d i n d i n i
New member
" אני סולחת לך מתגעגעת אליך תניח לי לנפשי..."
מדי פעם אני כותבת פה על ההתמודדות שלי עם הפרידה שלנו.. אחרי שנתיים וחצי של זוגיות איטנסיבית ואהבה גדולה ובעיקר אכזבה גדולה.. עבר כבר חודש ומשהו, לא ממש סופרת ואני מרגישה את הטלטולים ותהפוכות הנפש.. רוב הזמן אני חזקה, אני לא מתחמקת מהאמת ולא בורחת ממנה, אני בוחרת להתמודד.. קשה לי.. כואב לי, אני מתוסכלת ומאוכזבת ובעיקר פגועה.. הכתובת הייתה על הקיר אבל חשבתי שהאהבה שלי תספיק לך, תתן לך את הכוחות להתגבר על המכשולים הפחד שלך לאבד חופש והחשש ממחוייבות, המון דברים נאמרו בנינו גרנו ביחד כמעט שנתיים. עשינו טעויות, היום אני יודעת שהן היו פאטליות.. אני הלכתי לאיבוד בתוך הקשר איתך, לא אהבתי את הצורה בה אתה רב, איך אתה דוחק לפינה ולא נותן מנוח עד שאני מסכימה איתך או מתפוצצת עליך.. ותחושת הפרידה ריחפה לה באויר, לא שאמרת משהו להיפך הכל היה בדברים אותם לא אמרת.. לא יכולה לחיות עם חוסר יציבות ותחושת ביטחון. דיברנו לפני כמה ימים אחרי שלא דיברנו חודש כמעט, נושא ספק סתמי ספק חשוב, ואז בלי שום קשר שאלת אותי: "את כועסת עליי?" עניתי שלא ולא האמנת לי, אני לא כועסת.. איך אפשר לכעוס על מישהו בגלל מה שהוא? אני מאוכזבת אם אתה רוצה הגדרה מדוייקת. אחרי אהבה כזאת גדולה , טענת שלא אהבת כך מעולם ואני מאמינה לך משהו בנו נשבר ולא ראינו דרך לתקן, טוב זאת רק חצי אמת, אני כאופטימית נצחית תמיד מאמינה שאפשר לתקן אם יש כזאת אהבה גדולה, ואני זאת שגם תמיד אומרת שאהבה לא מספיקה, מעין פרדוקס שכזה.. כשאמרת את מה שאמרת , בחרתי לסיים את הקשר ולא להציע לך לתקן שוב, היינו במקום הזה יותר מדי פעמים. אני צריכה יותר, הכל יעבור והזמן יעשה את שלו.. אמרתי לעצמי את כל אלה כבר המון פעמים אבל כרגע זו נחמה דלה מאוד השכל יודע שצריך לוותר להמשיך הלאה כי לא הייתי מאושרת וכנראה שגם אתה לא.. אבל הלב ממאן לשתף פעולה.. הוא נלחם בי את המלחמה שלך ואני נחושה שלא לתת לו לנצח אז זהו לפי ציר הזמן הפסיכולוגי אני עומדת בזמנים, הגעתי למשבר הגדול שלאחר הפרידה, מה שבספרות נוהגים לכנות "תסמונת הגמילה" עכשיו הכל צף בי , גם הדמעות, אבל אני יודעת שאם אני אחזיק מעמד עוד קצת זה יעבור יהפוך לכאב עמום ולאט לאט ישתחרר לגמרי.. אז זהו, אני יודעת שאין סיכוי שתקרא את זה.. ואני שמחה כי אני לא מחפשת תשובות , לא רוצה לדעת אם כואב לך כמוני אם אתה מתגעגע אליי בעוצמות שמקשות על חשיבה צלולה.. אני החלטתי שלא לתת לך קרדיט יותר, יש לי מספיק להתמודד עם עצמי אתה תתמודד עם עצמך..
מדי פעם אני כותבת פה על ההתמודדות שלי עם הפרידה שלנו.. אחרי שנתיים וחצי של זוגיות איטנסיבית ואהבה גדולה ובעיקר אכזבה גדולה.. עבר כבר חודש ומשהו, לא ממש סופרת ואני מרגישה את הטלטולים ותהפוכות הנפש.. רוב הזמן אני חזקה, אני לא מתחמקת מהאמת ולא בורחת ממנה, אני בוחרת להתמודד.. קשה לי.. כואב לי, אני מתוסכלת ומאוכזבת ובעיקר פגועה.. הכתובת הייתה על הקיר אבל חשבתי שהאהבה שלי תספיק לך, תתן לך את הכוחות להתגבר על המכשולים הפחד שלך לאבד חופש והחשש ממחוייבות, המון דברים נאמרו בנינו גרנו ביחד כמעט שנתיים. עשינו טעויות, היום אני יודעת שהן היו פאטליות.. אני הלכתי לאיבוד בתוך הקשר איתך, לא אהבתי את הצורה בה אתה רב, איך אתה דוחק לפינה ולא נותן מנוח עד שאני מסכימה איתך או מתפוצצת עליך.. ותחושת הפרידה ריחפה לה באויר, לא שאמרת משהו להיפך הכל היה בדברים אותם לא אמרת.. לא יכולה לחיות עם חוסר יציבות ותחושת ביטחון. דיברנו לפני כמה ימים אחרי שלא דיברנו חודש כמעט, נושא ספק סתמי ספק חשוב, ואז בלי שום קשר שאלת אותי: "את כועסת עליי?" עניתי שלא ולא האמנת לי, אני לא כועסת.. איך אפשר לכעוס על מישהו בגלל מה שהוא? אני מאוכזבת אם אתה רוצה הגדרה מדוייקת. אחרי אהבה כזאת גדולה , טענת שלא אהבת כך מעולם ואני מאמינה לך משהו בנו נשבר ולא ראינו דרך לתקן, טוב זאת רק חצי אמת, אני כאופטימית נצחית תמיד מאמינה שאפשר לתקן אם יש כזאת אהבה גדולה, ואני זאת שגם תמיד אומרת שאהבה לא מספיקה, מעין פרדוקס שכזה.. כשאמרת את מה שאמרת , בחרתי לסיים את הקשר ולא להציע לך לתקן שוב, היינו במקום הזה יותר מדי פעמים. אני צריכה יותר, הכל יעבור והזמן יעשה את שלו.. אמרתי לעצמי את כל אלה כבר המון פעמים אבל כרגע זו נחמה דלה מאוד השכל יודע שצריך לוותר להמשיך הלאה כי לא הייתי מאושרת וכנראה שגם אתה לא.. אבל הלב ממאן לשתף פעולה.. הוא נלחם בי את המלחמה שלך ואני נחושה שלא לתת לו לנצח אז זהו לפי ציר הזמן הפסיכולוגי אני עומדת בזמנים, הגעתי למשבר הגדול שלאחר הפרידה, מה שבספרות נוהגים לכנות "תסמונת הגמילה" עכשיו הכל צף בי , גם הדמעות, אבל אני יודעת שאם אני אחזיק מעמד עוד קצת זה יעבור יהפוך לכאב עמום ולאט לאט ישתחרר לגמרי.. אז זהו, אני יודעת שאין סיכוי שתקרא את זה.. ואני שמחה כי אני לא מחפשת תשובות , לא רוצה לדעת אם כואב לך כמוני אם אתה מתגעגע אליי בעוצמות שמקשות על חשיבה צלולה.. אני החלטתי שלא לתת לך קרדיט יותר, יש לי מספיק להתמודד עם עצמי אתה תתמודד עם עצמך..