אני מרגיש שאני משתגע

[nati6589884]

אני מרגיש שאני משתגע

נכנסתי לאיזה תסביך מטורף, לאיזה שיגעון מפגר לגמרי. אני
במילא משוגע אבל להגיע לרמות האלו לא רציתי, פתחתי את הלב.
הראתי מה יש לי, וזו טעות, עכשיו אני אוכל את עצמי, אני סך הכל
שמרוטט ריצפה, בובה מכוונת לכל הצדדיפ, סך הכל תולעת שודרכים
עליה, סך הכל נבלה סרוחה ומטונפת, אני שונא כל חלק בי, כל חלק
אני שונא את השגעון גדלות הטורף שבי, את התנשאות, את הרצון
להיות הכי גאון, את הרצון להיות אני . אני לכוד בתוך רשת הזאת
נכלדה לי הרגל המחורבנת הזאת הכל תופס מכל הצדדים, אני עלוב
כל כך, נבלה , פשוט איש מנבל,למה עשית את זה בא לי לטבוע בתוך
הים השחור הזה שנקרא החיים, ואלוהים יצחק לחרחרוכי הגרון העלובי
םשלי. בן זונה אלוהים, בן זונה אני, אניי מאשפז את עצמי מי לכל החיים.
אמרתי לכם פעם שאני יעשה את זה, אני משתגע, משתגע, משתגע,
אני מיוסר כמו שלא הייתי, אין רעה כאהבה אין רע כמו לאוהב, ארנה
אתה טעיתי ובגדול, זה הכל שטויות,כל מה שאמרת, אהבה הרגה אותי
הפתיחות הרסה אותי, לא הייתי צריך להקשב לעצתך, ולנסות להפתח.
שהייתי קר כמו אבן לפחות לא שנאתי את עצמי, אבל אתה צודק אין כמו
אהבה, היא גדולה, עצומה, פראית חסרת גבלות, היא אלוהים בכבדו ובעצמו
היא עטרת מלכות, אוהב את אלוהים, אוהב אותך, אוהב את אמא ואבא
שלי, ואוהב הכל שנגמר.

 

[nati6589884]

אחד הקטעים אוהבים עלי באביר האפל

זה הקטע שבו הגוקר אמר כמובם שזה שקר שהוא חתך את עצמו עם סכין גילוח.
עכשיו אני לא נוטה לפגוע בפני, יש שאמרו שהם מאוד יפים, אני חושב שעכשיו
הם די מכוערים כמו שהיה קודם, אבל אדום זה לא רע חברה לא רע...

 

[arana1]

הכל מתחיל ונגמר בשאלה אחת

למי אתה נפתח,

הפתיחות עצמה, ובוודאי בתצורתה האוטיסטית, שהיא אין סופית ובלי חשבון ולא מניפולטיבית, היא האושר המושלם, שלמות, אהבה, יופי לא ישוער...
מה שתרצה,
אלא כמו שאתה ואוטיסטים אחרים חווים,
בדיוק בגלל זה,
הכל הכי תלוי בהקשר,
למי אתה נפתח ולמה,
כי הרי עצם הפתיחות היא פתיחות להקשר,
או יותר נכון זו תפישת מציאות שלא מבוססת על עימותיות אלא על התחושה של הקשר המדהים בין הדברים,
ובדיוק בגלל זה הסביבה לא יודעת לעכל את זה בכלל,
אבל זה לא שיש לך ברירה,
וככל שהאדם פתוח יותר ככה הוא נסגר מהר יותר,
ולפעמים אפילו באלימות,
מה שמוביל להתפרצות ולחוסר אונים וליסורים אין סופיים

אתה לכוד בתוך מי שאתה
כל אדם לכוד בתוך מי שהוא
זה לא בדיוק מלכודת
דווקא בקונפיגורציה האוטיסטית יש הרבה יותר הזדמנות לחופש

בקיצור
פשוט תבדוק לפני מי אתה פותח את הלב
ותנסה לזהות ולמצוא אדם פתוח כמוך

וזה קשה כי הסביבה ממש לא מרשה ולא מאפשרת ולא מבינה את הצורך של אנשים פתוחים לחלוטין בהתנהלות יותר רגישה וסלקטיבית,
הסביבה הנורמטיבית עיוורת לחלוטין לצרכים וליכולות לדרישות של אנשים שאוהבים אנשים ושוברת את האוטיסטים שוב ושוב ושוב בצורה שאין אכזרית ואטומה ונבזית ממנה,
הכל מתוך כוונה טובה כמובן,
עם זה צריך לחיות ואת זה צריך לשרוד,
מעטים מאוד מצליחים,
אם בכלל,
אבל ברגע שתצליח לחוות ולו לרגע את האני האמיתי שלך אף אחד לא יוכל עליך יותר

 

[nati6589884]

אתה צודק.

