אני מתה ללכת

אני מתה ללכת

כבר לטיפול.. אבל זהיקרה רק בחמישי הבא אחרי סוכות... מה אני אשעה עד אז? אני כ"כ מתגעגעת... שבועיים לא הייתי..
 
איזה כיף לך שאת ככה מתגעגעת..

למה רק אחרי סוכות? ( הפסיכית שלי עובדת בכל המועד..)
 
אני הולכת מחר וממש לא בא לי אולי

נתחלף?! רק על לצאת מהבית בקור הבה זא לי למות...חחח...
לינוי
 

karziz14

New member
לא תמיד יש חשק...

ללכת לטיפול. אני אישית מוצאת את עצמי לפעמים ממש מחכה לזה כבר ולפעמים אדישה לזה וחסרת חשק.... לפעמים אני יוצאת מהפגישה עוד יותר מתוסכלת או עצובה, לפעמים סתם יוצאת כמו שנכנסתי ולפעמים יוצאת עם שלוות נפש, רגועה יותר.. מה איתכם? אשמח לשמוע חוויות בנושא
 
היי..../images/Emo45.gif

שלא תטעי.. גם אצלי זה ככה.. יש פעמים שאני קמה ואומרת "וואי אין מצב שאני רואה אותה היום! ממש לא בא לי!" ויש פעמים שאני ממש מחכה.. כמו היום.. (זה קורה שאני הרבה זמן לא שם) ויש פעמים שאני באה.. לא פותחת את הפה.. וכשאני יוצאת אני מרגישה עוד יותר חרא ממה שבאתי.. זה משתנה.. לפי המצב רוח, לפי הדברים שקרו מסביב, לפעמים לפי מה שהיה בפגישה קודמת.. מה שכן אני יכולה להעיד על עצמי.. ששמתי לב.. (ואולי זה טפשי), שמאז שהתחלתי לצפות בסדרה, וראיתי איך טיפול מתנהל (גם אם זה לא ככה במציאות), התחלתי יותר להיפתח, התחלתי יותר להתחבר.. אפילו המטפלת ראתה בשינוי וגם דיבה איתי על הסדרה.. שאלה עם איזו דמות אני הכי מזדהה.. אמרתי כמובן אילה.. מוזר לא? שהסדרה משפיעה עלי ככה..?
 

karziz14

New member
את לא היחידה

שהסדרה השפיעה עליה ככה... גם אני מדברת עם המטפל שלי עליה כמעט כל פגישה מאז שהיא התחילה. ולדעתי זה מאד עוזר, ככה לדבר על הדמויות ותוך כדי להגיע אליך. בליק שר אני בחצי שעה הזו של הסדרה מרגישה כמו "בטיפול שני"... ממכר ומרתק בצורה מדהימה!! מחכה כבר בקוצר רוח ליום ראשון....
 

Inara

New member
../images/Emo11.gif לא כל כך מוזר.

טלנובלה בע"מ, למשל, השפיעה עליי כמעט יותר מכל סדרה אחרת, למרות ההגדרה של אנשים של הסדרה כ"טלנובלה" [או "זבל" בפי כמה לא סימפטיים במיוחד ><]. ואגב - אני היחידה בפורום שמזדהה עם איילה גם בקטע של ההתעמלות? כלומר, עשיתי תשע שנים התעמלות קרקע ומכשירים ואני ממש לא טובה. אבל עכשיו, כשהברך שלי פצועה, אני מתגעגעת להמון דברים והכי הרבה: להליכות ארוכות בשכונה, ולתחושה ההיא כשאני עומדת על משטח הקרקע, מחכה להתחיל תרגיל. לידיעה שאני מוקפת מזרונים ואני יכולה להתחיל לעשות אלמנטים בכל כיוון והחופשיות ההיא ו~הכיף~ [קשה מעט להסביר]. זה תמיד הזכיר לי את מה שאיילה מרגישה על הקורה. אני נורא מבינה את זה.
 

L L B

New member
אני מתגעגעת

לשחק כדורגלללללללללללל!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא לצחוקלָי... הייתי שחקנית ממש טובה
אפילו היתה לנו נבחרת ביסודי ואני הייתי הקפטנית!!! (טוב, אבל זה היה בתקופה שהייתי בן. ז"א, רציתי להיות בן ואפילו ניסיתי להיות במשך כמה שנים...
) מתגעגעת גם לשיעורי הטאקוונדו... אחחחח... נכון שאין כמו ספורט?
L.L.B
 

L L B

New member
תרגישי טוב../images/Emo70.gif

בתקוה שהכאבים יעברו ותוכלי להמשיך ולהתעמל...
 
גם אותי הסדרה שינתה..

בהתחלה ראיתי את זה יותר כדי ללעוג על פסיכולוגים.. ת'אמת. עכשות אני מכורה לסדרה ורק לראות את עלמה זק, אבל אני יותר חשבתי "יאוו איך נעמה יכולה לספר לו את הדברים האלה?!" לא קרה לכם? הרי הולכים שם דברים מוזרים שאני בחים לא הייתי אומרת לפסיכולוגית שלי... מה אתם אומרים?
 

L L B

New member
ממש לא מוזר...

זה מה שיפה בטיפול פסיכולוגי, שאפשר להגיד מה שרוצים... ואפ'אחד לא ישפוט אותך שם... אני חושבת שכשיש שימיה טובה בטיפול, אתה יכול להגיד למטפל שלך (כמעט) הכל... וכשאין כימיה, אתה נמנע מלהגיד הרבה דברים חשובים ומשמעותיים... לא ככה
 
לא יודעת..

אולי במציאות , אבל בסדרה, נעמה או יותר נכון איילת זורר, אומרת שם דברים שאני בחיים לא יגיד למטפל.. בעיקר את כל המפרטים הכי אינטימים שקיימים. לא?
 

L L B

New member
חחח... הרי

בדיוק זה התסביך שלה בסדרה ... לא
"העברה אירוטית"
 
מוטיבציה ללכת לטיפול

גם אצלי לא תמיד קיים חשק חזק ללכת לטיפול. אני חושב שאם המצב רוח שלי ודברים נוספים משפיעים על היעדר מוטיבציה כללית לעשות דברים, לצאת, לראות אנשים וכו', זה ישפיע גם על המוטיבציה שלי לנסוע למטפלת שלי. יש בי המון הערכה וחיבה לפסיכולוגית שלי. אני משוכנע שהיא תורמת לי ולא אחת אני יוצא עם חיוך או בתחושה יותר טובה או חזקה מהפגישות. יחד עם זאת, לפעמים אני יוצא מפגישות מתוסכל, או סתם כמו שנכנסתי, ואני חושב שזה יכול לקרות בכל טיפול. דניאל
 
למעלה