"כי את אשר יאהב ה' יוכיח"(משלי ג,יב)
בניגוד לעולם המערבי אשר בו הביקורת היא מושג במילון ותו לא, ביהדות אין שעה אשר אין בה מוסר(דהיינו ביקורת אישית\חיצונית). כאשר הקב"ה מביא צרות לעם ישראל(עיין ערך עזה) זה בכדיי לעורר אותם בכדיי לשוב בתשובה. אם כבר הזכרנו את עזה אז ידוע לפי שפת המקובלים כל דבר שאינו בקדושה נקרא "קליפה", כידוע הקליפה היא המגינה על הפרי מכל מני מזיקים(דהיינו חילולי שבת, טריפות וכו'). כך גם החמאס(עד כמה שזה אירוני...) מגן על עם ישראל, באופן רוחני כמובן. לפתע באורח פלא השדרנים בטלוויזיה התחילו להגיד "ברוך השם", אנשים התחילו לקרוא "תהילים נגד טילים" המציאות מוכיחה שאדם מקבל מכות הוא מתחיל להסתכל למעלה.... יוצא שהחמאס הוא הקליפה של עם ישראל, מתי שאין מזיקים, אין הפרי צריך קליפות.... כך גם בנוגע למחלות, רק בקטן יותר... זה שהסבל, קטן ככל שיהיה, מכפר על עוונותינו זה פשוט, אולם יש כאן אפילו יותר מזה, המכות באות לעורר את האדם לפשפש במעשיו... נאמר על הקב"ה שהוא מעורר ישנים ומקיץ נרדמים, בפשטות מדובר שהקב"ה מחזיר לכל אדם את נשמתו בכדיי שהוא יתעורר. אולם שמעתי פעם את הרב יגן זצ"ל מסביר שכאשר האדם אינו שם לב למעשיו הקב"ה מנסה לעורר אותו.... פעם, כאשר היו נביאים אשר היו בדרגה רוחנית וידעו מהו רצונו של הקב"ה, הם הוכיחו את עם ישראל. אולם בימינו כאשר אין לנו נביאים(בעוונותינו הרבים) היסורים משמשים כלוח הבקרה(האישי והלאומי) שנוכל לדעת האם ישנם אי אלו תקלות. אולם, ישנו מצב שבו אין האדם מקבל יסורים כלל. וזהו המצב הגרוע ביותר אשר הקב"ה "מסיר ידיו" כיוון שאין תקנה(וגם זה לא באופן מוחלט, אך זה לא הנושא שלנו

) מאותו האדם ונותן לו להעביר את חייו(ולא ממית אותו כיוון שהוא רוצה לתת לו את שכר המצוות שהוא עשה, בטעות או שלא בטעות - בכוונה או שלא בכוונה ולהפרע ממנו לעתיד לבוא). "למדנו", כאשר הקב"ה נותן מכות, הוא אוהב. כאשר הקב"ה מלטף(דהיינו מסדר לך את החיים ללא שום דאגות או טירדות) הוא התייאש וממילא מצבך בקנטים. אם הקב"ה לא הרים ידיים ולא התייאש ממך, מי את שתתייאשי מעצמך?

רפואה שלמה.

(בהזדמנות זו אני רוצה לציין שזה הפוסט הכי ארוך שכתבתי בחיי).