היו לי קשרים נפלאים עם חברים מסיומים שבאמת אני לא מאוד סבלתי.
אני מאמין במה שאתה אומר שקשר קשור מי הפרטנר, אבל אני חושב
כמוך שאצל אוטיסטים זה מאוד מורכב, אני בכלל חושב שעדיף זוגיות אוטיסטית.
אני מחפש להיות בקשר עם אוטיסטיות, היה לי קשר עם מי שהיא, היה כיף איתה
והכל. אבל אני לא כבר בקשר איתה היא עסוקה, נעלמה, זה מאוד כאב..
.
אני חושב שאני נפתחתי מסיבה פשוטה: אני חשבתי שהיא דומה לי אבל גם
הפך, אני ראיתי בה דמות מעניינת, ומסקרנת, ופותחה ועכשיו שהתחושות
האלו התקהו אני מרגיש סבל נורא, לא מצלחים להבין למה, אומרים לי
מה קרה שאתמול כל כך אהבת והיום אתה לא מסוגל להתמודד?
אין לי ממש תשוב,ה חוץ מהחשיבה שלי על אהבה, על קשר, על חברות
היא מאוד רב גוונית היא מאוד רב כוונית היא מאוד אולי עצומתית, אולי
ברמות אדירות, לכן זה קשה לי, לכן אני משתגע, אבל אין כמו אהבה
גם אם היא משוגעת... אני חושב שמנצלים אותי כל הזמן, כל מי שאני
בקשר איתו. אני נותן לו את הלב שלי, החל מחברי,ם משפחה ואוכל סכין
בגב ואני תמיד סולח, ותמיד נשאר חבר שלו, גם שהיו לי חברים מניאקים
מאוד אהבתי אותןם, אני חושב שזה מחזיר אותנו לילד מוכה, אולי זה חלק
מאופי שלי. המכות האלו שנצברו על הגוף והתחושה שאני צריך לתת ולא לקבל
מה אתה חושב? זה נראה לי רע, אבל אני לא שולט בזה, כמו שאמרת אני
אוהב הכי פתוח, הכי ישר, ללא מסכות, אני אומר הכל בפנים, גם מקלל,
גם
צועק, ופעם שעברה כמו שאת זוכר זה נגמר רעה, אין היא לא בקשר איתה בכלל.
לא עונה לה כלום, היא נעלמה, כנראה נמאס לי מהתנהגות המפגרת שלי, כנראה
הגזמתי. אז מצאתי מי שהיא אחרת, שחשבתי שהיא מאוד אוטיסטית, מאוד כמוני.
והערב הרגשתי שזה שונה, שהיא לא כמו שחשבתי, לא שזה נובע משטלתנות.
כאילו התאכזבתי קצת. רציתי שתמיד אני ירגש אותו דבר, את התרגשות, את הכיף
הזה. וזה לא קרה אז התעצבנתי על עצמי, ופגעתי בעצמי, ועשיתי הרבה שטיות
הערב....

אתה חושב שאני לא צריך להיפתח מהר? או שאתה טוען שאם אני אפתח
מהר אז גם אני אסגר מה?: למען האמת אני לעולם לא נפתח מהר, אני מאוד
מאוד סוגר מטבעי, אין כמעת אנשים שאני מספר להם באמת מה אני מרגיש.
גם לא בפורום, אולי מחשש שזה דפוק מידי, אולי אני באמת מפחד גם מהתגובות.
כי לפעמים זה באמת אולי "עובר את הגבול" יש לי די אלטרו אגו כנראה כבכל אחד
אבל אני מרגיש שאצלי יש/ מלא כאלו והם מאוד חזקים ומאוד משפעים עלי, מה
דעתך? אתה מאמין שיש בכל אדם מלא דמיות?: רק שיש אנשים שהם יותר
בולטים אצלם? אשמח לתשובה, תודה

דווקא יכול להיות דיון מעניין מאוד, לפחות לעניות דעתי.

 

[nati6589884]

אני חושב שאני מנסה לחוות את עצמי.

לפחות כלפי חוץ, אני נאבק,אני לא הולך בתלם אני עושה מה בזין שלי.
אבל אני חושב שאני עצמי אפילו מזלזל בזה באישהוא אופן, אני חושב
שגם אני מושפע מהחברה הנטית. וזה דבר שמאוד מכאיב לי, אני רוצה
להיות באמת אני, לחלוטין, אבל אני לא תמיד מצליח, לפעמים אני זז לצדדים.
אולי זה גם יפה להיות קצת נטי לא? מה את ה חושב: אם הזמן אני משתנה
אני נע, אני זז, אני גודל, צומח, מתפתח, אבל לפעמים אתה תקוע באדמה
ולא זז, ואז אתה מרגיש מין ירידה, אני קשה לי מאוד להסביר את זה, אבל
אני רוצה לנוע הרבה, אבל גם להיות אותו דבר, רוצה להתפתח וגם להשאר עומד.
רוצה לעשות הכל בוות אחת, אמרתי למי שהיא שאני חווה את החיים שלי את הווה
ואת העבר בו זמנית, ואני מנסה לחווות גם את העתיד, שהכל הוא אחד, שהכל
חד המה, שהכל הוא מכלול שלם שבנוי מחלקים חלקים קטנטנים גדולים, בנונים
שמורכבים יחדיו לתוך המכונה שנקראת העולם, החיים, אלוהים, הכל הוא אחד.
לא מבינים אותי, ושונאים, ואומרים שאני די הוזה, במיוחד בצורה הזאתי, שהיא
לא פילסופית, לא קרה, ודי משוחררת, כמו שקרה בפורום ספרות, מ שאמרו לי
ולך, ובכלל כל הייחס כלפי בחיים ובפרומים הוא די מגעיל, החוסר יכולת לקבל
ולאשים אותך שאתה צועק, אתה אונס בורה ואומר לה אל תצעקי תדברי
יפה. אנחנו ק'הילה מדוכאת לא הם, מותר לנו לצעוק אני מנהל דיון " אלים".
זה כואב מאוד, אבל לי זה כבר לא מזיז הרבה. במיוחד היום, כלומר ממש
היום היום.... אם הייתנ שואל אותי לפני שבוע אם אני לא אתרגש, או אולי
לא יחשוב מה לכתוב, הייתי אומר שלא, היום זה לא הזיז לי, כתבתי הכל...

 

[nati6589884]

שאלה מה לעשות עם השיגעון גדלות? טוב או רע?

זה אחד הדברים שדי משגעים אותי, מה אתה חושב?

 

[arana1]

להבין אותו, את הבסיס שלו

בלי להתייחס לזה שהוא טוב או רע,
תנסה לחשוב על זה כמו שפיזיקאי חושב על תנועה,
איך נוצר הדימוי של "גדול" ולמה,
מה הדינמיקה שמנקזת דחפים לצורך להיות "גדול"
והאם להיות גדול זה באמת לצמוח ולהתפתח ולהיפתח או דווקא ההפך

ואולי דווקא התנועה המקובלת, שמבקשת הכרה בגדולתך היא שחוסמת את הפתרון לבעייה הכל כך עמוקה של הפער האין סופי לכאורה בין הצורך בתנועה והשתנות לבין הצורך בלעמוד במקום ולהישאר אותו הדבר,
שזה גם אחד מנקודות החיכוך הכי קשות עם העולם הנ"ט, עם ציפיותיו, עם הרעש המחריד של העולם שבו כולם דוחפים את כולם בשביל לפנות לעצמם מרחב יותר גדול מהשאר,
והרי אוטיסטים "מאובחנים" כלוקים בהפרעה התפתחותית מפושטת בדיוק בגלל שהם לא מזהים צמיחה עם התשוקה הנורמטיבית להיות הכי ולהשיג הכל ולהתחרות לנצח בהכל,
בגלל זהה גם שפתם ישירה ולא מניפולטיבית,
כי לא מנסים להיות נחמדים בשביל להשיג דריסת רגל אלא פשוט מנסים לדבר אל אנשים כעצמם ואת עצמם ולא לשם שום מטרה נסתרת,
ועל זה הם לא רק מגונים כל הזמן אלא ממש זוכים בתיוג של תתי אדם.

