אני עייף מחיים

[רפי המתוק]

אני עייף מחיים

מה עושים שכבר אין כוח לחיות וכבר ניסנו הכל גם טיפולים עם פסיכולוגים ולא עזר אז מה נשאר כי לב אני כבר לא יקבל אז למה להילחם בשתי הפעמיים הקודמות שניסתי להיתאבד אולי פחדתי למות אבל עכשיו אני כבר לא פוחד יותר ונחוש יותר מאי פעם להצליח זה הפיתרון שלי למצב הבריאותי שלי יבינו לא יבינו זה כבר לא מעניין אותי

 

[גרא.]

רפי המתוק,ברוך שובך,גם אם מצב רוחך שפוף למדי,

אפשר להניח שהתור שלך להשתלת לב,התקצר בתקופה שלא בקרת אותנו.ואני חייב לומר,שרווח לי לקרוא אותך,למרות הנימה הפסימית הנושבת מדבריך.הלחץ בו אתה נתון,והכורח להמתין כל כך הרבה זמן בחוסר וודאות.מובן,ומעורר אמפטיה רבה לך ולרגשותיך הסוערים.אבל כמו שבעבר,שוחחנו על כך.התאבדות אינה פתרון למאומה,זולת בריחה מהתמודדות,וויתור חסר טעם על החיים,שבעצם קיומם,גם בנסיבות קשות כאלה יש המון רווחים מידיים,ודחויים.המוות,לא יוותר לך,כמו שאינו מוותר לאף אחד לבסוף.אלא שבדרך כלל הוא נגרם באופן טבעי,אם מחלה קשה או בגיל מבוגר מאד.אין לך באמת סבה למהר לפגישה עימו.אתה חייב להמשיך לקוות,להמשיך להאמין,ובכורח הנסיבות גם להמשיך לסבול עוד מעט קט.גם אם מאד קשה לך. ולפי שעה חזור אלינו לכאן,בכל עת של מצוקה,ורגעים קשים בהם אתה זקוק לאוזן קשבת.על ער"ן (1201) כבר דברנו בזמנו.גם את סה"ר (פורום תמיכה נפשית למבוגרים),נזכיר לך.אינך בודד במערכה.יש מי שמוכן להקשיב,להבין,לתמוך ולהיות מאד אמפטי לרגשותיך.גם אם בפועל אינו יכול להזיז הרים.השאר עמנו.