אני מתה מכאבים!!!!!

[במבי999]

אני מתה מכאבים!!!!!

אתמול בבוקר הגיע המחזור, ואני לא זוכרת כאלו כאבים כבר הרבה זמן. לקחתי טרמדקס שלא עזר בכלום והסתובבתי עד הערב עם כאבים, בערב לקחתי עוד אחד ושוב לא עוזר והכאבים רק מחמירים. אחרי התייעצות עם בר חוה הוא אמר לפנות למיון לקבל זריקת וולטרן או להוסיף נורופן. לקחתי עוד 2 נורופנים וסוף סוף נרדמתי. התעוררתי לפני כשעה והכאבים מתחילים לחזור. הקטע הוא שאין הרבה דימום. כמובן שאני נשארת גם היום בבית- אני כולי מטושטשת, לחץ דם נמוך, רועדות לי הידיים, כאבי בטן ואגן איומים- קשה לי לשבת, כואב לי במתן שתן (שזו הפעם הראשונה) ושלא נדבר על יציאות! מה עושים????

 

[דפי 30]

במבי אולי תלכי למיון נשים בתל השומר?

אני לא מזמן הגעתי למצב נוראי והלכתי למיון וטיפלו בי נורא יפה (האמת שאישפזו אותי יומיים אבל זה היה ממש חשוב, נחוץ ומאזן כאב) הרגשתי שיש מי שדואג לי והכל תחת פיקוח. אגב, פעם הייתי במיון נשים איכילוב וזה עולם אחר לגמרי... בתל השומר יש כזאת מודעות לאנדו ועוצמתו. אין להשוות... בלי קשר כדאי לך לקבוע תור לד"ר דולברג, מומחית לכאב שתתאים לך משככי כאבים. אני איתך בלב, יודעת כמה זה סיוט... תעדכני. הלוואי ויעבור מהר...

 

[liats80]

לכי למיון

חבל לסבול סתם. זריקת וולטרן יכול לעזור לך וכך גם תדעי שאת תחת ביקורת. תרגישי טוב!

 

[זק המקורית]

בוקר טוב

במידה והכאבים כמו שאת מתארת אולי בהחלט כדאי לפנות למיון לקבלת וולטרן..... בכל מקרה כמו שכתבה דפי 30 גם אני בעד לקבוע תור לדולברג שתתאים לך משככים . תרגישי טוב ועדכני.

 

[galim29]

במבי, מה שלומך?

מחכות לשמוע מה איתך

 

[במבי999]

הרבה יותר טוב....תודה

עברו עלי 48 שעות פשוט נוראיות, אין לי מילים לתאר. מאוד מתחרטת שדחיתי את הלפרוסקופיה והשתכנעתי לעוד IVF. מה שבטוח אחרי הטיפול הזה (במידה ולא יצליח) אני הולכת ללפרוסקופיה- לא מוכנה לסבול כאבים כאלו שוב! עכשיו הכאבים די נסבלים, הדקא מאוד עוזר. רק העצבות משתלטת- היום פגשנו זוג חברים מאוד קרובים ונודע לנו שהיא בהריון, שבוע 14, וכבר רואים עליה בטן. היה לי מאוד קשה, עמדתי מולם עם דמעות בעיניים וגוש חונק בגרון. אני מרגישה שאני צועדת במקום ולא מתקדמת, ובנוסף איבדתי עכשיו זוג חברים טובים. איבדתי לא משום שהם לא ישמרו איתנו על קשר אלא משום שאני לא מסוגלת לראות אותה בהריון ולשמוע סיפורי הריון. כרגע זה הכי כואב לי..... אני מנסה להיות חזקה ולומר תודה על כל בוקר שאני קמה ללא כאבים והולכת לעבודה (זה כל כך לא מובן מאליו עבורי) אך האופטימיות הנאיבית שמתישהו גם אני אהיה בהריון והאכזבות שמציפות בכל פעם מחדש פשוט קשות מנשוא. תודה על ההתעניינות בשלומי, אתן מקסימות.

 

[דפי 30]

במבי יקרה

אנחנו במצב מאוד דומה. גם אני נשברתי בטיפול הivf האחרון ואחרי יומיים בבי"ח הוחלט להפסיק את הטיפולים ולגשת לניתוח. כל אבל כל מי שסביבי בהריון אבל בקטע קיצוני. כל החברות הכי טובות שלי, כל החבר'ה שלנו... או עם תינוקת (כולן בנות שזו אגב הפנטזיה שלי) או בהריון ואני תקועה עם האנדו המזויין הזה ועם גוש ענק של אנדו בגודל של 6 על 4 פאקינג סנטימטר באגן שבתוכו עובר עצב. חוויה. אני כל הזמן מזכירה לעצמי שאולי בעצם יש לי מזל גדול מאוד והניתוח הקרוב הולך להציל אותי ומי יודע... השבוע דיברתי עם מישהי שכל מחזור היתה מגיעה למיון בגלל אנדו וסיפרה שמאז הלידה זה פשוט עבר! אז אני רוצה להאמין שאולי אם נוציא את החרא הזה מבפנים ואז נכנס להריון נודה על כל רגע של עיכוב... ותחשבי שאין תחליף לתאריך הלידה שלך (תנסי לחשוב על עצמך נולדת יום לפני או אחרי וזה מוזר...) אז כנראה שהילדים שלנו יודעים מתי להגיע ובינתיים אנחנו עוברות שיעורים חשובים ומעצימים ונצא מהסיפור הזה כל יכולות. גם יש לנו גלריה שלמה של חברים שדרכם אנחנו יכולות ללמוד מלא... נגיד איך לא בא לנו להיות או איך ממש מתאים לנו לאמץ תכונה זו או אחרת... אני הכי מבינה אותך אבל תנסי לעשות מהלימון לימונדה. "וזה יבוא, אתה תראה, הידיים הקפוצות יתארכו והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל כמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו" חיבוק גדול!