היי מותק ../images/Emo24.gif
אני היכרתי את חבר שלי בזמן הרגילה שלו, לפני קורס חובשים. בזמן קורס חובשים הוא היה משרת קרוב אליי לבית, היה יוצא אליי לאפטרים ויוצא כמעט כל חמשו"ש, וגם כשלא היה יוצא הייתי נוסעת לבקר אותו בבסיס. אבל הנה הזמן עבר והוא חזר לבסיס של הצנחנים והוא טוחן שם, ובהתחלה היה נורא קשה, ממש כמעט השתגעתי... אבל את יודעת מה, מתרגלים לזה (לטובה), באמת... נכון שתמיד יש געגועים, אבל זה לא תמיד כלכך כואב כמו בהתחלה, עם הזמן זה עובר ה"כאב" הזה ואת מבינה שהוא חוזר אלייך, וששווה לחכות... הכי קשה זה ההתחלה. הינה למשל עכשיו, עוד שבוע הוא חוזר ל21 לבסיס, ומעולם לא יצא שחיכיתי לו 21 יום... אבל אני יודעת שנעבור את זה.. ובטוחה שכשניפגש יהיה הכי כיף בעולם :] הכל תלוי במה שאת מרגישה- תחליטי מה עדיף לך.. לחכות קצת ולראות אותו, או לא לראות אותו בכלל יותר לעולם? אני בחרתי באופציה הראשונה
בהצלחה ואל תהיי עצובה..