אני צריכה אותכם...
כבר כמה ימים שלא כתבתי, מידי פעם הגבתי אבל לא היה לי את הכח הנפשי להעלות הכל ולספר אבל אני מרגישה שאני חייבת, אני מרגישה שאם אני לא אספר אני אתפוצץ מהר מאד מבפנים, היה לי סוף שבוע מוזר, כואב, מפחיד, עצוב ומטומטם, אז ככה... מישהו זוכרת את השיחה הגורלית? זאת שעידן ואני היינו צריכים לעשות לפני שהוא יוצא לטיול? אז ביום שישי עשינו אותה, הייתי בטוחה שהולך להיפרד ממני, לא ידעתי את הסיבות, אבל הייתה לי הרגשה שכזאת, כשדיברנו הוא אמר לי שאני אחד האנשים שהוא הכי אוהב בעולם אוהב מכל הבחינות, אבל... הוא לא מאוהב בי, הוא לא מטורף אחרי וגם אם הוא לא היה נוסע בטח היינו ניפרדים בקרוב... הדברים שלו קרעו אותי, הכאיבו לי ולרגע הרגשתי שהאהבה לא תיפגוש אותי בחיים, שאני אשאר בודדה לנצח... גם אני אמרתי לו כל מה שאני חושבת, שאלתי אותו אם הוא עדיין אוהב אותה (הוא לא...), אם הוא באמת אוהב אותי... אחרי השיחה ברחתי משם, הוא נישאר שם עם אחותי ועוד כמה אנשים ואני נסעתי הביתה, ישבתי בחוץ בכיתי, היה לי היתקף, חתכתי... דיברתי עם חברה שלי והתגובה שלה קצת איכזבה... בזמן שדיברתי איתה היו לי הרבה רגעים של מחשבות עמוקות כאלה, בעיקר על מה שאני מרגישה ואז... זה בא אליי פתאום
, הפחית את הכאב והחזיר אותי למציאות, אני אוהבת אותו... הוא אחד האנשים שהכי חשובים לי בעולם ואני מוכנה לעשות הכל למענו, אבל אני מאוהבת במישהו אחר, בבחור שישאר לנצח הפנטזיה שלי... איך חשבתי לרגע שאני מאוהבת בעידן, אם בפעם הראשונה ששכבנו חשבתי עליו? אני עדיין חולמת עליו... הוא עדיין הבחור ששולט בי... הוא עדיין הבחור שברגע שהוא יכנס בדלת אני אהיה שלו... אני אוהבת את עידן, בטירוף ונמשכת אליו עוד יותר בטירוף... אבל הוא לא יובל, מי שאני מאוהבת בו... ואז הבנתי, אני רוצה להיות עם עידן כי זה עושה לי טוב, אני לא משחקת את עצמי איזה קדושה מעונה, טוב לי להיות איתו, טוב לי הקשר שלנו גם אם מיליון אנשים יחשבו שזה קשר דפוק, זה מה שאני צריכה עכשיו... הקיצקץ חזרתי למקום שהם ישבו בו ואמרתי לו הכל, גם סיפרתי לו שחזרו לי ההיתקפים, ההקאות והחתכים... והוא היה שם בישבילי כמו העידן שאני אוהבת... אז הוא נוסע עוד מעט, יהיה לי קשה, אבל לא כמו שחשבתי, אני חושבת שהנסיעה שלו שימשה לי כתירוץ לנפילה ואני עדיין נופלת, חותכת, מקיאה... אבל למי איכפת... מקסימום מתים בסוף... שיהיה לכולנו שבוע מקסים, מצטערת על האורך ותודה שקראתם, אם בכלל... מאיה.
כבר כמה ימים שלא כתבתי, מידי פעם הגבתי אבל לא היה לי את הכח הנפשי להעלות הכל ולספר אבל אני מרגישה שאני חייבת, אני מרגישה שאם אני לא אספר אני אתפוצץ מהר מאד מבפנים, היה לי סוף שבוע מוזר, כואב, מפחיד, עצוב ומטומטם, אז ככה... מישהו זוכרת את השיחה הגורלית? זאת שעידן ואני היינו צריכים לעשות לפני שהוא יוצא לטיול? אז ביום שישי עשינו אותה, הייתי בטוחה שהולך להיפרד ממני, לא ידעתי את הסיבות, אבל הייתה לי הרגשה שכזאת, כשדיברנו הוא אמר לי שאני אחד האנשים שהוא הכי אוהב בעולם אוהב מכל הבחינות, אבל... הוא לא מאוהב בי, הוא לא מטורף אחרי וגם אם הוא לא היה נוסע בטח היינו ניפרדים בקרוב... הדברים שלו קרעו אותי, הכאיבו לי ולרגע הרגשתי שהאהבה לא תיפגוש אותי בחיים, שאני אשאר בודדה לנצח... גם אני אמרתי לו כל מה שאני חושבת, שאלתי אותו אם הוא עדיין אוהב אותה (הוא לא...), אם הוא באמת אוהב אותי... אחרי השיחה ברחתי משם, הוא נישאר שם עם אחותי ועוד כמה אנשים ואני נסעתי הביתה, ישבתי בחוץ בכיתי, היה לי היתקף, חתכתי... דיברתי עם חברה שלי והתגובה שלה קצת איכזבה... בזמן שדיברתי איתה היו לי הרבה רגעים של מחשבות עמוקות כאלה, בעיקר על מה שאני מרגישה ואז... זה בא אליי פתאום