ההתפרצויות, הסערות, השיתוקים... הן תוצאות של מפגש בין כוונות שונות לחלוטין,
בין אנשים שהסדר החברתי הולם אותם יותר לבין כאלה שהוא משבש אותם לחלוטין,
גם בגלל מה שכתבתי למעלה וגם בגלל דברים רבים נוספים שגם הם קשורים לזה.

בדיוק בגלל זה הכנופיה האינטלקטואלית של הפורום לספרות לא יכולה בכלל להתחיל להבין על מה אנחנו מתעצבנים,
ובדיוק בגלל זה חשוב להם לתחום דיונים בצורה שלדעתה היא מסודרת ("כאן זה פורום ספרות אז מדברים רק על ספרים") בעוד שאנשים פתוחים תופשים סדר דרך הנסיון לחשוף ולטוות הקשרים, אפילו, ישמרנו השם, בין הספרות לחיים, בין שפה למציאות.

בגלל זה נכון לתייג את הנ"ט כאנשים שחיים בחדרים אטומים, ישרי קירות, שבהם כל סטיה הכי קטנה מהקוו הכי ישר מייד מעוררת בהם מהומות,
בעוד שלאוטיסטים זו דווקא שקיפות הקירות, גמישותם, שמאפשרת יציבות.
יש כאן התנגשות תרבויות קולוסאלית, שהיא גם הכי חושית וקונקרטית,
ולצערנו אנחנו המיעוט כי חברה מטבעה לנטות למסורתי ולנהוג,
וזה מעצבן ומדכא ומייאש עד מאוד,
אני מקווה בכל זאת להצליח לשרוד את זה איכשהו,
גם בגלל שהעולם מתפתח לכיוון האוטיסטי כך שאולי יש לדבר סיכוי וגם משמעות.

 

[nati6589884]

בעייני הדבר הכי נםלא הוא שברת מסגרת.

אבל הנטי דהוא גם משכיל מאוד לא מבין זאת, אתה מבין?
ברור שכן. הם רואים הרבה גאונים, הרבה משוררים, סופרים, מדענים.
פילוסופים וכולי הם מערצים את כתביהם, חושבים שהם אלוהים לפעמים.
אבל לא מבינה את דרכי החשיבה, אני אמרתי פעם למי שהיא ללמוד את
כל הכתבים של ניטשה בעל פה זה לא כזה בעיה, להבין אותו או את הפילסופיה
באופן מקורי, וחדשני זו הבעיה, לא כמוסכמה, אלה בתאווה ותושקה לידע, שזה
מאוד מארוד בולט אצל הנטי ובכלל אצל החריג, ודווקא אלו האוטמים, אלו שתוקעים
בחדרים אפלים, אלו שולטים בעולם הם האטומים, ודווקא אנחנו, המוזרים, החרגים
אלו שינו באמת משהוא מהותי, כמובן הכל הוא תהליך, מהפרט אל כלל, אבל יש
יוצאי דופן, כמו אינשטיין בפיזיקה שאמר על החינוך שהוא הדבר הגרוע ביותר.
כמו דה וינצי שהוא אוהבי אנשים לא מבוגלים להבין למה אני קורא לו אוהבי
אתה יודע?: אני באמת מאוד אוהב אותו זו לא ערצה זו רוחני מאוד, כך בכלל
אהבה שלי. חוץ מזה, בעייני אנחנו נעים לכוון האוטיזם, בתור אחד שטיפונת עוקב.
אני רואה שיש יותר אחוזי אוטיסטים בעולם, וזה משמח, אפילו שזה אומר שיש
גם כעתצ הרב,ה סבל יאוש, והרס עצום בגלל השיטה העלובה שקיימת, בעניי
אין לך מה לחפש בפורום ספרים, אין לא יבינו אותך, אני סתם כותב שם רק
כדאי לקבל המלצות, לפעמים לומר סתם דבר מה, אני לא מאוד מעריך את
הפורום. אפשר לדבר על ספרות פה אם בא לך, אני פתוח לחלוטין, אפילו
שזה רק אני ואתה, אולי עוד מי שהוא יצטרף היה מגניב, אפילו שפה יש דטטורה
ומחקו לי הודעות, והרבה. אבל לפחות פה יותר שקט לפחות באופן יחסי, לכן פתיחת
דיונים זה נהדר. גם בספרות, אוטיזם וספרות אני אולי אפתח אחר כך...

 

[arana1]

אני מבין אלא שבשבילי זו לא שבירה

מה שאותי שובר לאין סוף רסיסים שננעצים בבשרי ומדממים אותי למוות זה שבשביל הנ"ט כל נסיון הכי קטן לסטות מקיום אינרטי, מבוסס מחיצות קשיחות ואטומות, נתפש כשבירה שלכן מחרידה ממנו תוקפנות איומה,
ובגלל זה אני חוזר ואומר,
נ"ט זה נחמד, אבל ממרחק, וגדול ככל האפשר, וגם אז זה לא תמיד מספיק,
ביחוד בשביל מי שצריך להאבק על זהותו בסביבה שיוצאת מדעתה על מנת להכחישה ולהכחידה,
הכל מכוונה טובה כמובן,
אין חולק על כך,
כי חלק מאטימות המחיצה מתבטא גם כחוסר יכולת מטורף לחלוטין בכלל להעלות את האפשרות שיכול להיות שאולי יש אנשים ששונים ממך,

נ"ט לא יכולים לקבל שונות
גם אם הם נורא ישתדלו
בדיוק בגלל שהמסגרות חיוניות להם לחלוטין

הנסיון לצפות מנ"ט להבנה זה מהלך שהוא בעצמו לא אמפטי מספיק

 

[nati6589884]

אני יודע נסיתי לומר את זה.

