אני מתנצל מראש

[מורן המשצ ממעלה יוסף]

קמתי בבוקר בתקווה שזה היה סתם סיוט,

אבל לצערי...זה לא.

 

[rinani]

ממש יפה מה שרשמת...

שקראתי את מה שרשמת עברהבי צמרמורת אני לא מכירה את תמר אבל עדין ממה שרשמת התחלתי לדמיין ופתאום עברה בי מין צמרמורת

 

[שרונה הפורומיסטית]

../images/Emo16.gif

הייתי בהלוויה, ביחד עם מורן, מור ושקס, ועוד הרבה אנשים. אין לי עוד מה להוסיף כל כך, חוץ מזה שאני לפחות שמחה שאנחנו ביחד, ושעכשיו אני מבינה את המשמעות של התנועה, בזמנים קשים. אוהבת

 

[מורן המשצ ממעלה יוסף]

חזרנו כרגע,

הדרך ארוכה,מאוד ארוכה. ההלוייה הייתה מאוד קשה. הרבה חיילים,מכל היחידות הגיעו. היו הרבה גרעינרים בהוווה ובעבר,וחבל ש"מפגש גרעינים" כזה קורה רק כשמשהו רע קורה. הערבה מדהימה,אבל כמו שאחת מהמספידות אמרה,היא עדיין נראית כמו מדינה נפרדת,והשבוע הוכח לנו שאנחנו אותה מדינה,עם אותה הבעיות. היה קשה.מבחינתי ההספד של החניכים שלה היה המרגש ביותר. קבוצה של 6(+-) טרומפים, שעוד חודש כבר יהיו מדצי"ם מספידים מדריכה שלהם. קשה,לנסות ולהבין את ילדה,שכל מה שאני זוכר ממנה קשור איכשהו לחיוך מאושר,נרצחה בפיגוע אכזרי שכזה. קשה,לראות אנשים מוכרים ולא מוכרים בוכים. קשה,להבין איך אפשר לעשות כזה פיגוע. קשה,לעמוד מול ארון שעטוף בדגל ישראל. קשה,לראות את החפירה של החיילים. קשה,לראות את הארון מונח מתחת לאדמה. קשה,לראות סבא מספיד את נכדתו. קשים-החיים קשים. מצטער עם כתבתי יותר מדי או משהו, אני לא מצליח להירדם,והייתי צריך לדבר על זה עם מישהו,אז...

 

[go golan go]

רק רציתי להגיד ש...

למרות שלא היכרתי את תמר, זה היה לי מאוד קשה לשמוע שהיה היתה באותה תנועה כמוני. רק ככשמעתי עליה, הבנתי שבפעם הבאה זה יכול להיות מישהו שהכרתי, אחד מהחברים שלי. אני משתתפת בצערם של כל מכריה ומשפחתה. יהי זכרה ברוך.

 

[מורן המשצ ממעלה יוסף]

"מי יודע דרך השכול"

מי יודע דרך השכול, נוחת לפתע, מבקיע את חומת הבית, חותר מבעד לדלת. אינו מבחין, בין אמא לאבא, בין אח לאחות, בין בת לבן. משאיר אותם כואבים, דואבים, בודדים. אין לו מעצורים, אין לו רחמים הוא שובר, הוא מכה, הוא מצליף. מי יודע דרך השכול הוא צובע את השער בלבן, מכבה את המאור בעיניים משאיר קמטים על הפנים, זורע עצב ויגון, מורט את העצבים. הוא חודר כליות ולב מכרסם, פוצע, מכאיב. מי יודע דרך השכול. פורץ בסערה, משבית כל שמחה, מרבה תהיות, למה, מדוע, אינו נותן מנוח בלילה וביום, גם אם נעלם, ולא נראה יותר. הוא שוכן בחדרי הלב ואינו יוצא אף פעם- אף פעם מי יודע דרך השכול? (נלקח מתוך ליפא אהרוני,קיבוץ סעד)

 

[נ ו ם]

אבל היא לא דיברה עליו אלא על ה-11/9

 

[שרונה הפורומיסטית]

לשקס בלבד- אישי.....!

