אני מתבייש קצת ומתחרט

אני מתבייש קצת ומתחרט

אני יודע שלא פירטתי כל כך אני מצטער אם ההודעה היתה קצת סתמית פשוט שהריב היה באשמתי והתביישתי ממש לכתוב עליו. אני מרגיש דביל וממש מתחרט על זה. לפעמים אני אומר משהו ושניה אחרי זה מתחרט על זה וממש מצטער. אני צריך לחשוב יותר לפני שמדבר.
זהו שיהיה לילה טוב לכולם ואם מישהו ער ומתחשק לו להתכתב קצת אני ממש ישמח.
 

אופירA

New member
מנהל
יש לי עצה שהוכיחה את עצמה כיעילה מאוד מאוד

במקרים כאלה, של בעיות התנהגות.
היא מתחלקת לשני חלקים:
א. לא לכעוס על עצמך, לא להרגיש דביל. להתחרט ולהצטער, אבל לא להלקות את עצמך ולא להרגיש אשמה. להיפך - להתגייס לשינוי להבא.
ב. השינוי להבא מתרחש ע"י שאתה לאחר מעשה מנתח מה היה, במה טעית, מה היה החלק של הצד השני, ולהבין מה היה נכון לעשות לו לא היית טועה.
כשמנתחים כל פעם את האירוע ומבינים מה נכון היה לעשות, ומקפידים שהניתוח יהיה בלי רגשי אשמה אלא עם אחריות לתיקון - השינוי ההתנהגותי מתרחש במשך הזמן. אמנם לא בפעמים הראשונות, אבל בהמשך. וזה בתנאי שכל פעם שטעית שוב ושוב, אתה לא מלקה את עצמך ולא מאשים את עצמך, אלא מנתח את הטעות ומבין מה צריך לשנות.

במהלך הניתוח של מה שהיה, חשוב מאוד לא לקחת על עצמך את החלק ששייך לזולת שהתעמתת איתו. לא להאמין שאתה טעית כאשר הוא טעה. זה מאוד משמעותי לתיקון. להבין היטב מה החלק שלך ומה החלק שלו. מה הטעות שלך ומה הטעות שלו.
 
תודה!!


 
סופסוף, אם היו משלמים לי חמש אגורות

לכל דבר שאמרתי והתחרטתי עליו אחר כך, הייתי מיליארדאית וקונה יאכטה ונוסעת לאיפשהו בעולם ומזמינה אותך לבוא איתי:)

לא שאני לא מאשימה את עצמי בטירוף ועושה עבודה על להפחית את האשמה.
ובכל זאת רוצה להזכיר שזה גם חלק מהיותינו בני אדם: החולשות והפגמים שלנו.
 
סופסוף, זה בכלל לא מה שכתבתי,

או לפחות לא מה שהתכוונתי, אבל אם זה מה שמתאים לך עכשיו אז לך עם זה.
 
אה סליחה עכשיו הבנתי למה התכוונת

הבנתי מה שכתבת על הפגמים שצריך לקבל אותם ולהבין שהם חלק מזה שאנחנו בני אדם.
מה שכתבתי זה בלי קשר לזה, או יותר נכון בנוסף לזה... אני צריך להשתדל לא להיות פזיז בתגובות שלי ולהירגע קודם ורק אחר כך להגיב כדי לא לפגוע באנשים.
 
למעלה