אני פותחת את ההודעה
הזאת בלי לדעת בדיוק למה.
אולי כי בלימודים היום באיזה סדנא קבוצתית הייתי צריכה לדבר על איך אני מרגישה ולא בדיוק ידעתי מה אני מרגישה (התחמקתי באלגנטיות).
אני לבד בעיר גדולה. לאט לאט מתבהרות פה ושם פנים. מישהו אומר לי שלום, מישהו מנופף לי באוניברסיטה, מישהו מחייך שאני מגיעה לעבודה.
ואני שקטה, מאוד שקטה. לא מדברת הרבה, מסתכלת, מסתכלת. רואה הרבה דברים ושותקת. אולי זה שומר עלי, אולי. מנסה למצוא מקומות לשתוק בהם פחות.
כשאני מדברת יש לי יותר קיום בעולם, מתפנה עוד מקום בשבילי. פשוט כרגע עוד לא מצאתי מקום שאני רוצה שיהיה לי בו מקום בשבילי.
אני מאוד סבלנית, ולא מתעצבנת, ולא כועסת, רגועה. פנויה לשמוע אחרים... אבל פוחדת שבעצם אני נסוגה אחורה. מאבדת את האחיזה החזקה יותר, שהייתה לי לפני כמה חודשים, בעולם.
ואני אוהבת את הדירה שלי. יש לי חדר שבו הראש שלי שקט. ושותפה אחת שטוב לי איתה. ושותף שלא.
ואני מקפידה לקנות אוכל ולבשל. ומשתדלת לאכול מספיק.. ועדיין כשחזרתי הבייתה בסופ"ש מישהי אמרה משהו על זה שירדתי... וזה בלבל אותי קצת.
הזאת בלי לדעת בדיוק למה.
אולי כי בלימודים היום באיזה סדנא קבוצתית הייתי צריכה לדבר על איך אני מרגישה ולא בדיוק ידעתי מה אני מרגישה (התחמקתי באלגנטיות).
אני לבד בעיר גדולה. לאט לאט מתבהרות פה ושם פנים. מישהו אומר לי שלום, מישהו מנופף לי באוניברסיטה, מישהו מחייך שאני מגיעה לעבודה.
ואני שקטה, מאוד שקטה. לא מדברת הרבה, מסתכלת, מסתכלת. רואה הרבה דברים ושותקת. אולי זה שומר עלי, אולי. מנסה למצוא מקומות לשתוק בהם פחות.
כשאני מדברת יש לי יותר קיום בעולם, מתפנה עוד מקום בשבילי. פשוט כרגע עוד לא מצאתי מקום שאני רוצה שיהיה לי בו מקום בשבילי.
אני מאוד סבלנית, ולא מתעצבנת, ולא כועסת, רגועה. פנויה לשמוע אחרים... אבל פוחדת שבעצם אני נסוגה אחורה. מאבדת את האחיזה החזקה יותר, שהייתה לי לפני כמה חודשים, בעולם.
ואני אוהבת את הדירה שלי. יש לי חדר שבו הראש שלי שקט. ושותפה אחת שטוב לי איתה. ושותף שלא.
ואני מקפידה לקנות אוכל ולבשל. ומשתדלת לאכול מספיק.. ועדיין כשחזרתי הבייתה בסופ"ש מישהי אמרה משהו על זה שירדתי... וזה בלבל אותי קצת.
