבא אני חוזרת לבית של ההורים שלי ושבעצם כל הדברים שלי נמצאים שם ולא העברתי אותם לדירה,כי אני נמצאת בדירה רק כשהוא שם,הבעיה היא אבא שלי שהזהיר אותי שאם אני אלך לישון אצלו אני לא יכנס יותר לבית והוא אפילו יחליף את המנעולים,אני מבינה שזה זכותו אבל זה כבר החיים שלי ואני מקבלת החלטות לבד,והוא אומר לי שכל עוד אני גרה בבית אני לא יעשה מה שאני רוצה,אני כבר מספיק גדולה כדי לא לתת לו לשלוט לי בחיים,ואולי זה זכותו,אבל איפה הרגש והמוסר שלו בתור אבא?אמא שלי שפוטה שלו,כי היא מפחדת מימנו,ואני ההיתי רוצה להיכנס לבית שלי מתי שאני רוצה ובלי פחד,רק שהיום הוא הבהיר לי שעוד יום אחד אני ישן אצלו,אין לי כניסה יותר לבית,ואים הוא יצטרך הוא יחליף את המנעולים,יש לי לאיפה ללכת ,לדירה,ואני לא מיתכוונת לוותר,על השבתות והלילות שלנו ביחד,אבל ההיתי רוצה שההורים שלי גם אם הם לא שלמים עם מה שאני עושה שיתמכו בי,ולא שיעיפו אותי מהבית או יאיימו,מה ההורים שלכם היו עושים,ומה דעתכם בעיניין?
 

ellanet

New member
אבא שלך לא מבין ש...

את כבר לא הילדה הקטנה שלו? תסבירי לו שאת כבר מבוגרת מספיק כדי להחליט החלטות מסוג כזה. ואם הוא ימשיך בשלו הייתי מציעה לך לעזוב את הבית. אגב מה דעתו של החבר בכל הסיפור?
 
אין פה תשובות קלות

אם אבא שלך הוא מסוג האנשים האלו, שחושבים דוגמאטי על היחסים שבינו לבינה ויש להניח שהוא כזה, (כי אם את עושה שירות לאומי - מן הסתם את מבית דתי) אז באמת יש לך בעיה. במגזר הזה לא מקובל לישון עם חבר. מכאן אני מעריכה שאין פתרון בלי כאב. כל מה שתבחרי יכאב. * ללכת עם צו ליבך = להכעיס את אבא שלך ולסבול מהכעס שלו ומהעובדה שלא הצלחת לרצות אותו... ולאבד את תמיכתו * לפייס את אבא שלך ולזכות בתמיכתו = להפסיד את הרגעים שאת מחכה להם עם האהוב שלך. תגידי, מה אומר החבר? מה דעתו על הקריעה שאת חווה?
 
הוא עובד אצלך?

סליחה על התקפה. אבא שלך חייב לך משהו? אני מניח שהוא עובד קשה לפרנסה, וכל אדם לא רוצה לעבוד למישהו שעושה ההפך מרצנו. נכון? אז או שתעזבי את הבית. או שתקבלי את מה שהוא אומר לך. ולקינוח. למה את מבינה שהוא צריך לשרת את התענוגים שלך, בזמן שאת, את שלו, לא??
 
../images/Emo35.gif יודעת שזה מפליא

אבל דווקא לרוח התגובה הזאת אני מתחברת. גדלתי בבית חילוני, אצל אב אפיקורס מוחלט ולמרות זאת גם לי לא הרשו לישון עם חבר. מאחר ואני מרדנית לא קטנה מצאתי לי פתרונות יצירתיים. כבר סיפרתי פה פעם שעבודת הביוטופ שלי (חוף כורכר-פלמחים) היתה הלגיטימציה לשהות לילה שלם עם החבר מחוץ לבית. היו עוד תיחמונים, אבל כבר אז כנערה מתבגרת וגם היום כאם אני חושבת שזכותו של הורה לקבוע כללים בביתו. מי שבוחר לחיות בצל קורת הבית צריך לקבל על עצמו את תכתיביו. תמיד שמורה לו הזכות לנסות לשכנע לשנותם, לתחמן, או לחילופין, בהגיעו לגיל המתאים לצאת מן הבית. בעניין חינוך שמרני הייתי רוצה להוסיף שהוא מזיק מאוד בעיני. את כל מה שיש לי בחיי (לא רק חומרית) אני חבה להורי. הם היו ועדיין הורים מסורים ונפלאים. אם יש לי ביקורת על הורותם היא מסתכמת בחינוך השמרני שהקנו לי. במשך שנים הוא השליך על חיי ועד היום ניכרים שרידי תוצאותיו. היי ערה לכך Metokonet18, ושקלי היטב את צעדייך. אולי ייטב לך לצאת מבית ההורים.
 