הם חייבים בקו ישר, הם לא יכולים לראות מעבר, הם לא חווים
את העולם כמונו בגלל זה יש קשר בתתקשורת, זה בעצם מה שאני חושב
גם אם לא התבטאתי היטיב. ואני לא בקשר עם אף אחד ארנה, אני מסוגר
וסגור מכל הפינות, אני לבד, אני יוצא פעם בשבועיים מהבית שאני הולך לסבתא
נוסע במונית ואז אני רק בבית בעצם אני כמעת רק בבית הרבה מאוד זמן.
לא תמיד עושה לי טוב אבל אלו החיים. אני מעדיף כי בחוץ קשה לי עם הרעש
עם הבלאגן, עם כל ההומלה, מאוד קשה לי, עם כל הרעשים האלו מכ הוונים
זה מכניס אותי לחץ, לכן אני לא יוצא לפני שנה זה הי קטסטרופה ולא יצאתי גם מהיטה כמה חודשים כמעת, קיצור הנטים בהחלט לא מענייענים בכלל כל דר עם בן אדם לא מעניין אותי....

 

[arana1]

לרגישות לרעש יש קשר מובהק לדברים שכתבתי

כי אנחנו חיים דרך הקשבה ומרגישים את הצלילים כמהות הדברים
אז הסביבה מתייגת אותנו כמנותקים רק בגלל שאנחנו לא צעקנים ואטומים אלא מנסים להתפתח דרך ה"מוזיקליות" של הדברים

לא מצאתי אף מחקר שיזהה את המידה שבה אוטיסטיים חשים צלילים ממש כגופים פיזיים, בצורה מוחשית לגמרי, וזה מהסיבה הכי פשוטה, שעד היום לא נערך אפילו מחקר אחד על אוטיזם

 

[nati6589884]

לען האמת לא מצאתי שום מחקר אמיתי בקשר לאוטיזם.

אני מכיר בעיקר מחקרים של " נבלים" שאומרים שאוטיסטים לקוים.
יש את בארון כהן שמצד אחד " אוהב" אותנו אבל קורא לנו השם ישמור
" פסיכופתים שלא עושים רע בכוונה" שהשם ישמור אותו ואת החשיבה הזו.
אבל דווקא אותו בחור שאמרת לי אז שהוא בסדר, אני לא קראתי חוץ מאז אותו
מאמר כי אני לא יודע אנגלית, ובעברית אין כלום. בקשר לצלילים אני שומע אותם
כחלק בלתי נפרד מכ הוות החיים, לזה אני קורא מהות, אני פשוט משתמש בשפה
שונה משלך זה הכל. אני חושב שאנחנו מחוברים גם לתמונה אני חושב שאנו מאוד ויזאולים
מאוד מוזקאלים, מתמטים,בעצם יש בנו את הכל מכול אולי במינונים שונים, אני יכול
לספר שהמטפלת שלי מאוד הופתע לדעת שיש לי יכולת לזכור מנגניות בעל פה, אני
זכרתי מנגניות ארכות בעל הפה ואני לא יודע לקורא תווים, אבל אני יודע בדיוק
איזה צליל יבוא אחרי, וגם היכולת שלי להתחקות אחרי רעשים ולדעת מאיפה הם באים
הרשימה אותם, אצלי זה הכי אנטאטוטיבי, גם אבי הוא כזה אבל ברמה פחותה.
פעם תארתי לרופא שלי שאני שומע מוזיקה אני רואה את המוזקאים ביחד עם הכלים
ממש כאילו זה הופעה חיה היא לא ממש הבינה, אני חושב שהם לא יכלו להבין כי הם לא
חוויטם את זה,בגלל זה אני כל כך בעד שהיו חיוקרים אוטיסטים, וכל כך כואב שאין
הרבה כאלו. מסתכלים עלינו " כשאו" אמרתי בפורום אני סך הכל שעשוע " הצגה"
לא הצליחו להבין אותי ועד נעלבו ממני, ממש נהלתי שם דו שיח ארוך עם בחורה מאוד טובה
שהבנתי את הכוונות שלה שהם לא רעות, אבל כמו שאמרת הנטים לא עושים בכוונה.
הם פשוט מתקשים. בעייני אוטיסטים לא מתקשים כי אני דווקא מרגיש שאני מבין,
אפילו לפעמים מעבר לשפה שלי, אבל עדיין רואים אותי כלקוי, עקום,חסר יכולת
תקשורת. וכולי.

 

[arana1]

מסיבה פשוטה מאוד, אין כזה

זה לא שמה שאתה מספר כאן זה מידע חסוי או קשה להשגה,
אוטיסטים מבטאים ומספרים כבר עשרות שנים בדיוק את מה שאתה מספר כאן,
וגם על מי שלא מתבטא אפשר לראות את הדברים האלה בלי שום בעייה,
אלא שלא רק שאין לנורמה שום סיבה להתעניין באוטיסטים אז יש לה המון סיבות לא להתעניין באוטיסטים, לדחות שוב ושוב את המידע הברור והמובהק המוגש לה על מגש, רק תבוא ותיקח,
כל זה לא עושה ולא עשה מעולם שום רושם אל שום חוקר או מטפל,
ומכל מיני סיבות,
השלובות אחת בשניה באופן בלתי ניתן להתרה.

