אני עייפה

[ורדיפה11]

אני עייפה

לא בא לי לפרט יותר מדי, אבל אני עייפה. מכירות את התחושה שאתן עובדות ועובדות, שמיניות באוויר, והתחושה היא שזה לא מספיק? שהבית לא מספיק מאורגן ונקי שלא מרוויחות מספיק שלא משקיעות מספיק בילדים, . . . ואיך זה שפעם (חמותי למשל) עבדה משרה מלאה, גדלה 3 ילדים בלי עזרה, ותמיד תמיד הבית היה מצוחצח, אוכל חם וטרי, הילדים לא התפרעו, לא הרביצו, לא התחצפו וכו' וכו' וכו'... וזה לא שאומרים לי את הדברים האלה. אולי אני מדמיינת אבל זה מה שאני מרגישה

 

[rnavina]

אולי הציפיותשלך ו/ או של אחרים לא ריאליות? עזבי את חמותך. קודם כל, את עדיין החל״ד. לא? שנית את בטח לא ישנה מספיק או רצוף. נכון? את גם מיניקה מה שמאד מעייף (לפחות גם שורף קלוריות

) וברור. הילדים של פעם לא התחצפו. אם היו מתחצפים, הורידו להם סטירה וזהו. למדו את הלקח. ואגב חמותי גם עבדה במשרה מלאה אבל חמותה גידלה את בעלי. היה אצלה המון המון זמן. היא גם אספה אותו מהגן כשהלך לגן. קודם לכן נראה לי שהיה אצלה והיא היתה המטפלת שלו.

 

[פישים]

המזל הוא ששלי לא עבדה ו/או במשרה מאד מאד

חלקית. היא עוזרת לכם? הכל מכל עלייך? בכל מקרה אתם חיים את החיים שלכם והבחירות שלכם והכי חשוב - הסטנדרטים שלכם. לא שאני מסוגלת לא לסדר לפני שהיא מגיעה ו/או נבוכה מאד כשממש ג'יפה והיא באה (אבל היא מקפלת כביסה / שמה מדיח וכו' ואם אומרת באה בביקורת על ואל מישהו - זה לא כלפי, הגם שאני זו שלוקחת את זה אישית).

 

[ורדיפה11]

כן

היא עוזרת. ולא היא לא מעירה בכלל. זה בין השורות אני מבינה את זה. ואני באמת מעדיפה שהיא לא תגיע לפה, כי אז אני צריכה לארגן את כל הבית כולל נקיון (לא שמטונף פה, אבל אין לי כוח לזה שהיא בעצמה תתחיל לארגן פה ולהפעיל פה את כולנו). אבל בעיקר אני לבד. רוב היום וגם בערבים. הגבר חוזר בערב, עוזר במקלחות ובהשכבות אם הוא מספיק ובדכ יוצא שוב, לסידורים, קניות, אימונים... כולם עסוקים (הורים וכו') אז אין ממש עזרה יומיומית (פעם בשבוע מקסימום). סתם מותשת.

 

[h 3]

להשאיל לך את חמותי?

לא שהיא באה הרבה, בעיקר עכשיו כשהתרחקנו... אבל כשהיא באה, היא מתקתקת פה... תוך 10 שניו הכלים שטופים, הכביסה מקופלת, הגז והתנור מבריקים והרצפה כבר עברה ניגוב אחד לפחות... ובחיים, אבל בחיים היא לא תעיר לי על בלגאן או לכלוך בבית, ובחיים לא תספר על איך היא היתה פעם (והיא גידלה 5 ילדים, ועבדה, והכינה סיר קובה כל שישי...

) אבל זה לא מה שרציתי להגיד, רציתי להגיד שאני לגמרי מבינה את הלבד. א' לא נמצא כמעט בכלל עכשיו... היום אמורה לבוא גיסתי, אני צריכה לעזור לה בכמה דברים לקראת הליה המתקרבת

) וכל כך שמחתי שהיא באה, כי כשחושבים על זה, מאז לפני שבועיים, כשביקרנו במרכז, חוץ מא', לא ראיתי אף אחד... לא משפחה, לא חברות... אז אצלי זו תקופה, וגם אצלך, וזה עוד יותר קשה עם תינוקת כל כך קטנה... וזה יעבור, וזה ישתפר.... יהיה בסדר! H

 

[נעמה מנשאים]

