אני מתבייש

[יוסף גורלי]

אני מתבייש

עוד פעם חדרו חיילי צה"ל לרפיח. עוד פשיטה שגרתית, כמו בשבוע שעבר וכמו בשבוע הבא. פשיטה שגרתית ודיווח שגרתי בסוף המהדורה ברדיו ובתחתית עמוד פנימי בעיתון. מי שקרא את הידיעה בעיון גילה ששני פלסטינים נהרגו בפשיטה הזאת של צה"ל. מי שקרא יותר בעיון גילה שאחד הגופות שחיילינו השאירו מאחוריהם היתה גופתו של ילד בן ארבע. מי שעובר על העיתונים ברפרוף לא שומע ולא יודע על זה שום דבר. אילו זה היה ילד ישראלי שנהרג היינו רואים את תמונתו בעמוד הראשון. על ילד פלסטיני הרוג אנחנו עוברים לסדר היום, רק ההורים שם ברפיח כואבים ומתאבלים על ילדם. ואני, ששרתתי ברצועת עזה גם בסדיר וגם במילואים, מתבייש היום. אני מתבייש להיות אזרח ישראלי. אני מתבייש להיות חייל בצה"ל. אני מתבייש להיות במדינה שדורשת מהעולם להזדהות עם הסבל של קרבנות הפיגועים, ובאותו זמן אנחנו מתעלמים מהילדים שאנחנו בעצמנו הורגים (אפילו הודעה של הבעת צער על הריגת הילד, ולו כדי לצאת ידי חובה, לא שמעתי מראשי המדינה והצבא). איזה בושה ובזיון לכולנו. כמה התדרדרנו מאז שאפה מדינת ישראל להיות "אור לגויים"!

 

[rshamir]

אין לך מה להתבייש

זה טבעי לחלוטין שהייצוג של סבל בצד הישראלי יוצג בצורה בולטת יותר מאשר זה שבצד השני. אולי בעולם "אוטופי" הסבל של שני הצדדים היה מקבל יחס זהה מכלי התקשורת (מן הסתם באותה אוטפיה גם לא היה כלל עימות ישראל/פלשתיני), אבל אנחנו חיים במציאות, ובמציאות זו, באופן טבעי, "עניי עירך קודמים".

 

[מאלף עד תו]

מסכים וכואב איתך

העוולות, הרישעות, הגזענות, גזילת אדמות , שדידת יבול ,התעללות, השפלות, רציחות קטנות וגדולות (ב"טעות" ושלא בטעות) - יבול "נפלא" של כיבוש שהיה צריך להיפסק בשלהי 1967 ע"פ הצעתו הרועמת של פרופ´ לייבוביץ ז"ל ויבדל"א אורי אבנרי. היום המתנחלים עושים מה שהם רוצים (ראה רשימותיו של גדעון לוי ב"הארץ") וחיילי צה"ל - לא אלה "הנהרגים באוהלה של תורה") מחוייבים לשמור עליהם גם אם על כל אמת מידה הם עוברים על חוק והם משלמים את מחיר הרשע והכיבוש. עשו סוף לכיבוש - גם ב´מחיר´ מדינה פלשתינאית.