למה מפליא?

כאדם בוגר את רואה גם את הצד של ההורה. לא רק את הצד של הילד. וזה בהחלט מובן לי... גם לדעתי החינוך השמרני מזיק, אבל זכותו להחזיק בדיעה הזו. ואם את דוגלת בזכותו של ההורה לחנך את ילדו לדרכו, איך את מציעה לה באותה נשימה את הפתרון של הקריעה? יציאה שלה מהבית ללא נישואין תכאיב לאביה ותגרום לו לנתק איתה את הקשר.
 
../images/Emo35.gif זיגזג

אין לי ספק שהאב בטוח שהוא מגן על בתו ומקנה לה את החינוך הטוב ביותר. מאידך, גם אין לי ספק לגבי הרסנותו של חינוך שמרני. מאחר ואת מחיר השמרנות תשלם הילדה, ומאחר והיא כבר אינה ממש ילדה - שירות לאומי, אני חושבת שעליה להניח על כף המאזניים את הכאב של אביה אם תחליט לעזוב את הבית מול השלכות החינוך שהיא מקבלת על עתידה (אגב, היא כבר בטח התחילה לשלם את מחיר החינוך השמרני מזמן, אבל את הנעשה אין להשיב). אישית, הצלחתי להשתחרר במחצית שנות ה-30 שלי, מאוחר מכדי לטהר טוטאלית את חיי מהשלכות שטיפת המוח השמרנית. אז נכון, התעריף נמוך אבל מי רוצה משכנתא לכל החיים?!
 
ובכל זאת,

משם היא באה וזה כבר ילווה אותה כל החיים......... את הנעשה אין להשיב. האמת היא שאני דווקא איתך בקטע של "שתתחיל לחיות את חייה" אבל ביננו שואלת, לנו קל להגיד את זה היום.. אבל היא.. היא עוד שם, והיא צריכה להתמודד עם זה עכשיו. מה שבטוח, אם היא תחליט על הקריעה, היא חייבת לעבור תהליך של השלמה עם זה. כי אחרת רגשות האשמה יהרסו את היציאה החוצה.
 

kinley

New member
אין לי איך לייעץ,אבל ...

היות ושאלת איך אצלנו אז על זה אענה: אחותי ש"התפקרה" עפה או יותר נכון העיפה את עצמה מהבית. שנים היא ואמא שלי היו בכסאח רציני והיום נוצרה אזשהי הבנה......אבל עדין קשה לה(לאמא) לקבל את זה.
 

kinley

New member
מצד שני קיימת גישה נוספת..

אחי, שמכונה "מופקר בתחפושת",בחר לחיות את חייו כפי שהוא רוצה אבל להימנע ממלחמות וזה מתבטא בזה שכשמגיע הביתה נראה כמו דוס מחמד. אפילו כשהביא את חברתו דאג שתהיה לה חצאית...
 

kinley

New member
הרצון שלך ...

"שיקבלו אותך כמו שאת" , דומה למלחמה בתחנות רוח. לא הייתי אומרת לך לוותר על העקרונות שלך אבל מצד שני חלק מהתבגרות היא ההבנה שאת לא צריכה אישורים להחלטות שלך. (שאני אמות אם אני כתבתי את זה...)
 
|אייקון של מחיאות הכפיים|

"ההתבגרות היא ההבנה שאת לא צריכה אישורים להחלטות שלך!" נהדר קינלי!
ברגע שבאמת לא תצטרכי אישור להחלטות שלך לא תצטרכי את ה"תמיכה" לא תצטרכי ש"יקבלו אותך" אז.. ורק אז, יתחיל תהליך של לקבל אותך כפי שאת. לא קודם. אנשים יותר רגישים ממה שחושבים. הם מרגישים מתי הם יכולים להשפיע עלייך ולכופף את רצונותייך וכשהם מרגישים את זה - הם יעשו את זה. כשהם ירגישו שאי אפשר, ושאת עצמך מקבלת את עצמך כמו שאת הם יפסיקו לנסות ומכיוון שאת כן יקרה להם הם יתחילו בתהליך העצמי שלהם לקבל אותך.
 
למעלה