אני מתה לעשות עד אחד !!!!!!!!!!!!!!

[איתיוש של אמא]

אני מתה לעשות עד אחד !!!!!!!!!!!!!!

איתי יצא כל כך מוצלח (בלי עין הרע) חייבים לעשות גירסה שניה .... בעלי ממש לא חושב על זה אוףףףףףףףףףףףףףףףף לא יודעת מה ואיך אבל ממש שכחתי שעד לפני חצי שנה בכלל לא רציתי לחשוב לכיוון עד פעם בכי כל הלילה עד פעם גזים בלי לישון הריון בצקות כאבים מתח פחד אבל ... אני מוכנה לזה עכשיו ! איתי בן שנה (ו6 ימים) מה טווח הגילאים האידיאלי שיש אצלכן או שהיתן רוצות ? ואיך לשכנע את הבעל ? או שבאמת לחכות ?

 

[הילי של קוקי]

הילי בת שנה - 5

כשהיתה בת 7 חודשים נכנסתי להריון ...רצינו להביא עוד ילד מהר. שיהיו חברים טובים. והיום אני נכנסת ל חודש 9 ..

 

[גרזנית]

זה עיניין כל כך אינדבדואלי

לדעתי, עד גיל שנה זה החלק הכי קל וגיל 1-2 זה גיל מאד קשה. ההפרש אצלי בין הגדול לאמצעי הוא 4 שנים וזה הפרש נהדר כי בשלב שהייתי צריכה להיות המון עם התינוק, הגדול כבר די הבין וגם היו לו עיסוקים משלו . ההורות היתה נהדרת לשניהם והיה לי די הרבה זמן להקדיש בלעדית לכל אחד. בדיעבד זה היה מצויין כי האמצעי עם בעיות שהקדשנו לפתרונן הרבה מאד זמן ואם ההפרש היה יותר קטן היה יותר קשה. היום אני מצטערת שלא עשיתי עוד אחד בין האמצעי לקטנה. ההפרש בין הגדול לקטנה גם לו יש יתרון כי יש המון עזרה מהגדולים ביומיום.

 

[אמא של גל וליאור]

זה מאוד אישי...

ותלוי בלא מעט גורמים. כלכלית, מוכנות נפשית, סבלנות... אין אידיאל ורצוי, יש מה נכון לך ולאישך. יכולה לומר לך מאצלי, שההפרש היה לא מתוכנן, שנתיים בדיוק, וקשה לי מאוד... הגדולה "במשבר גיל שנתיים", הקטנה עם גזים, אני עובדת, לילות ללא שינה... ה"אידיאל" בשבילי היה 3 שנים, לא כך רצה הגורל

 

[anny12]

זה בסדר, תמיד אחרי הילד

הראשון ממהרים לעשות עוד אחד.......... הטווח גילאים האידיאלי לפי דעתי שנתיים בין אחד לשני, ככה זה אצלי. (יש לי 3), הבגדים, הצעצועים, מיטות, שמיכות, הכל עובר אחד לשני............ וההחלטה צריכה להיות של שניכם לא שלך בלבד.

 

[אילתית 2]

זה כל כך אישי ומורכב מהמון דברים

מוכנות אישית וגופנית שיתוף ורצון של שני הצדדים וכמובן לדעתי גם כלכלית ועוד... אצלי ההפרש שנה ו 11 חודשים, אושר גדול ממלא את חיי כאמא לשניים, תמיד רצית שהראשונים יהיו בהפרש קטן כדי שיגדלו יחד ויהיו חברים וכו... כמובן שיש ימים קשים יותר ויש קלים יותר סה"כ כל החששות והפחדים שהיו לי לקראת סוף ההריון (איך יהיה עם שניים? איך אגדל שניים? איך אוכל להעניק ולאהוב שניים? איך יהיה הקימות בלילה? איך יהיה אם שניהם ירצו לאכול? וכו.....המון חששות בעלי עובד המון שעות (עצמאי) וממש חששתי) ואני יכולה לאמר לך שאחרי 3 שבועות מהלידה נכנסתי למן שיגרה שכזו ולסדר יום שהפך ממש לטיבעי ביותר להיות עם שניים אני ממש מאושרת אצלנו דווקא ההפך אם היה תלוי רק בבעלי ההפרש היה הרבה יותר קטן

ממש חיכה לרגע שבו אני יפסיק לקחת גלולות וכל הזמן דיבר על עוד אחד וממש שמח כשהתחילו לי תופעות לוואי מהגלולות שאילצו אותי להפסיק אותם אני כמובן רציתי רק להחליף גלולות אבל בהסכמה לבסוף החלטנו יאללה הגיע הזמן אם זה מה שקרה אני יפסיק את הגלולות ותיק תק נכנסתי להריון יכולה לאמר לך שגם עכשיו בעלי מחכה רק לרגע שבו ארצה להכנס שוב להריון אני רוצה עוד ילדים כמובן אבל לא נראה לי שכרגע אני ובעיקר אנחנו כמשפחה מוכנים לזה אז עוד קצת ויגיע ב"ה עוד בהמשך

 

[happy]

מוכר מאוד

אצלנו זה היה דחף של שנינו לעשות לליהי מהר עוד אח/ות. כשהיא היתה בת שנה התחלנו לעבוד על הנושא ואחרי חודשיים נכנסתי להריון היום ליהי בת שנתיים ואחיה בן חודשים.

 

[זהב טהור1]

למה למהר? תהני ממה שיש לך!

אצלנו ההפרש הוא שנה ושמונה חודשים. עד שמלאו לקטנה שמונה חודשים בערך היה לי קל. קל ומהנה. הייתי עם שתיהן בבית חצי שנה. אחר כך היה לי קשה מנשוא. גיל שנתיים הנורא הגיע ולא עבר! אצל שתיהן כמעט במקביל! כל אחת "חיפשה" את מקומה במשפחה וזה היה בלתי נסבל. היום שתיהן בבית הספר והפכו להיות חברות טובות יחסית. אבל אני בכלל בכלל בכלל בכלל לא ממליצה. היו לי שנים מאוד קשות, המריבות בניהן היו קשות ואלימות מאוד. הייתי במשבר ממושך. הבדל של 3 שנים נראה לי אידיאלי.

 

[וזאת אני]

אני גם רוצה...

גפן בת חודשיים וחצי בסך הכל... הוא ממש רוצה עוד תינוק/ת בבית (כל יום הוא מגיע עם שם נוסף לאח הוירטואלי של גפן) אבל אני רוצה לבחון קודם כל איך נסתדר בהיבט הכלכלי (עוד לא סיימנו את הלימודים- לי נשארו 2 עבודות להגיש מלפני שנה... והוא רק בתחילת דרכו). מוזר לי מאוד- ההריון עבר לי בלי להרגיש ובכל זאת יש לי הרגשה של מועקה כשאני חושבת על הריון נוסף (מבחינה גופנית). אני מאמינה שאם מצבנו הכלכלי היה מאפשר זאת- הייתי מסכימה ללחציו ועושה עוד יצורון מדהים כמו גפן שלי...

 

[נעמה סבר]

אצלי זה בדיוק ההפך

אני לא מוכנה לשמוע על עוד לפחות לכמה שנים טובות ולו לא אכפת

 

[chili3]

לדעתי 3 שנים. אבל בטח לא ללחוץ על

הבעל. זו צריכה להיות החלטה משותפת ששניכם שלמים איתה