Himmelfarb
New member
אני צריך עזרה...
אני נמצא עכשיו בתהליך של יציאה מהבית לדיור חוץ ביתי ביחד עם המתאמת שיקום שלי, אבל אני בא לכך מוכן שיכול להיות שיהיה מצב שאני לא אתחבר לאנשים שם ולא ארצה לעבור לשם, ובסופו של דבר אתחרט על כל התהליך (וזה כבר קרה בעבר).
בגלל זה הייתי רוצה אולי לחזור לאוניברסיטה השנה, לאחר שהשנה האחרונה לא הייתי. ברור לי שאני אצטרך ללמוד כישורי חיים ולרכוש עצמאות בשלב זה או אחר, אבל אני לא יודע האם זה הזמן המתאים בשבילי כדי לצאת מהבית ולעבור לגור בהוסטל. מה גם שמיומנוית של עצמאות אני יכול ללמוד גם כשאני חי בבית, מאמא שלי או אחותי, אבל הבעיה היא זה שאני לא מסתדר איתן כל כך ואין לי יחסים טובים איתן.
והסיבה היא שאני מאוד שונה מהן, אין לי נושאים משותפים לשיחה איתן, אין בינינו כמעט תקשורת, וזה כי אדם נוטה להתחבר עם מי שדומה לו, אבל כרגע רוב החברים שלי הם מהפייסבוק וגרים רחוק ממני, מה שמקשה עליי להיפגש איתם. אין הרבה אנשים בסביבה הקרובה שלי שאני מצליח להתחבר אליהם.
אני לא יודע מה לעשות במצב הזה... אני צריך עזרה... מצד אחד מאוד הייתי רוצה להפוך להיות עצמאי אבל אני לא אהיה מוכן לעבור לגור עם אנשים שאני לא מוצא שפה משותפת איתם, מחוץ לבית באופן קבוע. ומצד שני מאוד הייתי רוצה לחזור לאוניברסיטה וללמוד בה ולעשות תואר באיזה תחום, אבל לא יודע עד כמה זה יתאים אם אעבור להוסטל השנה (בקרוב). מראש אני לא בא עם ציפיות שאני אתחבר לאנשים שאני אפגוש שם (בהוסטל) ולכן אני חושב שכדאי לי לחזור לאוניברסיטה, אבל הבעיה היא שאני לא יודע אם אמא שלי רוצה לממן לי את הלימודים, גם כי היא לא עובדת עכשיו וכי היא משלמת לאחותי את הלימודים.
בוועדה של הסל שיקום אמרה האחראית על הסל שיקום בהתחלה שאני לא זכאי למסגרת של דיור חוץ ביתי של משרד הבריאות (ייעודי לנפגעי נפש), כי האבחנה שלי (אספרגר) נמצאת בקטגוריה של אוטיזם ולכן קשורה למשרד הרווחה, ולא למשרד הבריאות. אבל מצד שני אני סובל גם ממגבלה נפשית (OCD), ולכן כן מגיע לי דיור גם של משרד הבריאות, אבל היא ניסתה להגיד ש OCD זאת לא מחלת נפש, יש הרבה אנשים שסובלים מכל מיני בעיות...
ויצא לי להיות בהוסטל אחד של משרד הרווחה, בכפר סבא, ייעודי לאוטיזם (בתפקוד גבוה) ואספרגר, ושם ממש לא הצלחתי לדמיין את עצמי חי עם הדיירים שם.
מה הייתם ממליצים לי לעשות?
אני נמצא עכשיו בתהליך של יציאה מהבית לדיור חוץ ביתי ביחד עם המתאמת שיקום שלי, אבל אני בא לכך מוכן שיכול להיות שיהיה מצב שאני לא אתחבר לאנשים שם ולא ארצה לעבור לשם, ובסופו של דבר אתחרט על כל התהליך (וזה כבר קרה בעבר).
בגלל זה הייתי רוצה אולי לחזור לאוניברסיטה השנה, לאחר שהשנה האחרונה לא הייתי. ברור לי שאני אצטרך ללמוד כישורי חיים ולרכוש עצמאות בשלב זה או אחר, אבל אני לא יודע האם זה הזמן המתאים בשבילי כדי לצאת מהבית ולעבור לגור בהוסטל. מה גם שמיומנוית של עצמאות אני יכול ללמוד גם כשאני חי בבית, מאמא שלי או אחותי, אבל הבעיה היא זה שאני לא מסתדר איתן כל כך ואין לי יחסים טובים איתן.
והסיבה היא שאני מאוד שונה מהן, אין לי נושאים משותפים לשיחה איתן, אין בינינו כמעט תקשורת, וזה כי אדם נוטה להתחבר עם מי שדומה לו, אבל כרגע רוב החברים שלי הם מהפייסבוק וגרים רחוק ממני, מה שמקשה עליי להיפגש איתם. אין הרבה אנשים בסביבה הקרובה שלי שאני מצליח להתחבר אליהם.
אני לא יודע מה לעשות במצב הזה... אני צריך עזרה... מצד אחד מאוד הייתי רוצה להפוך להיות עצמאי אבל אני לא אהיה מוכן לעבור לגור עם אנשים שאני לא מוצא שפה משותפת איתם, מחוץ לבית באופן קבוע. ומצד שני מאוד הייתי רוצה לחזור לאוניברסיטה וללמוד בה ולעשות תואר באיזה תחום, אבל לא יודע עד כמה זה יתאים אם אעבור להוסטל השנה (בקרוב). מראש אני לא בא עם ציפיות שאני אתחבר לאנשים שאני אפגוש שם (בהוסטל) ולכן אני חושב שכדאי לי לחזור לאוניברסיטה, אבל הבעיה היא שאני לא יודע אם אמא שלי רוצה לממן לי את הלימודים, גם כי היא לא עובדת עכשיו וכי היא משלמת לאחותי את הלימודים.
בוועדה של הסל שיקום אמרה האחראית על הסל שיקום בהתחלה שאני לא זכאי למסגרת של דיור חוץ ביתי של משרד הבריאות (ייעודי לנפגעי נפש), כי האבחנה שלי (אספרגר) נמצאת בקטגוריה של אוטיזם ולכן קשורה למשרד הרווחה, ולא למשרד הבריאות. אבל מצד שני אני סובל גם ממגבלה נפשית (OCD), ולכן כן מגיע לי דיור גם של משרד הבריאות, אבל היא ניסתה להגיד ש OCD זאת לא מחלת נפש, יש הרבה אנשים שסובלים מכל מיני בעיות...
ויצא לי להיות בהוסטל אחד של משרד הרווחה, בכפר סבא, ייעודי לאוטיזם (בתפקוד גבוה) ואספרגר, ושם ממש לא הצלחתי לדמיין את עצמי חי עם הדיירים שם.
מה הייתם ממליצים לי לעשות?
