אני נופלת.. ט

[כמהאפשר]

אני נופלת.. ט

או שנפלתי.


אני יודעת שאף אחת לא רוצה להתעסק עם חולי.
ותמיד עדיף להתרחק.
זה לא מושך, לא סקסי ולא נעים להיות על יד.

אבל אם מישהי מוכנה, אם מישהי יכולה, אם מישהי מסוגלת-
ואם מישהי יכולה להשאר ולא לברוח, לא לעזוב שניה אחרי..

בבקשה, בבקשה..
אני לבד, אני לא חושבת שיש עוד איש ביקום, בעולם כולו שהוא ככה.. בלי שום חברה אנושית סביבו.
בכלל.

בבקשה,
אם מישהי מוכנה- אני בסה"כ בן אדם. ובסה"כ לבד.
בבקשה, תכירו אותי. זה פתטי, כן. זה אומלל, כן. זה מעורר רחמים וכל שאר הכינויים והחרא- אבל אני כמהה כל כך לפשוט מילה טובה. לפשוט שביב, שביב חום.. לאהבה וחברה וליטוף ולחיבוק ולשייכות..

בבקשה,
אני יודעת שאפשר לתת עצות עד מחר(אבל אני לא מצליחה, אני לא מצליחה.. וזה גורם לי להסגר עוד יותר ולוקח אותי למקום עוד יותר רע ואני לא יודעת יותר מה לעשות ואני ככ מבקשת עזרה)- אבל יש מישהי מכל הבנות כאן שמוכנה בעצמה להכיר אותי?

 

[פרפר בתוך אגרוף]

את שייכת כאן.

כאן, במקום שבו כל אחת מרגישה בדיוק ככה בזמן כזה או אחר,
כאן, במקום שבו מותר להגיד שזה מה שאת מרגישה, ושתמיד יש כאן מישהי שיודעת איך זה להרגיש ככה.
אני יודעת. בדידות כזו זה דבר נוראי.
כולנו כאן יודעות.
את שייכת.

ספרי לנו מה שאת רוצה שנדע עלייך,
מה שאי אפשר לספר במקומות אחרים.
אנחנו לא מפחדות להכיר אותך.