אני מתגעגעת אליו

[נעה גל]

ככה מדגישים:

כשאת כותבת תשובה ואת רוצה להדגיש חלק את פשוט נגשת לתחילת הטקסט אותו את רוצה הלדגיש וכותבת שם: הדגש המוקף בשני צדדיו עם קו כזה | כלומר, קו הדגש וקו . בסיום הטקסט שאת רוצה להגדיש את צריכה לרשום קו סדגש וקו. חוץ מזה, האופציה הזו קיימת גם כשאת כותבת תגובה למטה (ליד הקישור של סמיילים וסימנים לתוכן ההודעה)

 

[חגית אמא של יובל]

נסיון

נסיון

 

[אמא של ירין]

יצירתיות

אני מאוד יצירתי , הרבה מהמשחקים של ירין אני הכנתי לבד , אבל אנחנו יצורים סוציאלים ויש שלב בחיים שילד רוצה חברה , מה המינון הנכון אנחנו לא יודעים , שעה ביום? שעתיים? . לא התכוונתי לקומם אתכם אני ממש לא רוצה שירין ישרוד בגן , אבל הם מסתדרים ושוב להיות קשוב לילד , בגן שלו אני נחשבת האמא הכי נודניקית , י חשוב לי שיהיה לו הכי טוב שבעולם.

 

[יונת ש.]

אולי עבודה שכירה היא לא הדרך?

אני יודעת שמקובל היום לחפש את המימוש העצמי בעבודה שכירה מחוץ לבית. אבל כדאי לנסות לחשוב על דרכים אחרות, במיוחד אם מבחינה כספית היציאה לעבודה לא מוסיפה הרבה מעבר העלות של הגן והעלויות הנלוות. מה את אוהבת לעשות? מה אהבת פעם לעשות? מה את חושבת שאולי תאהבי לעשות? תנסי לבחור דבר אחד או שניים כאלה ולהתחיל לעשות אותם, בלי קשר לעבודה שכירה ולכסף. לדעתי זאת המשמעות של "זמן לעצמי" - זמן לעשות משהו שאני אוהבת, שהוא בשבילי. ומאוד יכול להיות שגם לא צריך להפרד מהילד בשביל זה! ולגבי חברה בשבילו - אפשר למצוא עוד ילדים להתרועע איתם. אם זה מעניין אותך, את יכולה אולי לכתוב עוד שאלה על זה ונציע קצת רעיונות. בגיל הזה הרבה פעוטות נהנים מלהיות בחברת ילדים קצת יותר גדולים מהם, אז הייתי מחפשת חברה עם איזשהו טווח גילים.

 

[חגית ש.]

תודה לכולכן

אני נמצאת עכשיו בתקופה מאוד מבולבלת. מצד אחד אני רוצה לעשות דברים שמעניינים אותי שלא קשורים בכלל לעבודה בחוץ ומצד שני אני אמורה "להפסיק עם השטויות" ולהתחיל לעבוד ואני יודעת שבקלות אני יכולה להשאב לאיזה עבודה שלא נותנת לי כלום ולהתעורר אחרי כמה שנים ולגלות שהשנים עברו סתם. הרי בשנה וחצי שאני בבית עם הבן שלי למדתי יותר על עצמי ועל העולם שסביבי מאשר באוניברסיטה ובמקום העבודה שהיה לי. והכי חשוב הוא שאני רוצה להיות עם הבן שלי. הוא חסר לי במשך היום ולמרות שאני לא יכולה להסביר את זה בהגיון אני מרגישה שהוא בעצם אמור להיות איתי ולא בגן. אבל אני לא יודעת איך משלבים את הצרכים שלי עם הצרכים של הבן שלי. אני מודה לכולכן.

 

[יונת ש.]

וואו!

חגית, כתבת: וחצי שאני בבית עם הבן שלי למדתי יותר על עצמי ועל העולם שסביבי מאשר באוניברסיטה ובמקום העבודה שהיה לי. אף פעם לא ראיתי את זה מנוסח בצורה כל כך ברורה. זה מדהים, לא? כל המקומות האלה שאמורים לאפשר לנו ללמוד על העולם ולחיות את החיים, הרבה פעמים מסתירים מאיתנו את העולם ולוקחים את שנות החיים שלנו בלי להשאיר לנו מספיק זמן לחיות בשביל עצמנו. אבל אני לא יודעת איך משלבים את הצרכים שלי עם הצרכים של הבן שלי. מאחר שזה דבר כל כך לא מקובל, סביר שלא נדע איך לעשות את זה - אין לנו ממי ללמוד. אנחנו חייבות למצוא את הדרך לעשות את השילוב הזה בעצמנו, בלי הנחייה ובלי מישהו ללכת אחריו. זה לא טריביאלי, ולפעמים הולכים בנתיב שגוי. אבל אז אפשר לחזור לאחור ולנסות כיוון אחר. בכל מקרה, אם מראש נוותר על הדרך הזאת, לעולם גם לא נגיע לשילוב הזה.