אני פה
נעלמתי לכמה זמן, ולא רק מהפורום הזה. לא שהייתי פעילה במיוחד, אבל מילא. נעלמתי כי היו כמה דברים שהייתי צריכה לעבור, להתגבר עליהם. אני חושבת שהיום יצאתי חזרה מהקופסא. 5 חברים עשו את זה. אחרי קצת דירבון, הם פשוט לקחו את עצמם, התישבו באוטו, ונסעו 40 דקות כדי לבוא לראות אותי. אף פעם בחיים לא באו אלי חברים סתם ככה לבלות בערב, הם תמיד גרו רחוק מדי. ויובל אמר ש"צריך לעשות את זה שוב, דברי איתי." תודה חביבי, אין לך מושג כמה מאושרת עשית אותי, אין לך מושג כמה טוב עשית לי בזה שאמרת את המילים האלה, בעובדה שהתישבת והבאת אלי את עצמך ועוד 4 חברים. עולם ומלואו חזר אלי, כאילו קמתי לחיים אחרי 4 וחצי החודשים האלה. ונכון שלא סיימתי את שיעורי הבית, לא הכנתי את המתנות של עדי ודלית, לא שידרתי בחדר, השעה כבר 1 ורבע בלילה ואני עדיין לא ישנה, וצריך לקום מחר ב-6, כי יש שיעור פסיכומטרי וצריך להגיע אליו. אני לא יכולה לנשום כרגע. זה קורה לי כשאני עייפה. ויש לי מגרנה נוראית ואמא שכחה להשאיר לי את הכדורים כשנסעה. אני עוד צריכה לארוז ליומיים בבת ים ואין לי כוח. אני רוצה ללכת לישון. אבל אני נמצאת באופוריה כרגע, אני שיכורה מרוב אושר ולא משנה כמה רע אני מרגישה פיזית וכמה אני עייפה, וכמה המצפון מציק לי, אני יודעת שהבסתי את זה. אני יודעת שחזרתי לחיים. ומעכשיו, לא משנה כמה קשה זה עוד יהיה, וזה יהיה, אני אשכור דבר אחד: אני יכולה לצאת מזה. עשיתי את זה פעם אחת, למדתי איך, ואני אוכל, במקרה הצורך, לעשות את זה שוב. תודה לך, אלוהים, ולחברים. וכל הכבוד לעצמי, אני גאה שעשיתי את זה.
נעלמתי לכמה זמן, ולא רק מהפורום הזה. לא שהייתי פעילה במיוחד, אבל מילא. נעלמתי כי היו כמה דברים שהייתי צריכה לעבור, להתגבר עליהם. אני חושבת שהיום יצאתי חזרה מהקופסא. 5 חברים עשו את זה. אחרי קצת דירבון, הם פשוט לקחו את עצמם, התישבו באוטו, ונסעו 40 דקות כדי לבוא לראות אותי. אף פעם בחיים לא באו אלי חברים סתם ככה לבלות בערב, הם תמיד גרו רחוק מדי. ויובל אמר ש"צריך לעשות את זה שוב, דברי איתי." תודה חביבי, אין לך מושג כמה מאושרת עשית אותי, אין לך מושג כמה טוב עשית לי בזה שאמרת את המילים האלה, בעובדה שהתישבת והבאת אלי את עצמך ועוד 4 חברים. עולם ומלואו חזר אלי, כאילו קמתי לחיים אחרי 4 וחצי החודשים האלה. ונכון שלא סיימתי את שיעורי הבית, לא הכנתי את המתנות של עדי ודלית, לא שידרתי בחדר, השעה כבר 1 ורבע בלילה ואני עדיין לא ישנה, וצריך לקום מחר ב-6, כי יש שיעור פסיכומטרי וצריך להגיע אליו. אני לא יכולה לנשום כרגע. זה קורה לי כשאני עייפה. ויש לי מגרנה נוראית ואמא שכחה להשאיר לי את הכדורים כשנסעה. אני עוד צריכה לארוז ליומיים בבת ים ואין לי כוח. אני רוצה ללכת לישון. אבל אני נמצאת באופוריה כרגע, אני שיכורה מרוב אושר ולא משנה כמה רע אני מרגישה פיזית וכמה אני עייפה, וכמה המצפון מציק לי, אני יודעת שהבסתי את זה. אני יודעת שחזרתי לחיים. ומעכשיו, לא משנה כמה קשה זה עוד יהיה, וזה יהיה, אני אשכור דבר אחד: אני יכולה לצאת מזה. עשיתי את זה פעם אחת, למדתי איך, ואני אוכל, במקרה הצורך, לעשות את זה שוב. תודה לך, אלוהים, ולחברים. וכל הכבוד לעצמי, אני גאה שעשיתי את זה.