אני נטרפת!!!!../images/Emo5.gif
אין כמעט שעה ביום שבה נטע (בת ארבע וחצי) לא שוקעת לרחמים עצמיים. הכל יכול להיות טוב ונחמד ונעים, ופתאום, בלי שום הודעה מוקדמת, בעקבות משהו שנעשה שלא על פי רצונה, או בעקבות משהו שנאמר שלא לרוחה, היא מיד מתחילה לילל, ומיד אחר כך מגיעים הרחמים העצמיים. זה מצב שמוציא אותי מדעתי, אין לא סבלנות ולא סובלנות לזה. לא חשוב כמה ניתן לה לגיטימציה להביע את רגשותיה (כעס, פחד, עצב...) רחמים עצמיים זה משהו שאני לא מצליחה לקבל. והכי גרוע הוא שאני גם לא מצליחה לעזור לה לצאת מזה כי אני נהיית עצבנית. היא גם משחק לנו עם המצפון ("אני פוחדת", " אני אתגעגע", "זה מאוד מעציב אותי"). גם בגן לידלים אין כבר סבלנות לזה. יום אחד כשהבאתי אותה לגן, במהלך הפרידה (הדרמטית כמובן), שאל אותי ילד אחד חמוד ורגיש, שהוא גם חבר טוב של נטע אם היא תתחיל לבכות עכשיו. היא בוכה הרבה, ונעלבת הרבה, ומיד מרגישה מסכנה. מה עושייייייייייייים
אין כמעט שעה ביום שבה נטע (בת ארבע וחצי) לא שוקעת לרחמים עצמיים. הכל יכול להיות טוב ונחמד ונעים, ופתאום, בלי שום הודעה מוקדמת, בעקבות משהו שנעשה שלא על פי רצונה, או בעקבות משהו שנאמר שלא לרוחה, היא מיד מתחילה לילל, ומיד אחר כך מגיעים הרחמים העצמיים. זה מצב שמוציא אותי מדעתי, אין לא סבלנות ולא סובלנות לזה. לא חשוב כמה ניתן לה לגיטימציה להביע את רגשותיה (כעס, פחד, עצב...) רחמים עצמיים זה משהו שאני לא מצליחה לקבל. והכי גרוע הוא שאני גם לא מצליחה לעזור לה לצאת מזה כי אני נהיית עצבנית. היא גם משחק לנו עם המצפון ("אני פוחדת", " אני אתגעגע", "זה מאוד מעציב אותי"). גם בגן לידלים אין כבר סבלנות לזה. יום אחד כשהבאתי אותה לגן, במהלך הפרידה (הדרמטית כמובן), שאל אותי ילד אחד חמוד ורגיש, שהוא גם חבר טוב של נטע אם היא תתחיל לבכות עכשיו. היא בוכה הרבה, ונעלבת הרבה, ומיד מרגישה מסכנה. מה עושייייייייייייים