"לטווח הארוך"
ב- 2003 היה מיתון, ובאוצר קישקשו על "הטווח הארוך", כי רק בעוד זמן תבוא הצמיחה, ואז תחזור הרווחה. ובכן, ב- 2004 וגם ב- 2005 הייתה צמיחה. אפילו גדולה מהצפוי. אבל גם עכשיו נתניהו, שלום ואולמרט (בדוגרי - הייתה להם כשרי אוצר את אותה מדיניות כלכלית בדיוק) מצפים מאיתנו לבנות על "הטווח הארוך". מתי תחזור הרווחה? כשיבוא המשיח, פחות או יותר. לפי ההצהרות של נתניהו, הפגיעה בשכבות החלשות ובעובדים הייתה רק כדי לעבור את המיתון, וכשתגיע הצמיחה גם העוני יקטן. ומה קרה כשהגיע הצמיחה? העשירים באמת מרוויחים יותר - אבל בגלל שביבי הוריד את המיסים על ההון כלום מזה לא הולך לחינוך, לרווחה או לבריאות. המעסיקים באמת מרוויחים יותר - אבל בגלל שביבי האריך מאוד את התקופה שבה עובד יכול להיות עובד קבלן (מ- 9 חודשים ל- 3 שנים) ההעסקה הזמנית בפחות משכר מינימום פורחת, והעובדים ממשיכים להיות עניים. המסחר בבורסא באמת במגמת עלייה - אבל זה רק בגלל שביבי השקיע שם את כספי קרנות הפנסיה. חלק קטן בלבד מהציבור מהמר בבורסא מרוויח מהבועות שמתנפחות בה, אבל חלק גדול מאוד מהציבור הם עובדים וגמלאים שהפנסיה שלהם קוצצה ונמצאת בסכנה. בקיצור, כל הקישקושים על "הטווח הארוך" הם בולשיט. התכנית הכלכלית של נתניהו לא באה "להבריא את המשק", כל משק של שוק חופשי עובר ממיתון לצמיחה למיתון לצמיחה וחוזר חלילה. התכנית הכלכלית של נתניהו הייתה תכנית של אידאולוג ניאו-ליברל שרצה פשוט להסיר מהמדינה כל אחריות לרמת החיים של אזרחיה, פשוטו כמשמעו. זה לא כורח הנסיבות, זו אידאולוגיה. זאת החלטה מה יותר חשוב: אנשים או רווחים. הציבור אולי באמת לא מבין בכלכלה, וזו תעודת עניות למערכת החינוך שלא מחנכת את הציבור הישראלי להבין תחום שמשפיע ישירות על חייו, אבל הציבור מבין בסדרי עדיפויות: יש את פוליטיקאים שמשרתים את מי שמממן להם את הקמפיין, ויש את הפוליטיקאים שבאמת פועלים למען הציבור. לצערי הרב, אף אחת מהמפלגות הגדולות לא באמת שמה את האדם במרכז החשיבה הכלכלית. העבודה מצהירה שכן, אבל כשהיא שמה את ברוורמן (נתניהו 2) בתור שר האוצר המיועד שלה ואת הרצוג (זה שהגה עם פרס את תכנית הטבות המס למעסיקים שהם היו מספיק חצופים כדי לקרוא לה "התכנית למלחמה בעוני") - היא עושה את ההיפך. גם ביילין החליט במוצהר לפנות לקהל של שינוי ולא להיות שמאל חברתי. כניראה שגם בבחירות האלה חד"ש היא השמאל הכלכלי-חברתי היחידי.
