אני מתביישת נורא!!!
ביום חמישי צעקתי בפעם הראשונה (מקווה מאוד שהאחרונה) על הבן המתוק שלי !
אני לא מרימה את הקול אף פעם (כך חשבתי) ודווקא עליו אני צועקת לא יודעת מה עובר עליו!! לא נותן לי לזוז ממנו ולא אפילו לשרותים הבן שלי הוא תינוק עצמאי ביותר (בן 18 ח') ומבין כל מה שאומרים לו מיום רביעי הוא נודניק ורוצה תשומי ממני כל הזמן הוא לא חולה או משהו כשאני לידו הוא שמח ומאושר כמו תמיד! למשל הינו אצל סבתא (שהוא מאוד אוהב לטייל איתה ) הוא לא הסכים להתרחק מילימטר ממני !! כל הזמן שאל "איפה אמא?" אפילו שהיתי בחדר ליד! איך אפשר לעזור לו ולא לאבד את השפיות? הכל בילילות כבר לא מבקש כמו פעם ! הכל בבכי וצרחות!! איך אני יכולה להבטיח לעצמי שלא אצעק עליו שוב? אני מרגישה כל כך רע עם עצמי
איך יכולתי לצעוק על הבן אדם הכי יקר לי בעולם? אולי אני צריכה עזרה? איך לא יכולתי לשלוט בעצמי? מה לעשות??
ביום חמישי צעקתי בפעם הראשונה (מקווה מאוד שהאחרונה) על הבן המתוק שלי !