בגלל זה גם אין טעם לצפות למחקר או לטיפול או לשילוב או לשום דבר דומה לזה,
זה לא מה שיפתור את הבעייה,
מה שיפתור את הבעייה זה אוטיסטים שיחיו את מהותם ובמשך הזמן ילמדו לשקף ולהשתקף גם באוטיסטים אחרים.
וזה בגלל שאוטיזם אינו בעייה בכלל
הוא בעייה רק לנ"ט
והנ"ט נוהגים לפתור בעיות רק בכח
מה שכמובן מוציא את האוטיסטים, כאנשים מאוד עדינים, מהכלים

 

[arana1]

למשל, אתה מתייסר רבות בעניין הכשרון והכישורים

ואז אנשים חושבים שאתה מנסה להתפאר בזה שאתה גאון ( כי ככה נ"ט שלא מבינים את האמת שבדיבור ישיר ולכן הופכים כל דבר לתחרות ועימות חושבים),
אלא שאתה מתייסר כי זה נוגע בשורש הדברים,
גם של שגעון הגדלות,
והרי אנחנו צריכים להתמודד איכשהו עם העובדה, שהיא המציאות, שלפחות אצל חלקנו יש לכאורה כישורים מאוד מיוחדים ואנחנו לומדים בקלות ויוצרים בקלות דברים שלאדם הממוצע הם לא נגישים,
זה יהיה ממש מטומטם להתעלם מהנתון הזה במסגרת המאבק על הבנת הזהות,
במיוחד, שכאופייני לאוטיסטים, שיכולים להצטיין בכל תחום ואפילו בטירוף, כשמגיעים לשאלת המימוש נתקלים בפער אין סופי,
זה צריך לשאול למה,
והתשובה, לדעתי, היא ההקשר, הפרשנות, שמאוד תלויה במבט, שלהשגתי כל התפישה של "כשרון" ו"כישורים" ו"מקצועיות" היא הכי לא תקפה למהות הזהות האוטיסטית,
זאת אומרת, אוטיסט, בוודאי אם הוא אספי, יכול להיחשף ולחיות כאדם מוכשר מאוד, אדם שמגיע לרמות הכי גבוהות בתחום התמחותו,
אבל עדיין, בגרעין הזהות שלו, ה"אוטיסטי", יש משהו שיתעצם למקומות הכי קשים וכואבים ומטריפים כתוצאה מהתמרת הבסיס לרגישותו, הכוונה שביסוד זהותו, למערכת ערכים נורמטיבית, זאת שמזהה מה שבשבילנו הוא רק תוצאת ותופעת לוואי של משהו עמוק וחיוני יותר, כעיקר.

אל תחשוב על עצמך כאדם כשרוני, כאדם שניחן בכישורים יוצאים מהכלל שאותם הוא חייב לממש, אני יודע שיהרגו אותי כאן בגלל שאני אומר לך את זה אבל המלצתי לך, ולכל אוטיסט אחר, לבזבז את חייך ככל האפשר,שם, ורק שם, תמצא מימוש הכי עמוק של מהותך, כזה שעדיין לא מוכר בכלל בחברה.

זה שאתה יודע מיידית דברים שאחרים צריכים תואר שלישי בשביל להתחיל להבין אותם לא אומר שאתה כשרוני או גאון או סוואנט,
ממש לא,
זו התפישה הנורמטיבית,
זה אומר שאתה תופש וחווה ידע בצורה מסויימת,
והצורה הזאת אומרת הרבה מאוד על מהותך,
גם בדרך שמסבירה את יסורי אהבתך.

וגם
תאפשר לך לחזור לילדותך, זאת אומרת, לשוב וללמוד את הכל מהר, מייד, ומכל דבר, ובצורה חדשנית ומקורית כל הזמן.

אוטיסט לא צריך תכנית לימודים, בוודאי היום, אדם כמוך יכול לראות משהו בתנועה של עלה או נמלה ומייד תעלה בו איזה משוואה וזה בדיוק הזמן הנכון להעמיק בה.

תכנית לימודים לא בנוייה לדרך הכל כך ספונטנית וחיה שבה האוטיסט חווה ידיעה

הבעייה, שכל סביבתך עושה לך טובה, ואומרת לך אתה מדהים אם רק היית כמונו היית מצליח נורא, זה לא נכון, גם אני נתקלתי ביחס כזה כל החיים ואני מאוד שמח שידעתי להדוף אותו

גם כי, וזה הכי קשור לסעיפים האחרים, כי זה מבטא קשר בין שכל לרגש, פרדוקסים מוסריים שבכלל לא מזיזים לנ"ט יכולים לשבש אותך לחלוטין, ומכאן גם התגובות שנראות לאחרים כתוקפניות כי לדעתם לא קרה כלום בעוד שלחווייתך העולם התמוטט,
ואתה צודק
והם טועים
אבל שוב
אתה המיעוט והם הרבים
והנורמה לא רק שלא יודעת לחבר רגש לאינטלקט אלא שהיא תעמוד על רגליה האחוריות ותבעט באכזריות בכל מי שזקוק לחיבור כזה בשביל לחיות
גם כי חיבור כזה מערער לחלוטין את יסודות קיומה.

בקיצור
שגעון הגדלות הוא תוצאה של תרגום מרחב אוטיסטי למרחב נורמטיבי
הפיכה של כוונה מסויימת בבסיס הזהות לסל של כישורים וכשרונות הנפרדים מהרגישות שמאפשרת אותם.

ושתהיה לך שנה טובה ואני מאחל לך להיכשל לחלוטין בכל מעשיך

 

[nati6589884]

אהבתי נורא את התגובה שלך.