נורא ריגש אותי מה שרשמת, ורציתי להגיד לך שגם לי היה נורא חשוב ונחוץ שתהיי שם איתי. האהבה שקיבלתי ממך השאירה אותי על הרגליים, ולמרות שאנחנו לא מכירות מאוד, זה נראה כאילו חיבור כזה אי אפשר להפריד או לשכוח. אז נשיקות, אין לי את הטלפון שלך אז תתקשרי ל- 053-325400 שרונה נ.ב. אם מישהו אחר החליט לקרוא את ההודעה הזאת מכל סיבה שהיא, אז אני קודם כל מצטערת שהוא לא כיבד את הבקשה שלי. למי שתוהה למה זה בפורום אם זה אישי- שקס לא רשומה, אין לי כל כך ברירה. תודה ולילה טוב

 

[rinani]

אני לא ממש מכירה אותה אבל...

אבל אני ממש משתתפת בצערם של כל אלה שכן הכירו אותה!! אבל אני לא חושבת שזה כל כך משנה אם הכרתי אותה או לא היא עדין חלק מאיתנו !!! יהי זכרה ברוך

 

[מעיין©]

../images/Emo16.gif לזכר תמר ולירון../images/Emo7.gif

היום, עוד לפני שנכנסתי לפורום וגיליתי על תמר, עברה עליי טרגדיה אישית משלי. אתמול, לא בפיגוע הנורא שהיה, באמצע הלילה, נפטרה לירון שקד. חברה שלי

הבחורה המדהימה הזאת, הטובה, הצוחקת, נפטרה בלילה כשהסרטן הכניע אותה אחרי שפעם אחת היא כבר ניצחה אותו.

אנחנו לעולם לא נשכח אותה.

אני לא חושבת שיש מספיק מילים בעולם כדי להביע את מה שאני מרגישה...אולי מליון אייקונים כאלה:

יתחילו לתאר עד כמה כואב לי.

יהי זכרן ברוך

 

[Princess 1]

אז...

ההלוייה באמת הייתה קשה אבל לראות את שקס נורא עזר לי ממש היה כיף לחבק אותה.. וראיתי גם את מור שהייתה ממש שבורה ולא הכי התאים לה לראות אנשים באותו הרגע, לפני שזה התחיל, הלכתי עם דמבו (מש"צ מהערבה) והוא אמר לי שהוא חושב שהוא רואה במרחק של בערך 15 מטר קדימה ממנו את אח של אריק ברנס ראיתי את מורני רק בסוף ההלוויה ממש התגעגעתי...... ואגב נידמה לי ששי קדם בא אליי עוד כמה שעות

 

[THE sky angel]

היה קשה... ממש קשה...

לראות את כל החיילים האלה, שמחכים לשובה של תמר ז"ל... (רק לי קשה לכתוב את ה"זל"??) לראות את המשפחה, אם שקוברת בת, סב שקובר נכדה, אחות שקוברת אחות.. למה דברים כאלה חייבים לקרות?! לראות אנשים, שאתה רגיל לראותם מחייכים, פתאום לראות אותם בוכים, זה מראה מוזר... וממש אכזר! לראות מה המוות והפיגועים עושים לנו כאנשים! לחשוב שהיו עוד חיים על פני האדמה, שנגדעו טרם זמנם... לחשוב שהיה עוד בנאדם להיעזר בו בעת צרה, והוא- לא שב... לחשוב שבנאדם מת, תחת מלחמה שהוא איננו מאמין בה, לחשוב שיכולת להכיר עוד בנאדם, עוד חבר... אבל הוא איננו עוד.... אז כן... הייתי בהלוויה, לאחר התלבטויות קשות... גם כבר שהייתי ברכבת אמרתי שאני לא מסוגלת (ורק בשביל הפרוטוקול, אחרי ההלוויה של סבא שלי לפני 3 שנים לא התקרבתי לבית קברות..)- המשכתי, הרגשתי שזה משו שאני חייבת לעשות, מין סגירת מעגל... ואם לא עכשיו להלוויה אז אחר כך בשבעה (יעידו האנשים שדיברתי איתם בליל המקרה...), וכן, הלכתי להלוויה, היה לי ממש קשה לראות את הקבר המכוסה בדגל ישראל, ולחשוב... שתמרי, עם החיוך המקסים שלה שוכבת לה בפנים.. ואח"כ כשהתחילו לכסות את הקבר... הבנתי... שזהו... תמרי לא תחזור יותר... ואני?.. אני איבדתי אדם.. אדם קרוב, שיכולתי להכיר יותר לקרוב... מי ייתן והשם באמת ייקום דמה... תהיי נשמתה צרורה בצרור החיים, ותמרי, אל תשכחי אותנו, ותישארי כמלאך, ושימרי עלינו מלמעלה...

