אני נורמלית???????????.

[kukitush]

אני נורמלית???????????.

אני הבת הבכורה ואנחנו נשואים כבר 3 וחצי שנים. אחי (הצעיר ממני ב-4 שנים) התארס עכשיו ויתחתן בקרוב. אני שמחה בשבילו אבל צובט לי בלב שאולי הנכד הראשון להורי יהיה ממנו. זה נורמלי??????????????????????????????

 

[באמונה]

לחלוטין!!!

יש פה התמודדות אמיתית, עניין רגשי שצריך לפתור, זה את מול עצמך, ואת לא הראשונה שנקלעת לסיטואציה הזו! שיהיה בקלות!

 

[תקווה2]

נורמלי - אבל

אומנם הרגשת כישלון היא לא נעימה, וזה נורמלי בהחלט אבל למען עצמך תנסי לא להכנס לעיניין מערבולת הרחמים העצמיים למשהו שעדיין לא קרה. וגם אם יקרה - אין מה לעשות... תיזדקקי לכוחות האלה לדברים אחרים. יש לי אח שבנו התגייס השבוע לצבא. ולי עדיין אין אפילו אחד בדרך... האם זה נורמלי? אל תתחילי ... זה לא יגמר.

 

[נועה 35]

את נורמלית לגמרי!

התחושה מובנת ומוכרת ורבות מאיתנו עוברות או עברו אותה. כשאחותי אמרה לי שהיא מתכננת להיכנס להריון, הרגשתי כאילו זה סוף העולם וחשבתי שביום שהיא תודיע לי שהיא בהריון אני לא אוכל לדבר איתה יותר (למזלי היא שינתה את תכניות חייה מיד אחר כך ולא הצטרכנו להתמודד עם הבעיה....). כשחברתי הטובה ביותר הודיע לי שהיא בהריון (והיום הבת שלה בת חצי שנה) זה היה נורא, שלא לדבר על הילדה של גיסתי (בת שנה) שעד היום קצת קשה לי לקבל אותה... אבל אין ברירה. מתמודדים עם התחושות הקשות וממשיכים הלאה. כמו שתקווה2 כבר כתבה - חבל לבזבז אנרגיות נפשיות על התחושות הקשות. עם על הקושי, כדאי לנסות ולהתמודד איתם ולתעל את כל הכוחות להשגת המטרה - הריון.

 

[סוכריה על מקל]

אוי, כמה שאת נורמלית...

אחי התחתן כשהיינו נשואים שנתיים וחצי ובטיפולים שנה וחצי. היה לי ברור לאן זה הולך, ואכן... חודש אחרי החתונה הוא הודיע שהם בהריון. למזלו זה היה בדיוק ביום שקיבלתי בטא חיובית, ולמזלי - זה הסתבר כאזעקת שווא

רק חודש אח"כ הם נכנסו להריון...

 

[באאבו]

יותר נורמאלית מנורמאלית!!

אני ואחותי התחתנו בהפרש של 10 ימים. היום שהיא ילדה את בנה הבכור היה היום הכי קשה לי בהקשר של הטיפולים - התביישתי מעצמי, אבל לא יכולתי לשלוט בזה. שמחתי בשבילה עד השמיים, אהבתי אותם מאד, אבל קינאתי בצורה מגעילה. (ותוליק תעיד על שיחת הטלפון שהיתה לנו בצאתי מבית החולים באותו יום). אין לי הרבה עצות איך להקל על הכאב, אבל נדמה לי שאם תדעי שאת נורמאלית - זה יעזור קצת. אני בכל מקרה מאמינה שצרת רבים היא לא תמיד נחמת טפשים. בהצלחה!

 

[גולה1]

את בהחלט נורמלית מה שלא נורמלי

זה המצב שאנחנו נמצאות בו. אני חושבת על ההורים שלנו, ומתחננת שיספיקו לראות את הילדים שלי זה הכי חשוב לי.

 

[hyb]

זה נורמלי לחלוטין

אני כ"כ מבינה אותך אני ממש במצבך, אנחנו נשואים 4 שנים ואחי התחתן לפני חצי ששנה, הייתי בטוחה שאהיה בהריון עוד לפניו וגם היה לי טיפול שנכשל וקיבלתי בדיוק ביום של החתונה וזה היה סיוט.... ואני גם יודעת שאשבר לרסיסים כאשר הם יודיעו שהם בהריון..... אני עדיין מקווה שהנכד הראשון יהיה ממני ומתפללת בכל ליבי שהציפיות שלי עדיין ראליות (גם אם זה נשמע מגעיל כלפי אחי)

 

[yaelhul]

הכי נורמלית שיש יקירה

האכזבה שלנו מחוסר ההצלחה להיכנס להריון מורכבת פעמים רבות גם מתחושה שאנחנו מאכזבים את סביבתנו או לא עושים את המצופה מאיתנו. הכי קשה זו התחושה של "ההורים רוצים נכד ממני", ואני בהחלט יכולה להבין את המרוץ הסמוי מול האח. אני רק יכולה לאמר לך שכל הנכדים יהיו אהובים ונפלאים, ואני מאחלת לך שאם הראשון לא יהיה שלכם, אזי ששלכם יוולד יומיים אחריו.

יעל

 

[זקיקית]

הכי נורמלית בעולם!

 

[פסי24 המקווה]

אין נורמלית יותר ממך../images/Emo8.gif

גם לי יש אחות שקטנה ממני ב4 שנים, היא כבר נשואה.אך עדיין ללא ילדים. אני מרגישה עם עצמי מגעילה שלפעמים אני אומרת לעצמי ולבעלי: מזל שאין להם עדיין ילדים, אחרת היה לי קשה מאוד- (למרות שאחיינים זה דבר חמוד מאוד) ומצד שני אני בכלל לא מאחלת לה לעבור את כל מה שאני עוברת, הרי היא בכל זאת אחותי! ואני אוהבת אותה!!! לסיכום העניין: אנחנו נורמליות