אני מרגיש... ../images/Emo7.gif
ששום דבר בחיים שלי לא מסתדר לי לא משנה כמה אני מנסה לסדר אתם מכירים את התחושה הזאת שאתם עושים צעד אחד קדימה אבל במקום שזה יעזור לכם זה מחזיר אותכם 8 צעדים אחורה ? חרא לי ונמאס לי ונשבר לי! שום דבר לא מסתדר לי.. אני רץ מצרה לצרה ולא מסוגל לטפל בהכל ביחד. והעיניין הוא שכמה שאני רוצה לסדר דברים שום דבר לא זז לי!!! שום דבר לא מצליח לי!!! אני רוצה לשתף אתכם רק במשהו אחד (יו כמה אני שיגעתי לכם תשכל!) אני והידיד הזה חזרנו לדבר (טיפה טיפה) במסנג'ר וככה קיוותי שתהייה לי הזדמנות להסביר לו הכל לדבר איתו ואולי להצליח לשכנע אות על ידי צעדים בוני אמון לדבר איתי בטלפון ואולי אפילו להפגש איתי. במשך שבועיים ניסתי.. די דיברתי לעצמי נשמעתי כמו תקליט שבור... הוא התעצבן מזה! (אני אישית התצבנתי מעצמי) אבל הוא לא הגיב לי אז המשכתי והמשכתי לחפור כמו ילד מפגר! גם שלחתי לו הרבה אסמסים ובמקום לתת לו את הזמן שלו הפעלתי לחץ (.. צעד קדימה שמונה אחורה..) לפני שבוע ביום שישי ידיד משותף הציע לו לצאת איתו ושאל אותו אם זה בסדר להזמין אותי. הוא אמר לו כן תזמין אותו ואי התלהבתי התלבשתי התקלחתי הייתי הכיייי מאושר בעולם עד שהוא התקשר לידיד ההוא 20 דקות לפני שהוא בא לאסוף אותי ואמר לו "נראה לך שהייתי יוצא איתו ?" וביטל את הכל. בשניה עברתי ממצב אושר ענק לדיכאון ענק!!! אבל הבנתי שהוא עשה את זה מתוך כעס ומתוך אולי רצון לנקום בי (לא יודע..זה צריך לשאול אותו). הושפלתי מעט בלעתי את הרוק והמשכתי. יום חמישי בבוקר אני מקבל הודעה ממנו בטלפון שבו הוא רוצה להפגש... עניתי לו התקשרתי ושלחתי אסמסים.. כי התלהבתי.. חשבתי שעכשיו הוא החליט שהוא כן רוצה לפגוש אותי. במשך 10 דקות שלמות זימרתי חחח אפיל הערתי מהשינה ידיד בשביל שיתלהב איתי. אבל מסתבר שהוא טעה בהודעה והיא בכלל לא היתה מכוונת אליי. שוב אכזבה ענקית. ביקשתי ממנו לפתוח את החסימה במסנג'ר אבל הוא לא הסכים ולא הגיב כלל... רק מממש ממממש התעצבן. הוא סיכם איתי שלא נדבר לעולם!!! הרגשתי שמבחינות אני איש שלא קיים יותר (מת (במובן המטפורי של המילה כמובן)). שגם אם הבית שלי היה מתפוץ לא היה אכפת לו כי מה לי ולו ?. היום הסתובבתי בתחושה שאולי אני צריך עוד משהו לעשות... משהו שיציל אולי את המשהו הזה שלי... להראות בגרות אחריות ורצינות כלפי הקשר שלי איתו (שנרמס לחלוטין) וכלפי עצמי. אחרי שלפני שבועיים יצאתי מהארון בפני החבר (הסטרייט) הכי טוב שלי יצאתי מהארון בעבודה והיום כלפי אמא שלי. לא נעים לי להתמודד איתה אז ברחתי מהבית. עכשיו אני אצל חבר רושם את זה ממנו... מחכה לי יום