chaim levinson
New member
אני עוזב את הנוער.
אהלן חברים. אני עוזב את הנוער. אני לא עושה זאת חלילה כי יש לי תשוקה בלתי מרוסנת לתפוס את ערפאת ולהעיף לו את התחת עם איזה פצמ"ר. דווקא בימים אלו (ואני כותב ההודעה הזו אחרי שאני חוזר מזירת הפיגוע בירושלים, אני משוכנע שאין פתרון צבאי, ואנחנו צריכים לעדכן את העולם (למרות שהמלחמה בלתי נמנעת). הצטרפתי לנוער אחרי שמצאתי את המספר של הנוער בירושלים באחד ארבע ארבע, וחשבתי שיהיה מעניין משעשע ומועיל עם אני אעביר שעה שעתיים בשבוע בסניף. בסוף השעה שעתיים הפכה לשעה שעתיים ביום, אבל נהנתי בכל רגע. אני עוזב כי החברות בגוף פוליטי מתנגשת בעבודה שלי. אני רוצה לעסוק בעיתונות. שפר מזלי ובגיל צעיר אני משתפשף במקצוע הזה. החברות בנוער מרצ מתנגשת אתית בעבודתי, וביגון קודר אני שם קץ לחברותי בנוער. היגון עצום עוד יותר, שאני בוחן את השנה וחצי האחרונות שהעברתי בנוער, חוץ אולי מהרגעים של ארוחות הצהריים בחביבה. הפעילות שלצערי לא יצא לי הרבה להשתתף בה סיפקה לי בידור רב עם ארומה אידואלגית. נהנתי לקשקש בפעולות, לזיין בסמינרים (יא רייט) ולקשקש עם קטינות בטלפון במסווה של מסירת הודעות. אבל מעל הכל, שמחתי להכיר בנוער אנשים נפלאים, אינטלגנטים ונהדרים. אני אנצל את הבמה להפרד (לא סופי, לא סופי) מכמה מהם. ראש וראשון, אילן ליאור, שאני מוכן לחתוך תזין ולא להחמיא לא. שי אבן. אלון קס. יעל פולק - החיוך המהלך שהפכתי את מכונת הפקס שלה לבית שני. עמנואל שטיין - הבנאדם שסבל את הקישקושים התמידיים שלי. רוני הכהן - שילוב נדיר של אינטלגנציה הומור ורגישות. גיארליך - החמוד התמידי, שמסתובב עם פרצוף כל כך מסכן שאני משוכנע שהוא טבעוני. רעות כץ - בגלל השפם. לטי לרנר. עומר שפירא - שעד היום אני משוכנע שהוא בעצם הכלאה של אני ואני. גדיאל פלייטמן - האדם שחנך אותי בסניף ירושלים, ולא חנך אותי סטייל גיא פרישמן. מאי עומר - שכל המוסיף גורע. אוסנת שרון - אגדה בחייה. גאונה שחייה בתוכנו. גיל קרמר - קנתה לי פעם קרוסון בהפגנה, ועל כך אני חב לה את חייה. ברק בן דוב - שלולי היתה לו אחות כל כך מעצבנת הייתי מכריז עליו כיצור הכי מושלם עלי אדמות. אוריאל צבע - המלך. שירה גרטנר - מאז שפגשתי אותה אני יודע שאני לא האדם הכי חרמן עלי אדמות. מאור הוימן - שלימד אותי כמה דברים על נפלאות השער הארוך. (סתם סתם) אוריה אורן - שגם בשעות היבשות ביותר, הוא סיפק לי חומר לבדיחות. זה בערך מה שאני זוכר. זכיתי להיות חלק מחבורה של גאונים מטורפים ומוכשרים.ייתכן ששכחתי פה כמה אנשים. סניף ירושלים לא מוזכר כי אני צריך לפגוש אותם ברחוב כל יום. שאר האנשים שלא זכו לשורה, לא נורא. אחרי הכל, זה סך הכל חיים לוינסון.
