אני מתגעגעת

[מתגעגעת1]

אני מתגעגעת

לאותו מבט כועס ולאותו חיוך חבוי ולכל אותם המבטים שהיו לך. אני מתגעגעת בעיקר לימים שהצלחתי לתת לך נשיקה בלי שאיש ידע.אני מתגעגעת אליך ולא הספקתי להגיד לך כמה אני אוהבת אותך. כולם ראו את הקשר המיוחד הזה שהיה לנו,"ילדה של אבא" כך קראו לי,ואפילו הוסיפו "אבל לא סתם ילדה,הילדה של אבא". ביום אחד בלי שום אזהרה,בלי שום הודעה,הפסקת לנשום וכך נחת לך בשלום כל משכבך, לפחות לא סבלת.ואני,הבת האהובה עליך,אינה מפסיקה לחשוב עליך,ולו לשניה אחת. מוזר,כולם אומרים לי שאני עדיין לא מעכלת שאתה איננו,אבל אני כן.מה אתם רוצים? שאהיה בדיכאון תמידי? אתה לא היית רוצה שכך אמשיך את חיי.אז אני כן עיכלתי והינה אני פה כדי לשפוך את הכאב הזה בפורום הזה. לא יוצא לי לדבר אליך כ"כ רק לפעמים שיש לי משהוא ממש חשוב להגיד לך,או כשאני נוסעת ליד בית העלמין שבו אתה קבור. רק שתדע שאנחנו חושבים עליך כל הזמן,ואני? אני ממשיכה הלאה וחושבת עליך כל שבריר שניה וגאה להיות "ה"בת שלך,כ"כ גאה. המתגעגעת1

 

[hopefully]

כל כך מבינה

גם אני חזרתי ל"שגרה", גם אני ממשיכה בחיי ומדי פעם זוכה למבטי תוכחה מקרובים ומכרים. הדבר שהכי שנוא עלי מאז שאמא נפטרה, לפני שלושה וחצי חודשים, זה הרחמים שנשקפים מעיני האנשים שלא יודעים שום דבר על התמודדות עם האין, עם הואקום הזה שנוצר במקום שפעם הייתה בו אמא. ולמרות מה שכולם חושבים אני כן מתמודדת, אני כן מבינה ומעכלת, אני כן בוכה, אבל אני בוחרת לעשות את זה בזמן ובמקום שמתאים לי וזה לא בהכרח הזמן או המקום שמתאים להם.

 

[מתגעגעת1]

והכי מוזר לי כשבעבודה

מביטים בי במבט עצוב ושואלים "איך את מרגישה?" ואני עונה בחייך מצויין,ואחרי כמה רגעים אני מבינה למה כוונתם ומוסיפה שהחיים חזקים ממני ואני ממשיכה הלאה,השגרה לא נותנת לי את כל היום בשביל להעצב כ"כ. קשה לי בלי אבא,אך יהיה קשה עוד יותר אם אתאבל ואכאב ב 100% כל שבריר שניה. הבנתי שאימך נפטרה ממחלה,צר לי על כך.אבי נפטר בפתאומיות,אפילו לא התקף לב,חירחר וזהו.לא היה לו מחלה ידועה,כלום.אני לא יודעת מה יותר מקל,הידיעה שזה קרב,או הפתאומיות. אני מתנחמת שלא סבל. המתגעגעת1.

 

[jo1234]

אני חלמתי עליו השבוע

אבא שלי נפטר כבר לפני שנה ו - 8 חודשים ועדיין כואב כל כך! אבל לפני יומיים שלושה, חלמתי עליו- חלמתי שהוא חזר, ככה פתאום בלי התראה מוקדמת, לא שאכפת לי...והוא נראה כל כך צעיר ובריא ומאושר ! גם אבא שלי נפטר בשיא הפתאומיות, פשוט הפסיק לחיות, לנשום. ולפני כחודשיים נפטרה סבתא שלי, אמא שלו. אז אולי בגלל ההתעסקות עם התמונות והכל הוא נגלה לי בחלום כל כך צעיר ובריא או שבגלל שככה הוא עכשיו למעלה, מרגיש טוב, מאושר, בריא. דרך אגב - סבתא שלי נפטרה אחרי שחטפה ארוע מוחי והיתה 3 חודשים במצב של אין חחים כזה ודי סבלה כבר בסוף...ללא ספק היתה לנו הכנה לפרידה ממנה, להבדיל מאבא שלי. להגיד לך מה או איך יותר טוב - אני לא יכולה. בשני המקרים זה מאד מאד קשה, כמעט בלתי אפשרי בכלל. טוב - אני באמצע העבודה, כולי כבר אדומה ודמעות זולגות לי בלי סוף...כולם מסתכלים ולא יודעים אם ומה לומר...אני חייבת להרגע קצת. להרגיע את עצמי כי אני ממש ככה קרובה מלקום ולנסוע לבית הקברות...אבל אני לא יכולה... יאללה - שיהיה יום טוב לכולם, כמה שאפשר !

