מבינה אותך......מאוד
יש לי ארבעה אחים שגרים בארה"ב, שניים בניו יורק ושניים בפלורידה, שניים מהם כבר נמצאים שם בערך 20 שנה.... אחותי הקטנה טסה לניו יורק לפני ארבע שנים ואין לך מושג איך הפרידה הזאת הייתה קשה כי היא הייתה האדם הכי קרוב אליי באותן שנים. גם אני חשבתי שהפעם הבאה שאראה אותה תהיה בטח בחתונה של הנינים שלי כי המצב הכלכלי לא יאפשר לי לטוס לשם, אבל לפני שנה וחצי איך שהוא נוצר לי חלון הזדמנויות וטסתי לשבועיים.....(מקווה שיהיה עוד חלון כזה
) נכון שעכשיו אנחנו לא יכולות להפגש כל יום כמו פעם ולדבר כל יום כמו פעם אבל אנחנו שומרות על קשר רצוף מתי שמתאפשר... עם אחי הקטן שחי בפלורידה אני בקשר דרך המסנג'ר, מפעילים מצלמה ושמע וזה כאילו הוא פה, הילדים שלי מכירים אותם והם יודעים איך הם נראים והאחים שלי יודעים שהם גדלים, ולא כמו שכשהייתי קטנה ואחי הגדול נסע, בפעם הראשונה שנפגשנו אחרי כמה שנים, לא זיהיתי אותו ומבחינתו עדיין נשארתי ילדה בת 8-9 ופתאום הוא פוגש אותי ילדה גדולה, נערה, חודשיים לפני גיוס....או אח אחר שחזר אחריי כמה שנים לביקור, הייתי כבר חיילת וביקשתי ממנו סיגריה, הוא היה בשוק, כי חשב שנשארתי בת 8