אני מרגיש כל כך רע...

[הלוויתן הכחול]

אני מרגיש כל כך רע...

ההורים שלי לא מרשים לי לספר לאף אחד שאני מרגיש רע. הם אומרים שהדיכאון שלי הוא משהו זמני, ושלא צריך לספר לאף אחד מה קורה לי. אבל אם הייתי מספר הייתי מרגיש הרבה יותר טוב.. הייתי מקבל תמיכה משאר המשפחה... במקום זה אני כל הזמן צריך לענות "בסדר" כששואלים אותי איך אני מרגיש, ולא לבכות לידם (לא שאני בדרך כלל בוכה, אבל זה מה שאבא שלי אמר לי). יש לי איזה ידיד מהצ'ט שהוא דווקא יודע מה קורה איתי... אבל אני מאוד פוחד ליצור קשר עם אנשים, כולל אותו... ואני נשאר בודד עם הדכאון שלי. דיברתי עם אח שלי והסברתי לו את אחד הדברים שמאוד גורמים לי להרגיש רע.. והוא הסביר לי כל מיני דברים, וכל מה שהוא אמר נשמע לי הגיוני ונכון לחלוטין.. אבל לא משנה מה הוא יגיד, אני אמשיך להרגיש רע לגבי זה. אני מקווה שיום אחד אני ארגיש טוב...

 

[נעמוש עצופה]

היי../images/Emo24.gif

אסור לך להישאר לבד עם כל הכאב. לא משנה מה ההורים אומרים לך. בשביל להרגיש טוב אתה צריך לספר, לשתף. אני פה בשבילך. שולחת חיבוקים..

 

[shani שני]

יקר שלי, ../images/Emo26.gifתקשיב טוב טוב../images/Emo36.gif

שאף אחד, שאף אחד לא יגיד לך מה לעשות עם הדיכאון שלך. שאף אחד לא יגיד לך מה לעשות ואיך להתנהג. גם אם זה ההורים שלך. אולי הם חושבים שזה אומר משהו עליך, זה שאתה מרגיש כך. אולי הם חושבים בצורה קצת מיושנת. אני לא מזלזלת בהורים שלך חס וחלילה, אבל הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות זה לשקוע לבד עם הכאב של עצמך. ואני יודעת שכואב לך. אני יודעת. אביב, אני מבקשת ממך, בכל לשון של בקשה. אל תיסגר עוד יותר! גם ככה אתה סגור ומופנם, מצטנף בתוך עצמך. אתה יודע שזה לא בסדר ולא בריא, אל תעשה את זה יותר. שום דבר לא דפוק בך. יש סיבות לזה שאתה מרגיש רע, אתה תמצא אותן ותטפל בזה. אני יודעת שאתה שווה המון. המון

אני ממש מבקשת, אל תסתיר את עצמך ואת מה שאתה מרגיש. אני לא אומרת שתלך ותספר לכל העולם, אבל לאנשים שקרובים אליך - כן, למה לא. אתה רואה שלא קרה כלום מזה שסיפרת לאח שלך. אולי תמשיך לדבר איתו? תמשיך להפתח, אני יודעת שאתה יכול. אתה יכול! ולגבי הידיד - אני שמחה וגאה בך שהוא יודע. אל תפחד, אל תפחד

תמשיך לדבר איתו. בבקשה... אני קוראת מה כתבת כבר בפעם השלישית ונקרעת מבפנים. בבקשה אל תסגור את עצמך, בבקשה. יש סיבות לדברים האלה, שום דבר לא דפוק בך, בעזרת אנשים אתה יכול לצאת מזה. אני כ"כ מאמינה בך... בבקשה אל תיכנע. אל תוותר לעצמך. אני אוהבת אותך

, תמשיך לכתוב. מקווה שתשנה את דעתך.

 

[hila tet]

../images/Emo45.gif אני מסכימה איתך..

 

[לא מאושרת בכלל]