יהי זכרך ברוך!

 

[חן מגן רווה]

אל תחשבי על זה!!! בסדר?

 

[kedeman]

אני מתנצל מראש

מחקתי את השרשור שמורן שם על הפיגוע בירושלים לא פורסמו עדיין השמות ןלכן אסור לנו עדיין לפרסם בנוסף, אם לא פורסמו השמות זה אומר שמישהו במשפחה שלה עדיין לא יודע ואני מעדיף שהם ישמעו את זה דרך המשפחה והמקומות המקובלים ולא דרך האתר את כל התגובות שהיו לשרשור ההוא שמרתי בקובץ אצלי אני אחזיר אותן לאחר שיפורסמו השמות בנוסף להודעה בכניסה לאתר...

 

[hadasbaril]

אוף,אני חייבת לפרוק

(אם אני כותבת לא לעניין השרשור,פוגעת באנשים,אני מצטערת מראש אבל אני באמת חייבת לפרוק.) אנחנו כול הזמן מדברים על דוגמא אישית, לא על פוליטיקה.אבל איזו דוגמא אישית אני מהווה כשאני מבטלת תוכניות לנסיעה לירושלים כי אני מפחדת? משצים כן מפחדים וכן חרדים כשהם אחראים למישהוא.... מצד שני,אני בהחלט מטילה ספק ול היום הזה ואתמול בכול מה שראיתי וכתבתי, אבל התכונתי לדברים אחרים. לזה שאני נשארת בבית ולא מפיגנה נגד "מוות לערבים" "אין ערבים-אין פיגועים". שני ביטויים גזעניים שמפחדים אותי כי הם נותנים היתר מוסרי לרצח אדם בשל היותו שונה-בלאום. ואני לא עומדת שם ומניפה דגל או פלקט עם מסר רגוע-להמשיך בהתהליך המדיני.כי הרי גם "רבין בוגד". ונכון שלא בחרתי בבחירות בשרון אבל הוא עדיין ראש הממשלה שלי. וכן,אני חוששת לגורלו כי רבנים כבר התחילו להתבטא בכיוון-מוסף הארץ בשבועות האחרונים. ואני שונאת את הרגע אחרי הפיגוע שאני שואלת את עצמי-מי יכול להיות שם? ואני שונאת שיש פיגועים ויותר מזה שאני נהפכת לחסרת ביטחון וחרדה שאני מסותבבת במדינה שלי. וזהו-עוד משהוא תמר היתה בת 19 אבל למרות הכול הפרצוף הניבט עלי מהעמוד הראשון בהארץ לא אמר לי כלום...ואני מצטערת ועצובה. אבל בעיקר הייתי רוצה לחיות בארץ נורמלית בה לא הייתי פוגעת לבד בחופש התנועה שלי, בה הייתי יכולה ללכת לסייע במחנות הפליטים בעזה, ללכת לצור ולבלות בירדן. בה אל הייתי מתקשרת לאמא שאני מגיעה לאנשהוא ולא שומעת ממנה -"תסכלי מסביב-כרמז ל:היה פיחגוע,תיזהרי,אני אוהבת אותך. אני רוצה לגדל פה ילדים בשוויון,לא בחרדה איפה הם ומקרה להם כול הזמן. אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת רק מילה בעברית חודרת אל עורקי אל נשמתי בגוף כואב בלב רעב כאן הוא ביתי. לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה לא אוותר לה אזכיר לה ואשיר כאן באוזניה עד שתפקח את עיניה. אהוד מנור אתמול אמרתי לאמא- עכשיו התמונה מעקבא מצטרפת לר/שימת התמונות האופטימיות שלא התממשו-קמפ דייוד,למשל.וזה עצוב כי אני רוצה שלום.