ארוך. שלחתי לו אסמס... הרגשתי חנוק רצתי לדבר עם מישה ואולי עשיתי את זה בשביל לקבל ממנו סימן ולדעת שאני לא לבד שהוא שם בשבילי ברגע החשוב הזה כמו שאני הייתי בשבילו. (אבל אני משלה את עצמי מפעם לפעם). אני למדתי לקח מאוד חשוב מכל זה. שאין כזה דבר ידידות אמיתית. ואין כזה דבר שנקרא לנצח. שאנחנו חיים באשליה מאוד מאוד מסוכנת שיש דברים טובים שהם איתנו עד יומינו האחרון. והאשליה שיש דברים טובים בחיים ששווה להלחם עליהם. אני לא אופטימי. להפך, אני הכי פסימי בעולם. אני יותר לא מאמין באף אחד וגם לא רוצה לקבל לחיים שלי אף אחד. הספיק לי להתמודד עם לב שבור בסדר גודל כזה (אפילו שהוא היה ידיד). למה לי להתקרב למישהו שגם ככה עוד שנה.. שנתיים.. שלוש יריב איתי או אני איתו ונסיים את הקשר לעולם ונשאר שוב עם לב שבור. אני חושב שהתחלתי להתמכר לבדידות הזאת. אף אחד בעולם הזה לא יבין אותי. הרבה מנסים לנחם ולזרוק מילים מעודדות אבל אף אחד לא יודע מה עובר לי בראש ובלב ואף אחד לא יכול לרפות את זה. אפשר יהיה להרביץ לי עכשיו לקלל אותי ולא יהיה לי אכפת אני כבוי אולי במקום אחר ובזמן אחר אני הגיע לשלווה הפנימית שלי ולמה שאני כ"כ רוצה פשוט רק את מאית האושר שהיתה לי. ממקום משכני הזמני... בבכי קל... במצב של אוף נפשי ופיסי אני מאחל לכולם שבת שלום ושתדעו רק נחת.
ששום דבר בחיים שלי לא מסתדר לי לא משנה כמה אני מנסה לסדר אתם מכירים את התחושה הזאת שאתם עושים צעד אחד קדימה אבל במקום שזה יעזור לכם זה מחזיר אותכם 8 צעדים אחורה ? חרא לי ונמאס לי ונשבר לי! שום דבר לא מסתדר לי.. אני רץ מצרה לצרה ולא מסוגל לטפל בהכל ביחד. והעיניין הוא שכמה שאני רוצה לסדר דברים שום דבר לא זז לי!!! שום דבר לא מצליח לי!!! אני רוצה לשתף אתכם רק במשהו אחד (יו כמה אני שיגעתי לכם תשכל!) אני והידיד הזה חזרנו לדבר (טיפה טיפה) במסנג'ר וככה קיוותי שתהייה לי הזדמנות להסביר לו הכל לדבר איתו ואולי להצליח לשכנע אות על ידי צעדים בוני אמון לדבר איתי בטלפון ואולי אפילו להפגש איתי. במשך שבועיים ניסתי.. די דיברתי לעצמי נשמעתי כמו תקליט שבור... הוא התעצבן מזה! (אני אישית התצבנתי מעצמי) אבל הוא לא הגיב לי אז המשכתי והמשכתי לחפור כמו ילד מפגר! גם שלחתי לו הרבה אסמסים ובמקום לתת לו את הזמן שלו הפעלתי לחץ (.. צעד קדימה שמונה אחורה..) לפני שבוע ביום שישי ידיד משותף הציע לו לצאת איתו ושאל אותו אם זה בסדר להזמין אותי. הוא אמר לו כן תזמין אותו ואי התלהבתי התלבשתי התקלחתי הייתי הכיייי מאושר בעולם עד שהוא התקשר לידיד ההוא 20 דקות לפני שהוא בא לאסוף אותי ואמר לו "נראה לך שהייתי יוצא איתו ?" וביטל את הכל. בשניה עברתי ממצב אושר ענק לדיכאון ענק!!! אבל הבנתי שהוא עשה את זה מתוך כעס ומתוך אולי רצון לנקום בי (לא יודע..