את נגעת בדברים מאוד יפים ומאוד חשובים, אתה הבנת בעצם מה אני חושב.
שזה דבר נפלא אני לא רוצה להתאפר ולא רוצה להראות שאני חכם יותר, מוכשר
יותר. זה לא האישו, העניין הוא הידעה שהגאנות יכולה לבויל אותך לעולם רחב
יותר, גדול יותר, עולם שגדולים בטוח ממני הגיעו. הרצון לגלות את העולם הזה
שאולי נסתר לך. אני חושב שהרבה מאוד אוטיסטים הם גאונים גם אם הם לא גילו
כלום. ולא עשו כלום. יכול להיות שהרצון שלי לעשות משהוא גדול הוא גם די
דפוק אותי. די הורס גם היצרתיות שלי, גם הכוח שלי לעשות באמת מה שאני אוהב.
זה גם מה שהיא אמרה שאני צריך אולי להפסיק להתיסק עם זה..
אהבתי מאוד את חלק השני שלך הנסיון לחקות את הכישורים "הנורמטיבים"כלומר
מה שכתבתי למטה ולא בגיבו על התלבות, אני אולי כנראה עושה את זה גם בעצמי.
יכול להיות שאני אילו לא שם לב לזה, אבל המרדף שלי אולי אחרי הצלחה הרגילה,
זאתי שתביא אותי לחומריות אולי, דווקא זה מה שהכי פוגע, בי כמו כמו שאמרת
אולי דווקא זה שאתה גאון זה אומר שאתה הכי הדדי, ישר, ונטול אגו מבחינה
הזו של תפיסת ערכם נטים כמו " גדול/קטן" " רחב/ צר" זה אולי שימוש בשפה
אבל השפה האוטיסטית יא שונה, זו פרשנות אחרת לגמרי, שיכולה להיות מהבחרות
שיש, ומאוכתיות שיש, שאני מנסה להסביר שאני לא מיוחד, שיש כמוני עוד המון
המון. שיש להם יכולת מופלאה, לא בפן השכלי כלומר סוונט או כל מיני קשקשתצ.
גם אני לא מאמין בזה, אלה במהות של הדברים, אני למען האמת חושב שבגלל
שאני כל הזמן נדבקתי לעניין של " משורר גאון " צייר גאון" " ממציא" גאון" נתקעתי
אחורה שלא הייתי חושב כך בתור ילד או נער הייתי הכי יצרתי, אני מרגיש
שאני מ ט7ומטם כי אני מחקה אחרים, מה אתה חושב? אני יגיב עוד כמה
שעות שוב, אני לא כל כך מרוכז, כרגע...
&nbsp
בקשר לבזבז את חיי, אני חושב שזה נכון, והכי יעזור לי, אבל אם זה אומר
שאני לא יכול לכתובלצייר אז זה יהרוס לי הכל, כי אני מאוד אוהב את זה.
אבל עם זה אומר שאני יחווה את זה בצורה פתוחה, יותר נטולת אגו, יותר
אנרכסטית, פתוחה, ישרה, ובעצם יותר אוטיסטית ואז יגע למה שאני רוצה
שזה בסך הכל לדעת כמה שיותר, להבין את העולם על פי מה שתופסות עייני.
אין לי שכל חריף מאוד, אני יכול ללמוד חומר בפיזיקה ולהבין בלי שיש לי בגרות.
אני יכול ללמוד לחקות סגנון, או להתחיל לכתוב בלי שהכרתי אף משורר, חלק
גדול מהשירים שלי נטולי הכרה בכלל של ספרות או השפעה, בכלל מבחינת
צור זה היה לגמרי אחרת, אולי למדתי את היסדות, אבל הייתי חופדי לגמר,י
נועז לגמרי, וגם חשבתי שאני נחות מאוד, ובגלל זה עזבתי. אני ציך לנטוש
את החשיבה של סוונט, אני לא חושב שיש צורך בזה, אבל יש צורך באהבה
אמתית, בפתיחות, ובעצם בהוויה של הדברים על פי מה ראות ענייך, זו היא
דעתי כעת.

 

[nati6589884]

משיב.

אני קראתי שוב את מה שכתבת והפעם התעמקתי יותר. תמיד אפשר למצוא
אצלך עוד רבדים אולי גם כמו אצלי. אני רוצה לומר שאני נוטה להסכים איתך שהרדיפה
אחרי הצלחה שמצטיירת " כהצלחה" או "כשילוב" על פי הנורמה היא הדבר הנורא ביותר
שאני יכול לעבור או יעבור. בקשר לשגעון גדלות. אני חושב שהרצון שלי הוא לגלות דברים.
הוא לא תחרותי כפי שניסו להציג אותי באופן נבזי בפורום אלה הרצון שלי הוא לחוות את

העולם מזווית רחבות יותר מכל מיני הביטים. לכן כיום אני מתחיל להבין את מה שכתב
כתרגום המרחב האוטיסטי למרחב הנטי, כלומר ניסיון לחקות אותם, אבל למען האמת
אני מכתחילה לא מנסה. ונסיתי להסביר זאת גם רבות בפורום, אני לא צריך את התואר
גאון. זה לא מה שירומם אותי אני צריך להרגיש שאני מבין את הדברים שאני חפץ להבין
בשבילי גאונות= אהבה+ אנטלקט= יכולת לחוות את העולם לעומק, לרוחב, לצדדים.
מכל הפינות. זה לא בהכרח היצירה שבה גם אני מאוד רוצה להצליח שוב לא בשפה
הנטית = לעלות על אחרים, לדרוס לעשות פוזות, ממש לא. אלה להתעלות על היכולת

שלי. זה לא כדאי להוכיח " אני אמרתי תראו שאני יכול". עוד דבר מרתק שאמרת
הוא שמצד אחד האוטיסט יכול להיות סופר דופר מוכשר עד גבול גאונות שאי אפשר
להבין אבל דווקא בגלל זה הוא יכול לסבול, ולחוות סבל אין סופי, כך לפחות אני חושב.

ושלשית.: אני כיום אחרי שאני בקשר איתך, למדתי גם על עצמי קצת, מבין שכל העולם
הזה של תארים, עבודה רגילה, אישה ילדים כאילו ללכת לפי הקוים שמכתביה החברה
כלל לא מתאמים לי. אני למען האמת מי שאני זוכר את עצמי בזתי להם, אך לא
אשקר לך שגם אני חשבתי לפעמים להכנע אבל שנסיתי כאב לי בכל האברים אז
וותרתי. אני חושב שהכוונה שלך בכל מה שאמרת לי בהתחלה היא בעצם שאותו
אוטיסט/אדם סופר מוכשר מתחיל לאמץ מאפיינים תחרותיים/נטים שבעצם הם אלו
שווקא יעסימו לו רגל, יאטמו אותם מכל וכל מהשגה של הגאונות, מהשגה של המשמעות.