 

[BooBee]

שולחת לשתיכן חיבוק גדול גדול ../images/Emo23.gif

 

[מתגעגעת1]

תודה

 

[jo1234]

הגיע - תודה !

 

[מתגעגעת1]

ואני חלמתי חלום אחר

חלמתי שאבי וגיסי שוכבים זה לצד זה,אבי מתעורר לחיים וגיסי בוחר למות במקומו. החלום הזה העציב אותי,אני אוהבת את גיסי מאוד וכמובן שאנני מוכנה לאבד אותו. את יודע,לא יצא לי להיות לבד בבית הקברות (סה"כ עבר חודש). אני מאמינה שאני אסע לשם בקרוב. תודה על תגובתך. המתגעגעת1.

 

[jo1234]

חודש - זה מאד טרי אצלך.

אין לי ספק שיהיו לך עוד ימים טובים יותר וטובים פחות... אבל הכל בסדר, הכל מותר וצריך להיות וטוב שיהיה...זו הדרך היחידה להתמודד עם כל הכאב הזה - פשוט להרגיש ולהחצין כשמרגישים ככה ולהחזיק חזק בבטן כשרוצים ככה - עד שזה מתפרץ במקום יותר נוח - או שלא. בכל אופן, לי בהתחלה היו חלומות ספורים ואז זה קצת נעלם לי ובשבוע שעבר כמור - חזרו אלי החלומות עליו.

 

[bertap]

לJO שלום

אספר לך משהו שאני מרגישה אני אם שכולה,כדי לחזק את כלתי אני הולכת איתה פעם בשנה לבית הקברות ,אך אם זה היה תלוי בי לא היתי הולכת ביכלל כי אני יודעת שתמיד ,תמיד הוא איתי בתוך הלב ,הרי הוא לא נימצא בבית הקברות הרי את נשמתו אני נושמת יום יום ושעה שעה, וכשאני הולכת לבית הקברות אני לא מסוגלת לתפקד כמה ימים עד שאני חוזרת לעצמי שולחת חיבוקים וחיזוקים כי היתי שם תיהיה חזקה,ותמשיכי הלאה, הרי הם רואים אותך ואוהבים אותך הם שומרים עלינו מלמעלה ממקום הרבה יותר טוב

 

[bertap]

למתגעגעת אין סוף

לגעגועים אומרים שעם השנים יותר קל אבל זה לא נכון אמנם החיים יותר חזקים ואנחנו ממשיכים הלאה ,אך הגעגועים מיסרים לא פחות לכן שולחת לך חיבוקים והרבה חיזוקים

 

[bertap]

hopefully שלום לך חמודה

תעשי מה שאת מרגישה ואל תתני דין וחשבון לאף אחד, כל אחד יודע טוב מאד מה טוב לו ואין אף אחד," אבל אף אחד" שיכול לכאוב במקומך, וכל אחד כואב אחרת. שולחת לך חיבוקים ויהי חזקה

 

[egbar 10]

שכול זה לא פיקניק

אל המתגעגעת היקרה שלום רב, הצלחת לרגש אותי בתאור שלך לגעגועים לאבא. אך אליך לזכור כי, הפרידה קשה ולהיות בתקופה מסויימת לבד מקשה על אורך החיים הסדיר. אך, כבר היו דברים מעולם ודרך הטבע הוא שילדים נפרדים מהורים. להפרד מהורה אוהב בגיל צעיר זה כואב ומכאיב לכל. אך עלי להביא למודעות שלך, שהורה הנפרד מילדו בטרם עת, הפרידה קשה שבעתיים. התהליך הוא אינו כדרך הטבע. מה לעשות? השיקום הוא קשה. האבל הוא קשה יותר. ויש לעשות ולעשות וכל יום הוא יום וכל יום הוא סיפור. ולכול סיפור יש גיבור ועוד ועוד. זיכרי, יש ללכת בראש מורם. להתאבל כמה שניתן, אך לא לגרור את החברים המשפחה והילדים לתוך האבל שלך, כי אתה פוגע בעקיפין בכל שרשרת החיים שנותרה. שמואל אגבר אבא של רותם (נפל בפעילות מבצעית בהיותו בן 27 שנים).

 

[מתגעגעת1]

לאבא של רותם

צר לי שנאלצת לקבור את בנך הצעיר כ"כ,אני בת גילו. הכאב שלי גדול מאוד וכפי שרשמת וכפי שציינת,אנני נותנת לכאבי להשפיע על סובבי ובטח לא על משפחתי.נהפוכו,אני חושבת שבזכות החוזק שלי "קל" יותר למשפחתי להמשיך הלאה. כולם היו בטוחים שאקבל זאת קשה,שהשיקום שלי יהיה ארוך.אך להפתעתם ובעיקר להפתעתי אני חזקה מתמיד. ושוב,אני עיכלתי זאת טוב מאוד,קשה לי,רק שאנני מראה זאת.כך גם אבי היה. תודה לך על תגובתך הנוגעת. המתגעגעת.

 

[bertap]

ניגמרו לי המילים וגם הדמעות../images/Emo24.gif