אני על סף דמעות

אני מצביעה לשירה |קלפי|

סתם, אבל אמאלה, מה עשיתם מזה. מצחיק לקרוא את השרשור רק עכשיו.
בכל מקרה, בקצרה, כי שירה בעיקר, וקצת רינת וקצת זוהר, די אמרו מה שיש לי להגיד. אני לא חושבת שזה כל כך נורא לשנות את הגרסא הנוראית הקודמת [נוראית במובן חותכת, ולא במובן גרועה]. אני לא מכירה בכלל את הדמויות, אבל ברור שפה היא ניסתה להעביר את מסר הכעס יותר מהכל. ואני בעד, להתעצבן ולכעוס ולרצות להרוג על הבמה [זה עדיף מאשר בחיים האמיתיים], ואפילו הסכין עוד איכשהו התחבר לי [האקדח כבר היה די מגוחך]. זה נדמה קצת כאילו הסכין היה בשביל שהיא תיזכר בזה פיזית, ואולי גם שהקהל שלה יבין איך זה היה פיזית, כי אני חושבת שאפשר להסכים ברוב קולות שכשמישהו מצמיד סכין לגוף שלו, אף אחד לא נהיה מאושר מזה. אני חושבת, שמעבר לכל, אם זה המקום שטורי נמצאת בו היום, זה בסדר. זה אפילו מצויין. ברמת העיקרון אנחנו אמורים "לשפוט" אותה על פי הלחן והמוזיקה ששמענו באלבומים, ואנחנו כבר יודעים כמה היא מוכשרת, וכמה אהבנו את השירים עצמם. זה שהיא עשתה להם עיבוד ממקום שונה עכשיו, לא אומר שהשירים השתנו פתאום, או נמוגו. אני אישית בעיקר הזדעזעתי מהגרסא הזאת, ואני די בטוחה שזה הרגש שהיא ניסתה להעביר.
 
אני עמה. מאשימה את העייפות.

התכוונתי הלחן והמילים, ולא כפי שכתוב |עיתוןהארץ| {אה ונועה, אענה לך מחר או משהו. לא שוכחת/מתעלמת.}
 
אולי זה קטע כזה ש

רק אחרי ככ הרבה שנים אפשר לקחת את זה למקום הזה של אשכרה... פאקינג סכין על הבמה... קשה לדעת מה לחשוב על זה, אבל מיכלי היא מותק, זה קל לדעת. טוב נו. ותתעוררי, כבר אחה"צ
 

shiray

New member
אחחח ואז את משחקת אותה מופתעת בסטטיסטיקות...

באמת שלטורי כבר אין כ"כ הרבה פיצולים...
 
למעלה