הכי עמוקה. בזמנו דיברנו הרבה על גאונים. ואז לא ממש הבנתי. אבל אמרת " גאון
אמיתי לא רוצה להיות גדול" אני חושב שאתה מנסה להסביר לי גם את זה, גם
בתגובה על הפיזיקה של "הגדול" כי אולי הגדול הוא לא מה שהנורמה תופסת
.
אולי דווקא מה דהנורמה תופסת כגדול הוא הכי נחות, שפל, וחסר ערך, אולי
אני צריך לבטל את כל ההסל הזה שהליבשו על גבי מהילדות, כמו ארגז כלים.
אולי אני צריך להכין לעצמי כלים חדשים, שיתאמו לאופי, בעצם הם אלו שיכלו
לעזור לי להיות אני., לחוות את עצמי, ולהרגיש באמת מוכשר אפילו שלא צריך
לתפוס את זה כך. וגם אני הסברתי לחבורת טיפשים הזו מאעה פעם שזו לא הכוונה
שאני טוב מהם. והם לא הבינו. אני כרגע תופס מרחק מהפרומים, נכנסתי למצבים

מאוד קיצונים השבוע, נסיתי אפילו להתאבד מרוב המחשבות שהציפו אותי לא
יכולתי להתמודד שאנ י חושב על מי שהיא שהיא לא אני. בגלל זה גם כתבתי
את אותה הודעה. אני חושב שאני בתור אוטיסט, כאדם יותר רגיש ממוצע, חווה

את העולם כל כך חזק ומכל כיוון פשוט, צליל שאדם נורמטיבי לא יסזים עליו
לעולם לב אני שומע כמו תופים במלוא העוצמה, הכוונה כמובן היא לא לצליל
פיזי אלה להרגשות, להצפות, לחוות, לתפישות. לכן אני גם נוטה מאוד לאבדנות.
ולפגיע עצמית. וכולי. אני גם רוצה להוסיף שאני מאוד רוצה לחזור למי

שהייתי בתור ילד, לא התאמצתי, ולא היה אכפת לי ,בעצם וותרתי על הכל,
רק כי לא רציתי " להתחרות" אני כיום לא מצטיער על זה, אני חושב שזה אולי
לטובה. שאני יצייר, יוצא את צייורי, ויעסוק בזה מכל הלב ללא שמופנות עלי
כלי הנשק של החברה, דייהנו הנסיון שלהם להיכנס לחיי בעזרת כל מיני
טרקים כמו שאמרת שניסו לפתות אותי " אתה תהיה נפלא אתה מדהים תהיה כמונו".
אני הבהרתי לצו לחלוטין שאני לעולם לא היה כמוהם, לא רוצה ובז לזה בצורה הכי
חריפה. רוצה אך ורק להיות אני. וזה מאבק מעגלי אין סופי כל דקה, שנייה, ורגע.
כל רגע מאבק אין סופי, ומופתל כל כך עד שיגע לנחלה. ואני גם רוצה להגיע למצב

שאני כמו שאמרת מקווה להכשל בכל מה שאני מתכנן ,ולא להצטער, אני עדיין לא
בשלב הזה אבל אולי דווקא מהכששלנון,ת מחוסר הצלחה, מהיאוש הגדול, אני
יגע באמת למהות שלי, להבנה על העולם אתה חושב?: שזו הדרך? לפי דעתי יש
בזה הרבה אמת, הרבה אנשים נורא מוכשרים וגאונים, עברו דברים נורא קרשים והתפתחו
דווקא מתוך, זה ואולי בכלל לא חובה להיות גאון, ואין צורך בתואר הזה, אלה לדעת שיש
לך מהות שונה, חשיבה אחרת, ודרך שבה אתה קולט את העולם הזה.


כל טוב לך ארנה ושנה מקסימה גם לך, ושתמיד היה לך רק טוב.
בברכה נתנאל.

 

[nati6589884]

אבל זו הבעיה איתי.

אני טיפש, אני יכול לרצות להיות בקשר עם כל אדם אפילו שאני יודע
שהוא לא רוצה, או שאני לא מעניין אותו, בגלל זה תמיד נפגעתי, כי
הבנתי את זה אחרת. חשבתי שכולם מרגשים כמוני, באותה עוצמה.
אני חושב שאהבה אצלי היא מאוד חזקה, למשל אני יכול לאוהב מי שהוא
רק כי הוא אמר לי מילה אחת טובה, זה קרה לי עם חברה של אחי, היא
דיברה עלי יפה אז אמרתי לו "שהיא חמודה ואני אוהב אותה" אז הוא
אמר לי" איך אתה יכול לאוהב אותה אם אתה לא מכיר אותה? או יותר נכון
" אתה אוהב כל מי שאומר לך מילה אחת טובה ושזה לא מסתדר אתה תמיד
אוכל את עצמך" אני הייתי בגלל הבידדות מסתובב בפורמים, ומחפש לדבר.
הייתי מחלק את הסקייפ שלי, העיקר שמי שהוא ידבר איתי, כי הרגשתי כל
כך בודד. זה מטומטם אני יודע. אבל הכרתי כמה אנשים שמאוש שמחתי להכיר
אותם. דווקא הקשרים ברשת היו חזקים מאוד, גם במשחקי רשת, אני חושב
שאצלי אין הבדל, אני יכול להתאהב בדמות ברשת כמו שאני יכול להתאהב גם
בעצמי. זה מאוד קשה לי להסביר את זה אני לא יודע איך להתבטא וזה היה
הדבר שהכי הקשה עלי כי לעולם לא הבינו למה אני כל כך אלים, ולא יכול
לשלוט בעצמי כי לפעמים לא יכולתי להסביר ואז הייתי עושה מה שעשיתי
לא תמיד אבל חלק מהקרים כן. אתה מאוד צודק, אני חווה את זה בעצמי.
שאני מכניס את לקן צרעות, הפתיחות שלי, שאני מוכן לספר הכל עלי, להיות
ישר בלי שום בעיות. לכל אחד. לא תמיד לטובתי, יש כאלו שניצלו אותי, וצחקו
עלי, ופערו בי קרעים שכנראה לעולם לא יתחו, כנראה אני תמיד היה עצוב כל
כך. החיים הם עצובים כל כך כפי שהם מתוקים כל כך הם פשוט הכל מהכל.
העצב מתלבש על הכאב והכאב על התום, הכל הוא מעורבב, אני חושב שאני
צריך לנסות למתן את עצמי. לא להיות כמו שאמרת אש מתרפצת שאז נכבה
ובאלימות. אבל זה משימה כה קשה, ואני מרגיש שאני פאטתי, אני שונא את
עצמי כל כך כמו שיש לי שגעון גדלות הוא בעצם החלושה שלי, חוסר היצבות,
הרצון להיות בשליטה, הזיה, החלמות הפרועים חסרי השחר, זה מה שמחזיק אותי
המה שהיה לא נותן לסיים את העכשיו. אבל אולי הכל הוא הווה והכל הוא בריא.
והכל הוא הכל, ובעצם גם הרע שאני עובר כעת ישתנה והיה גם קצת טוב ולזה
כדאי לחכות.