לפני שבוע היתה לי שיחה עם הספרנית

היינו שם שתי אמהות לילדים קטנים (אני ועוד אחת) והיא, שיש לה ילדים בגיל שלנו. היא אמרה שהיא מצטערת על זה שכשהילדים היו קטנים היא הקדישה יותר מדי זמן לניקוי הבית (כי היה חשוב לה שיהיה נקי מאוד) על חשבון זמן עם הילדים. (וגם מצטערת שהפליקה להם, מה שהיה מאוד מקובל אז. וכבר התנצלה על זה בפניהם די הרבה פעמים. אבל זה לא קשור). מה שאני רוצה להגיד זה שמספר השעות ביממה הוא קבוע. לתוך זה צריך להכניס זמן להיות עם הילדים, זמן תחזוקת ילדים, זמן תחזוקת בית, זמן עבודה מחוץ לבית, זמן אישי, שינה וזמן לסידורים אחרים - קבועים ומזדמנים. אז למעט כלמיני טריקים שמקצרים את זמני התחזוקה השוטפת, אין הרבה מה לעשות - צריך לדרג. משהו יבוא על חשבון דבר אחר. אני לא יודעת מה האמהות שלנו עשו ואיך הן עשו את זה אבל מבחינה מתמטית - או שהן לא היו עם הילדים, או שהן עשו מיקור חוץ לחלק ממשימות הבית, או שהן לא ישנו, או שלא היה להן זמן לעצמן או קצת מכל דבר. אבל אין קסמים. תחליטי מה הדברים שחשובים לך והשקיעי את הזמן שלך בהם. בלי רגשות אשם.

 

[אמאגירפה]

 

[שוגו בוגו]

בדיוק היום ראיתי מגנט למקרר

"כמות השעות ביממה היום היא בדיוק אותה כמות שהיתה לאלברט איינשטיין, מיכאל אנג'לו וליאונרדו דה וינצ'י" מצד שני הם לא תחזקו בית ולא שיחקו עם הילדים <לשון>

 

[ורדיפה11]

מפה מצטייר

כאילו שאני כל היום עם מטאטא ומטליות אבק

פחחחחח....... אני חושבת שהדבר העיקרי שקשה לי הוא הלבד.

 

[פוקה דוט]

כל כך נכון. להדפיס ולתלות על המקרר.

 

[שקנאית11]

הכי מכירה את התחושה הזו

כי אני לבד. כמעט לגמרי. הוא לא חוזר אף יום בשעה שהן בכלל ערות. ובד"כ ממשיך לעבוד מהבית גם אחרי שחוזר. אין לי עזרה מאף אחד במשפחה לכן משתדלת למצוא עזרה בתשלום כשרק ניתן. ולגבי סיפורי פוגי של החמות או האימא - ממש לא קונה את זה. כן, אימא שלי עבדה במשרה מלאה, כן, היא ניקתה את הבית פעמיים בשבוע והיה מבריק ומצוחצח. לא, היא לא גידלה את הילדים כי היתה לה אימא שגידלה אותנו עבורה. לא, היא לא בישלה כי לא אהבה את זה ואנחנו היינו אוכלים אוכל קנוי או מוכן (נראה לי שהיינו הבית הראשון שבו אכלו טבעול בארץ). לא, היא לא היתה איתנו כמעט בכלל ודי סמכה על סבתא שלי שתדאג לנו או עלינו שכבר נסתדר לבד. בקיצור, השמיכה הזו קצרה ומכסה או את הראש או את הרגליים, אי אפשר הכול. ובסיפורים תמיד הכול נשמע אחר ויפה יותר, כמו שרק ילדים של אחרים לא ישנים לילה שלם מגיל חודשיים ומעלים חום אחרי חיסון...

 

[פרמלה]

את כה צודקת בעניין השמיכה והתיאורים

המייפים רטרוספקטיבית את המציאות ולא מפרגנים להווה הקשה של הזולת. ולורדיפה, יש גם תקופות כאלה של הרגשה ששום דבר לא דופק כמו שצריך, וזה מבאס ועושה הרגשה מחורבנת, אבל גם עובר, כי משהו בפאזל המשפחתי זז פתאום ודברים מתחילים ליפול למקום. לגיטימי שלא יהיה לך קל עם שני ילדים קטנים ותינוקת חדשה שהצטרפה לא מזמן ושינתה את השגרה הקודמת.

 

[לא קשובה]

 

[יוליק12]

את יודעת שארבעתנו ישנו לילה שלם מההתחלה?

זה בנוגע ל'זכרונותיה של סבתא'. ולגבי כל השאר - איך הפרשי הגילאים בין הילדים של חמותך ובין אלו שלך? האם היא שיחקה עם הילדים או שהם היו בעיקר בחוץ עם חברים? האם הם ישבו מדי יום בחמש וחצי כדי לראות טלוויזיה כמו כל ילדי ישראל בתקופה ההיא מה שאיפשר לה לצחצח ולבשל? האם החינוך שלה היה נוקשה יותר (נשמע כך)? אם הילדים היו כל כך ממושמעים אז גם לא היה הרבה בלאגן/לכלוך בבית ולא פלא שהוא היה נקי ומצוחצח כל הזמן. האם את יותר מודעת ממנה לנושאים הקשורים לאמהות/סיפוק? את בוודאי חושבת על כך יותר ולכן מתוסכלת יותר. גם היום יש הרבה יותר דברים שגוזלים את תשומת ליבנו. כשהייתי קטנה אמא שלי היתה יושבת וסורגת בערבים ולא גולשת ברשת (למשל). עשרות בני מעמד הביניים מוחים בעולם על כך שהם לא מרוויחים מספיק, אז אל תקחי את זה אישית. זה לא את, זה האוליגרכים אשמים

את יודעת שאני גדלתי בבית מצוחצח? את יודעת שיום אחד אמא שלי הבינה שהיא בזבזה שנים מחייה על ניקיון והחליטה לקחת את זה יותר בקלות? לכי על המינימום, סססאמק האבק, לילדים זה ממש לא משנה.

