אמא יקרה..
רוצה לספר לך שהיינו בדיוק במקום שלך לפני 6.5 שנים.
הלכנו עם הילד להתפתחות הילד בדיוק בגלל אותה הסיבה - הילד לא מדבר (אפילו לא ג'יבריש).
וגם אני חשבתי שהאבחון הלך די בסדר וגם אנחנו קיבלנו את "שוק חיינו".
ואצלי זה היה הילד השלישי. וגם אצלי תמיד החברות שלי קינאו בי איזה ילד נוח יש לי, משחק עם עצמו, לא מפריע לי לטייל בקניון והוא בעגלה וכו..
וגם אני האשמתי את עצמי על שלא ראיתי (ושוב - ילד שלישי), לא שמתי לב וכו...
אבל, אחרי בדיוק יומיים של בכי ללא הפסקה, ואחרי קריאה של כל הפוסטים וההודעות שנרשמו בפורום הזה מהרגע שנוצר הבנתי שזה הילד שלי ושום דבר לא השתנה מעבר לזה שעכשיו צריך קצת יותר סיוע.
רוצה לספר לך שאחרי שנתיים באלוטף (אובחן בגיל שנתיים) והמון טיפולים בדרך (לא ABA), הילד עבר לגן תת חובה רגיל עם סייעת צמודה, משם לגן חובה והיום הילד כבר בכיתה ב' בבית ספר רגיל עם סייעת צמודה (שהיא כבר לא כל כך צמודה) והחיים יפים!!!
הפורום הזה נותן המון כוח ובעיקר הבנה .
תקראי, תלמדי, תקשיבי, תשאלי..
אני רוצה להגיד לך שלי הכי עזר להבין את הבן שלי מקריאת ההודעות של אראנה, גור ואוטיסטים בוגרים נוספים.
אז נכון שלפעמים הפוסטים שלהם ארוכים וקשים להבנה (לפחות לי), אבל הם נותנים פתח לעולם גדול, עמוק וחשוב מאוד של הילדים שלנו.
אתם יוצאים לדרך ארוכה, לפעמים מאוד קשה, לפעמים מאוד משמחת.
צריך לדעת לנשום עמוק ולהסתכל תמיד על הדברים הטובים, על ההתקדמויות הקטנות שעוד יבואו ולדעת שיהיו תקופות של נסיגות וקשיים אבל... וזה האבל הגדול - הילדים שלנו הם אותם ילדים, יפים , מקסימים, אהובים, בעלי עולמות תוכן שייתכן ויהיו מאוד שונים משלנו ואנחנו נלמד לאהוב את העולמות האלה גם (לנו הייתה תקופה של שנתיים שכולנו התעסקנו בקופסאות, בכל הגדלים, הצבעים והמינים... ) , וזהו.
שיהיה בהצלחה
מירי