 

[נ ו ם]

מעיין אני משתתפת בצערך

וגם בצערם של האנשים שהכירו את תמר. ואין עוד לי מילים מלבד אלה, שבאמת נכתבות בכנות. אין לי מילים חכמות ועמוקות ומנחמות. אפילו לא במילון. זה פשוט כל כך כואב. אני בוכה כשאני חושבת מה יקרה אם חברים שלי או אנשים שאני מכירה ימותו. אז אני לא יודעת איך בכלל אפשר להתמודד כשזה קורה באמת. כואב.

 

[rinani]

ממש מרגש מה שרשמתם...

יש לי דמעות בעיינים למרות שלא הכרתי אותה אפילו לא טיפה ואין לי מושג איך היא הייתה מה היא אהבה... לראות את כל מה שרשמתם על כמה שהיא הייתה אישה מקסימה וחברה טובה!! יש לי דמעות בעיינים על הדברים הכל כך מרגשים שכתבתם אני משתתפת בצערכם ובצער המשפחה!!

יהי זכרה ברוך

 

[ח ב ו ב ה]

יהי זכרן ברוך../images/Emo16.gif../images/Emo7.gif

פשוט אינלי מילים... אין מה להגיד... זה נורא למרות שלא הכרתי את שתיהן...

 

[חן מגן רווה]

מעייני אני מצטערת

ואין לי יותר מילים.... ונגמרו לי הדמעות... יצא לי לחשוב היום יותר מדיי על המוות... וכמו נעם- מה יהיה אם אנשים שאני מכירה ואוהבת יומותו... אני לא רוצה לחשוב על זה אפילו! איזו מציאות אבסורדית! למה אנחנו צריכים להתמודד עם כל זה! ולחשוב שרק ביום שבת דיברתי על הנושא הזה... איך נגיב עם מישהו קרוב אלינו ימות... ופתאום זה קרה... (לא לי אבל לזה שדיברתי איתו...)

 

[Darewolf]

../images/Emo32.gif תגובה

1. אני לא שייך לשום תנועת נוער, הייתי גם בבני המושבים במשמרת שהייתי ילד, וגם בצופים. 2. קצת תגובה על מה שכתבת. דוגמא אישית זה טוב ויפה, אבל יש גבול לדוגמא האישית שאת בתור בן אדם יכולה לתת לעצמך להראות. את מהווה דוגמא אישית, גם כאשר את מבטלת נסיעה לירושליים, בכך שאת מראה עקרונות וערכים אחרים. העקרונות, ערכים והנורמות שלך שגורמים לך לנסוע לירושליים לא שווים את הסיכון בנסיעה שאת חרדה ממנה. בנוגע להפגנות נגד "מוות לערבים" ו"אין ערבים אין פגיועים", אולי הם נותנים "היתר מוסרי", אבל חוץ מפיגוע יהודי אחד, אני לא זוכר הרבה דברים בשנה הזאת, ואני ממש לא יכול לספור את הפיגועים שהערבים ביצעו. וגם אם תניפי דגל או פלקט, שיגיד: "אני רוצה שלום" או "שלום עכשיו" לא ממש ישנה לפוליטיקיים. המהלכים האחרונים של שרון מראים חוצפה נוראית. העם בחר בו כי הוא הציג צד פוליטי ימני ברור, הפגישה הזאת היא כל כל סטיה של 180 מעלות. וזה לא שאני לא מסכים איתה, אני חושב שהיא הייתה חיונית בהחלט. אבל לא היו צריכים לקוות להרבה ממנה. בנוסף, לא הייתי רץ לפחד לחייו של שרון, נכון שהוא ראש המדינה, יש לו צוות שומרים נאמן, והרבה עדיין יראים מאז רצח רבין. רבנים, עד כמה שהם מדברים, אין הרבה שיצאו ויעשו בשבילהם. ככה זה עם העם הזה, הוא יודע לדבר טוב מאוד, אבל לא לעשות. פיגועים זה לא כיף, זה לא נעים לאף אחד, אנשים מתים, וזה גורם להרבה רע. אבל זאת המציאות שאנחנו חיים בה, וצריך לדעת להתמודד עם זה. אני לא אומר שצריך לקבל את זה, אלא להתמודד. וזה קשה, אבל ממשיכים. ויהיה טוב בסופו של דבר, כי אם את, כמו שאת אומרת, מנסה לשנות, בסופו של דבר נשנה. לסיכום אני אגיד שכתבת יפה מאוד, וחשתי צורך עז להגיב. אורי.