אהלן חברים. אני עוזב את הנוער. אני לא עושה זאת חלילה כי יש לי תשוקה בלתי מרוסנת לתפוס את ערפאת ולהעיף לו את התחת עם איזה פצמ"ר. דווקא בימים אלו (ואני כותב ההודעה הזו אחרי שאני חוזר מזירת הפיגוע בירושלים, אני משוכנע שאין פתרון צבאי, ואנחנו צריכים לעדכן את העולם (למרות שהמלחמה בלתי נמנעת). הצטרפתי לנוער אחרי שמצאתי את המספר של הנוער בירושלים באחד ארבע ארבע, וחשבתי שיהיה מעניין משעשע ומועיל עם אני אעביר שעה שעתיים בשבוע בסניף. בסוף השעה שעתיים הפכה לשעה שעתיים ביום, אבל נהנתי בכל רגע. אני עוזב כי החברות בגוף פוליטי מתנגשת בעבודה שלי. אני רוצה לעסוק בעיתונות. שפר מזלי ובגיל צעיר אני משתפשף במקצוע הזה. החברות בנוער מרצ מתנגשת אתית בעבודתי, וביגון קודר אני שם קץ לחברותי בנוער. היגון עצום עוד יותר, שאני בוחן את השנה וחצי האחרונות שהעברתי בנוער, חוץ אולי מהרגעים של ארוחות הצהריים בחביבה. הפעילות שלצערי לא יצא לי הרבה להשתתף בה סיפקה לי בידור רב עם ארומה אידואלגית. נהנתי לקשקש בפעולות, לזיין בסמינרים (יא רייט) ולקשקש עם קטינות בטלפון במסווה של מסירת הודעות. אבל מעל הכל, שמחתי להכיר בנוער אנשים נפלאים, אינטלגנטים ונהדרים. אני אנצל את הבמה להפרד (לא סופי, לא סופי) מכמה מהם. ראש וראשון, אילן ליאור, שאני מוכן לחתוך תזין ולא להחמיא לא. שי אבן. אלון קס. יעל פולק - החיוך המהלך שהפכתי את מכונת הפקס שלה לבית שני. עמנואל שטיין - הבנאדם שסבל את הקישקושים התמידיים שלי. רוני הכהן - שילוב נדיר של אינטלגנציה הומור ורגישות. גיארליך - החמוד התמידי, שמסתובב עם פרצוף כל כך מסכן שאני משוכנע שהוא טבעוני. רעות כץ - בגלל השפם. לטי לרנר. עומר שפירא - שעד היום אני משוכנע שהוא בעצם הכלאה של אני ואני. גדיאל פלייטמן - האדם שחנך אותי בסניף ירושלים, ולא חנך אותי סטייל גיא פרישמן. מאי עומר - שכל המוסיף גורע. אוסנת שרון - אגדה בחייה. גאונה שחייה בתוכנו. גיל קרמר - קנתה לי פעם קרוסון בהפגנה, ועל כך אני חב לה את חייה. ברק בן דוב - שלולי היתה לו אחות כל כך מעצבנת הייתי מכריז עליו כיצור הכי מושלם עלי אדמות. אוריאל צבע - המלך. שירה גרטנר - מאז שפגשתי אותה אני יודע שאני לא האדם הכי חרמן עלי אדמות. מאור הוימן - שלימד אותי כמה דברים על נפלאות השער הארוך. (סתם סתם) אוריה אורן - שגם בשעות היבשות ביותר, הוא סיפק לי חומר לבדיחות. זה בערך מה שאני זוכר. זכיתי להיות חלק מחבורה של גאונים מטורפים ומוכשרים.ייתכן ששכחתי פה כמה אנשים. סניף ירושלים לא מוזכר כי אני צריך לפגוש אותם ברחוב כל יום. שאר האנשים שלא זכו לשורה, לא נורא. אחרי הכל, זה סך הכל חיים לוינסון.