זה צריך לשאול אותו). הושפלתי מעט בלעתי את הרוק והמשכתי. יום חמישי בבוקר אני מקבל הודעה ממנו בטלפון שבו הוא רוצה להפגש... עניתי לו התקשרתי ושלחתי אסמסים.. כי התלהבתי.. חשבתי שעכשיו הוא החליט שהוא כן רוצה לפגוש אותי. במשך 10 דקות שלמות זימרתי חחח אפיל הערתי מהשינה ידיד בשביל שיתלהב איתי. אבל מסתבר שהוא טעה בהודעה והיא בכלל לא היתה מכוונת אליי. שוב אכזבה ענקית. ביקשתי ממנו לפתוח את החסימה במסנג'ר אבל הוא לא הסכים ולא הגיב כלל... רק מממש ממממש התעצבן. הוא סיכם איתי שלא נדבר לעולם!!! הרגשתי שמבחינות אני איש שלא קיים יותר (מת (במובן המטפורי של המילה כמובן)). שגם אם הבית שלי היה מתפוץ לא היה אכפת לו כי מה לי ולו ?. היום הסתובבתי בתחושה שאולי אני צריך עוד משהו לעשות... משהו שיציל אולי את המשהו הזה שלי... להראות בגרות אחריות ורצינות כלפי הקשר שלי איתו (שנרמס לחלוטין) וכלפי עצמי. אחרי שלפני שבועיים יצאתי מהארון בפני החבר (הסטרייט) הכי טוב שלי יצאתי מהארון בעבודה והיום כלפי אמא שלי. לא נעים לי להתמודד איתה אז ברחתי מהבית. עכשיו אני אצל חבר רושם את זה ממנו... מחכה לי יום ארוך. שלחתי לו אסמס... הרגשתי חנוק רצתי לדבר עם מישה ואולי עשיתי את זה בשביל לקבל ממנו סימן ולדעת שאני לא לבד שהוא שם בשבילי ברגע החשוב הזה כמו שאני הייתי בשבילו. (אבל אני משלה את עצמי מפעם לפעם). אני למדתי לקח מאוד חשוב מכל זה. שאין כזה דבר ידידות אמיתית. ואין כזה דבר שנקרא לנצח. שאנחנו חיים באשליה מאוד מאוד מסוכנת שיש דברים טובים שהם איתנו עד יומינו האחרון. והאשליה שיש דברים טובים בחיים ששווה להלחם עליהם. אני לא אופטימי. להפך, אני הכי פסימי בעולם. אני יותר לא מאמין באף אחד וגם לא רוצה לקבל לחיים שלי אף אחד. הספיק לי להתמודד עם לב שבור בסדר גודל כזה (אפילו שהוא היה ידיד). למה לי להתקרב למישהו שגם ככה עוד שנה.. שנתיים.. שלוש יריב איתי או אני איתו ונסיים את הקשר לעולם ונשאר שוב עם לב שבור. אני חושב שהתחלתי להתמכר לבדידות הזאת. אף אחד בעולם הזה לא יבין אותי. הרבה מנסים לנחם ולזרוק מילים מעודדות אבל אף אחד לא יודע מה עובר לי בראש ובלב ואף אחד לא יכול לרפות את זה. אפשר יהיה להרביץ לי עכשיו לקלל אותי ולא יהיה לי אכפת אני כבוי אולי במקום אחר ובזמן אחר אני הגיע לשלווה הפנימית שלי ולמה שאני כ"כ רוצה פשוט רק את מאית האושר שהיתה לי. ממקום משכני הזמני... בבכי קל... במצב של אוף נפשי ופיסי אני מאחל לכולם שבת שלום ושתדעו רק נחת.