 

[ישנונית כתומה]

גם אצל חמותי תמיד היה מתוקתק מצוחצח מ

מבושל ועבדה משרה מלאה וגידלה 6 ילדים ותמיד היא תתגאה בזה. אבל שאת מתחילה לדבר עם ילדיה מסתבר שהגדולה בישלה וניקתה והשכנה הייתה דואגת לקחת לגנים ולקבל את פניהם חזרה וכו'... אז? וכן גם אני גדלתי בבית מצוחצח אבל מי גידל אותי בכלל? המטפלות בקיבוץ? אז תמיד יהיה לאחרים מה להגיד ותמיד אצלהם הכל היה מתוקתק ו"ורוד"... בקיצר כל מה שאמרו כאן בסיפורים הכל תמיד זוהר וטוב. אז אצלי לא תמיד הכי נקי ולא תמיד הכביסה מקופלת ישר ומחוזרת גם לארון אבל לי יש זמן עם הילדים ועל זה אני לא מוותרת בשום מחיר. ולגמרי מכירה את ההרגשה הזו שכל הנטל נופל עלייך והבדידות וזה לא תמיד כך (ההרגשה) זה לגמרי תקופות ובתקופות האלה אני דואגת שאיזו חברה טובה תהיה איתנו אחה"צ (בדר"כ אלו שגם הילדים שלהם בגיל של הילדים שלי) או שאני מתארחת אצל אחרים.

 

[קרן מנחת הורים]

 

[מיכליסט]

פשוט כי חמותך וחמותי גרו באותה שכונה

קחי זמן לעצמך , ואויר הרבה אויר ...

 

[shtuli]

הנבונות מעלי התנסחו טוב

תנשמי...

 

[בולגרית10]

מכירה בהחלט את התחושה.

זה קורה לי לפעמים, בתקופות עמוסות בשנה אבל למרבה המזל גם עובר איכשהו. ולגבי החמות - כשאני נופלת לבורות האלו של העייפות, וש"רק אני לא מצליחה לעשות הכל וכולן לא", זה באמת נראה כך. אבל נראה לי שהאמת היא שונה. יכול להיות שחמותך היתה כזו והצליחה לגדל 3 ילדים בלי עזרה. לא כולנו מתמודדות עם הכל אותו הדבר. אבל זה בדיוק כמו שלא כל הילדים אותו הדבר וכמו שלא כל חמות עוזרת אותו הדבר.. אני רק מלקרוא את התגובות כאן יכולה להתבאס עד כמה חמותי לא עוזרת לי..

 

[שhira]

"היה ברור שמצליחים ולא מתלוננים" כך אמא

שלי אמרה לי כשבכיתי לה כמה קשה לי אחרי שהבנות נולדו. היא באה כל בוקר לעזור לי ואני היתי עמוק בתוך בעסה גדולה שהכל עכשיו הולך להיות ככה להאכיל להחליף להיות בבית ושתהיתי איך היא הסתדרה ואם סבתא עזרה וכו' היא סיפרה לי שהיה לה מאוד קשה אבא שלי עבד שעות רבות היא היתה רגילה לעבוד מחוץ לבית המון אחריות ומשכורת יפה ופתאום יושבת בבית עם תינוקת שבהתחלה סרבה לינוק והיה לחץ אבל.. היא אומרת שברור היה שלנקות לבשל וכד' זה האישה ולא מתלוננים ומספיקים. אבא שלי אומר שגם היה פחות דברים שרצו לעשות. כי גם משרה מלאה לרב הסתימה ב 4-5 ולא היתה טלוויזיה (ואח"כ רק מעט) ולא היה נהוג לצאת וחוגים וכד' ובטח לא מחשב בקיצור מצד אחד היו דברים שהיה יותר קשה לעשות כי לא היו העזרים שיש היום מצד שני הציפיות היו קטנות יותר. ועוד.. אמא שלי שלבסוף לא חזרה לעבוד והיתה איתנו אמרה פעם שהיום מי שבבית עם הילדים חושבת איך להעסיק אותם ומה הם מקבלים ממנה וכד' ואז הילד פשוט השתלב בחיים היא בישלה ניקתה וכד' ואני לידה עם דף וצבעים / חרוזים וחוט השחלה או כל משחק אחר.