 

[arana1]

זה לא טיפשות אלא דווקא פרופורציות נכונות, אנושיות

כי אתה שם קשר אנושי במקום הראשון, הכי חשוב והכי מהותי, מעל הכל ולפני הכל, לצערך, לצערנו, לא רק שזה מקובל אלא שרוב האנשים לא מבינים את זה ומנצלים את זה לרעה,
זה לא הופך אותך לטיפש, זה אומר שהם טיפשים שמחפשים משמעות בכל מה שלא חשוב ומבזים את הדבר היחיד שחשוב באמת,
שמה לעשות זאת הנורמה כיום,

וזה באמת נורא מרגיז ומצער ועצוב אבל ככה זה ולכן אין ברירה אלא לנהוג סלקטיביות,
גם לי לקח זמן להבין שזה שאני מתאהב עד כלות בכל אדם שאני רואה ולא חשוב מינו, גילו או מראהו לא בדוק משקף את הנהוג והמקובל והנחווה על רוב האנשים,
אבל אהבה היא גם ידיעה ובמשך הזמן לומדים להבחין בין מי שיכול להענות לך לבין מי שלא,
בכל מקרה, זה מצער, אפילו נורא, שרוב האנשים יעשו את הכל על מנת לנצל פתיחות לרעה,
אם זה היא ולו רק קצת אחרת כולנו היינו חיים בגן עדן מזמן

 

[nati6589884]

אני חושב שזה מאוד יפה.

אני חושב שיש לזה בהחלט מקום, זה מהדברים הכי יפים שקיימים.
אני ידעתי שאתה מרגיש כמוני. אני מרגיש שאני אוהב את כולם.
אבל הם רואים בי משחק בזמן שאני רואה בהם ערך, מבחינה הגיונית.
אתה לגמרי לגמרי צודק ,באמת אבל מבחינת ביצוע זה מאוד קשה.
אני יצתרך לעבור תהליך ארוך וממושך, כי באמת הם לא מבינים מהי אהבה.
הם מסתכלים עלי כנטול רגש, חסר יכולת תקשורת, כי אני לא משדר על אותו
גל כבר העירו לי גם חברים טובים. וזה כאב שהם לא רוצים שאני אראה להם
&nbsp
כל מיני דברים שכתבתי, למשל שהוא לא" נורמטיבי" וזה מאוד הכאיב לי כלומר
אני מרגיש הרבה זילזול בכל הגישה שלי, ראיה שאני ממש מופרע שזה בעייני
לא רע. אבל בעניהם זה נורא, שאני אומר שאני רוצה להיות אני אזמנסים לשכנע
אותך שאת טועה. אני מקווה שבעתיד תהיה גישה יותר פתוחה, מכילה, ואף
יותר הומנית, כי בעייני אין שום רגש לשונה, ולזר להפך זה מאוד טיפוסי, אבל
שמתי לב שהקשרים היפים שהיו לי לא היו מעולם עם נורמטיבים. גם אם בהתחלה
היה כיף, תמיד שמתחתי את הגובל סקלו אותי באבנים, אז למען האמת התחלתי לפתח
חסינות, וכמה שנים הייתי מאוד מתבודד, לא מדבר עם אף אחד, אבל מאז שהתחלתי
לכתוב ברשת, והכרתי אתכם ובכלל אנשים, פתחתי שוב, ואז התחלתי לרצות קשר.
ואני תמיד רוצה קצר רחב והכי מלא ולמען האמת אני לא מרגיש שאני מקבל את זה.
ואז אני שואל את עצמי אם אני עושה טעות, אם אני מגזים, אבל אני חושב שדווקא
&nbsp
שאתה פתוח, כנה, ישר ולא מנופלטיבי ולא אולי מנסה להיות דיקטטור זה יכול להיות
הקשר הטוב ביותר. שהייתי ילד קטן ניצלו את זה, שרציתי להצחיק, כי הייתי נורא
מצחיק. אבל השתמשון בזה לרע, ולא הבנתי למה. אני חושב שאנו האוטיסטים מרגשים
הכל מאוד על זמני ובו זמני בגלל זה כל קשר חייב להות גם הווה וגם עבר ואפילו עתיד.
כלומר הצטלבות אתה חושב על הכל. אני חושב שאני לא מעריך את עצמי וזה מוביל
גם בעצם אולי לאותה התעללות, כי אני נוטה להתחשב מאוד ברגשות ושאני קצת
עוס או נראה שונה אומרים " אתה לא נראת ככה/ הרסת הכל" זה הכי מרתיח אותי.
כאילו אני חייב להיות תמיד אותו דבר. זה נורא כי אני מתפתח אבל הנטי הוא קו ישר.
לפי הנורמה כמו איזה רובט מפגר שמפעלים אותו בעזרת שלט אבל גם במכונה
הזו
יש חיים, אבל הבעיה שהיא אולי לא חושבת בעצמה או יותר נכון מכוונת על ידי
אחרים. לעומת האדם הרגיש שרואה את העולם הווה שלמה, כמכלול, כעולם
שיש לא רק לגנוב, ולגזול אלה לנוטע מכל הלב, אני מתחיל להבין מה שאמרת על אלטאויזם,בזמנו הייתה פה חברה שאהבתי ענת, שאמרה שאני לא פסיכופת
אלה אלטראויסט, אולי היא צודקת אתה חושב? אני חושב שזו עבודה אבל
אני מאוד רוצה להיות טוב, אני כבר לא רוצה לפגוע באף אחד, לא רוצה להיות רצחני.
לא אלים, ולא רע, רוצה לעזור, נראה לי שאני משנה את קוי החשיבה שלי, ונראה
לי זה טוב תלא חושב? הבעיה שתמיד אולי היה צד אפל אבל צריך לדכאו וכך
יראו בי תצדדים הטובים, זה לפחות דעתי.

 

[arana1]

לדעתי לא נכון להגדיר זאת כאלטרואיזם

זה משהו אחר