אני מתדרדרת ט׳

[חורה]

אני מתדרדרת ט׳

מרגישה כמו במאניה דיפרסיה למרות שזה לא מה שיש לי

רגעי השלווה והשמחה הופכים בשנייה לרגעי בדידות
הלכתי היום להופעה של חברים, הרגשתי מטומטמת ולא רצויה. באתי לבד.
שונאת ללכת להופעות כאלה שני יודעת שאני צריכה להיות על הבמה ולא לבד בקהל.

התקפי הזלילה וההקאה עושים קאמבק.
יש לי ימים ורגעים שאני מרגישה סופר מהממת ובוטילישס ויש רגעים שבא לי להעלים את כל הגודל הזה
אין לי כוח לחזור לטיפול. לא רוצה יותר כדורים.

 

[קולדון]

אני יכולה להזדהות עם הדברים שאת כותבת.

אני יכולה להרגיש ממש יפה וגם ממש מכוערת. עם המשקל כבר אין לי ממש תנודות ופחות או יותר התייצבתי והתרגלתי אליו, למרות שגם מהמקום הזה היו לי התקפי שנאה נוראיים, בעיקר בהולנד, כשרק התחלתי את התהליך של הטיפול.

בכל מקרה, כשעכשיו זה קורה לי, וזה קורה לי עדיין.. אני פשוט כבר מכירה את זה ולומדת להכיל את התנודות האלו. כשאני מרגישה מכוערת או כל דבר אחר ביקורתי שאני יכולה למצוא באותם רגעים- אני זוכרת שגם יש פעמים שאני מרגישה שווה ויפה. ואז... ההגיון שלי עובד. לא יכול להיות שאני עד כדי כך השתניתי מלפני מאתמול, נכון?
אני זוכרת שזו עכשיו ההרגשה הרעה, ולא המציאות. ולומדת להכיל גם הרגשה רעה.
הרעיון הוא בעיני לא לנסות להעלים רגשות קשים או להדחיק אותם. אני מרגישה זוועה? אוקיי, זה יעבור. אולי יקח יום, אולי יומיים, אולי זה קשור לירידה מההיי- זה אגב קורה לי מלא אחרי הופעות ונראה לי שזה קורה למלא פרפורמרית ללא קשר להפרעות אכילה או מניה דפרסיה..

אל תבהלי מזה, ואל תחמירי את זה. כשאת מרגישה רע- תזכרי שזה רגע קשה שיעבור ותנסי להתייחס לעצמך יותר יפה, לפרגן קצת.

ולגבי הבדידות... זה ממש קשה, אבל מותק, את כזו בחורה מתוקה. דעתי היא שאת צריכה למצוא מסגרת שתעניין אותך, לפתח את עצמך, להתחבר עם האנשים שיש לך איתם תחומי עניין משותפים.. ולהתחיל לשתף פעולה. אין שום סיבה שתהיי לבד

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ולאיך שזה מרגיש עכשיו-

יש לך כח?
נשמע לי עוד יותר קשה ומעייף,
ולא מגיע לך להרגיש ככה.
יש לך סיבות להרגיש טוב עם עצמך, לאהוב את עצמך,
והטוב הזה צריך להיות יציב יותר.
טיפול לא אומר דווקא כדורים, אבל גם אם כן, מה מפחיד אותך בזה?