אני על סף יאוש.....
אני על סף יאוש.....
כבר 15 שנה חוזר אותו הריטואל ממש :תקוות. טיפולים. סבל פיזי ונפשי. חוסר הבנה מצד הקרובים ביותר(למעט הבעל והאחות)המשך טיפולים תוך חריקת שיניים .נסיון לשמור על האופטימיות ולשדר עסקים כרגיל.אצלי הכל בסדר. מדי פעם צצה ומתגלה בעיה תורנית חדשה.אופס את פוליציסטית .יש לך עודף הורמון זכרי. את הטרוזיגוטית(אלוהים שבשמים מה זה..)יש לך רחם טי.מחיצה ברחם יש להסירה . צילום רחם. היסטרסקופיה.וכל הזמן את אומרת לעצמך תהיי חזקה אל תשברי. אהה והריצות לרבנים. והשתתחות על קברי צדיקים.תפילות וקריאת תהילים. ולמה זה מגיע לי? גיסות לא מפרגנות. האחת ממש חששה מעין הרע .כשהיתה בהריון ישבה אלי אם הגב..... והשני המבוגרת כבר אם לשניים בוגרים ניסתה נואשות להכנס להריון עד שכרתו לה הרחם. והנה השנים עוברות להן וההריונות (5!!!)אינם מחזיקים מעמד מעבר לשליש ראשון.ואת מבינה שאולי לא תזכי עוד לעולם להיות אמא. את שיש לך כל כך הרבה לתת ולהעניק. וגם הבעל משתוקק להיות אב ואת לא יכולה לספק הסחורה.אולי להפרד?כל איש לדרכו.הוא בטח יזכה להיות אבא אך ממישהי אחרת... הרי אמו כה רוצה .ולא הפסיקה מעולם לעדכן אותך מי ילדה גם אותה החברה העלובה מהתיכון שקינתה בך יש לה כבר שלושה.. אותה האחת שאמרה שאישה ללא ילדים זה כמו עץ ללא פירות. רק לא לשקוע ברחמים עצמיים. והאמא עצמך ובשרך נולדה לה נכדה ובבריתה היא שמה לך התינוקת על הידיים שכולם יתמוגגו מנחת.ולעזזאל הטאקט.וההתחשבות ברגשות. עכשיו אני ניצבת על פרשת דרכים :פונדקאות .אימוץ?לזרוק הכל קיבינימט אני שומעת את קולם של הסדקים. איטי אך בטוח.שמחת החיים נעלמה לה.רק צער יגון.אני כבר לא אותה בחורה צעירה ואופטימית שהייתי פעם.שנים של טיפולים נתנו בי אותותיהן.שמנתי. התבגרתי.ומה עכשיו?
אני על סף יאוש.....