אני דווקא חושבת שהם צודקים ../images/Emo4.gif

זה כל כך קשה להיות בדיכאון וגם לנסות להסתיר את זה... זה כל כך קשה, כל כך כואב... אבל אין ברירה לצערינו. אני בדיכאון כבר 3 שנים ואני חייבת להסתיר את זה, בחוץ אני נראית כמו ילדה רגילה משתדלת ללמוד ולחייך והכל... וכשאני מגיעה הביתה אני בוכה ומוציאה הכל החוצה... זה בהחלט לא אמור להיות ככה... זה לא בריא להשאיר הכל בפנים... אבל אני חיים בעולם מגעיל, בעולם מגעיל מאוד מאוד!! אנשים לא אוהבים אנשים מדוכאים, הם לא אוהבים אנשים שבוכים כל היום... הם לא אוהבים לעזור... הם ירחמו עליך בפעם הראשונה שיגלו שאתה עצוב, "ינסו" לעזור טיפה בהתחלה... ואז יעזבו אותך כי לצערינו, אנשים לא אוהבים לעזור. לאנשים אין כוח להשקיע ת'נשמה שלהם כדי שלמישהו אחר יהיה טוב. לא כולם ככה, האנשים שאוהבים אותנו לא ככה. למשל על הדיכאון שלי המשפחה הקרובה יודעת (כלומר - אמא שלי ואחיות שלי, דודים ודודות ובני דודים וכאלא חס וחלילה!!!) כי הם פשוט לא יעזרו לך כמו שצריך... ואז תרגיש עוד יותר חסר אונים. העולם הזה רע, רע מאוד... לאנשים ממש קשה לעזור למישהו אחר, אנשים פשוט לא אוהבים לעזור. זה מאוד עצוב... אבל לצערינו זאת עובדה. ואני מדברת מניסיון... מה שכן - נגיד אנשים שאתה לא מכיר ולא פוגש ברחוב/שכונה/ביצפר/בניין או משהו דומה... להם מותר לך לספר. נגיד פה בפורום, אתה יכול לכתוב חופשי כל מה שאתה מרגיש מבלי להסתכן שזה יוודע לאנשים שלא אמורים לדעת... כי אם הם ידעו אז הם לא יעזרו, כי שוב - אנשים לא אוהבים לעזור (לצערינו) אז את יכול לכתוב כל מה שאתה מרגיש פה בפורום, וגם לשתף את המשפחה הקרובה או חברים וירטואלים שבחיים לא יהיה מצב שהם יפגשו איתך או יפגשו אנשים שאתה מכיר ויספרו להם... ככה לא תצטרך לשמור הכל בבטן... עצוב שזה ככה, אבל זאת עובדה אל תעשה את הטעות הזאת, אל תספר לאנשים שלא ינסו לעזור באמת...

 

[shani שני]

אני לא אומרת שצריך לספר לכולם!

אבל יש אנשים שאפשר. ואתה <אביב> יודע שיש.

 

[צ פ ו נ פ ו נ י ת]

הלוויתן הכחול

אני שומעת את התסכול הגדול והמעיק מהשתיקה שנכפת עליך, אתה מעוניין לשתף, לפרוק מעליך תחושות, מועקות ... ולא מאפשרים לך. שתף אותנו כאן, תן למילים לצאת ממך, להקל מעט על תחושת הלבד שלא נותנת לך מנוחה.

 

[סהר-תמיכה]

מילים

לוויתן כחול.... נראה שלא מספיק שאתה מדוכא אז גם אסור לך לספר... בזמן שבו אתה הכי זקוק לתמיכה לשיתוף ולפרוק את הדברים שמעיקים ,אסור. זה נשמע מאוד מכעיס ומרגיז ומכאיב ומבודד. ובכול זאת מצאת דרך, אתה כותב ומיד מתיצבים לידך כולנו, קוראים הכול ומקשיבים למה שמצטייר ועונים ומגיבים . אולי עכשיו אתה כבר לא לבד... ספר לנו עוד, מה אתה מרגיש, מתי זה התחיל ולמה.. מחכים למכתב הבא.

 

[דוידו 16]

אתה לא צריך להקשיב להורים שלך

לדעתי או שההורים שלך לא מבינים כמה זה חשוב לשתף אנשים בבעיות שלך ובמצוקות שלך ולדבר עליהם ולנסות למצוא פטרון ביחד עם משהו זה ממש עוזר שתומכים בך ויודעים מה קורה לך. או שההורים שלך לא רוצים שאנשים יחשבו שיש להם ילד דכאוני ושלא יחשבו שזה אולי בגללם או כל דבר אחר (יותר מדי אכפת להם ממה שאנשים יחשבו שהם קצט שוכחים שאתה בסך הכל בן אדם ואתה צריך עזרה). ככה או ככה אני חושב שאתה לא צריך להקשיב להם ולספר לאנשים על הבעיות שלך! לחברים, למשפחה, ליועצת בית ספר (ואם סיימת ללמוד אז לעובד סוצייאלי). בקיצור לדבר על מה שמציק לך. ואני אומר לך שדיכאון זה לא דבר שעובר מעצמו! או שמדברים עליו ומנסים לפתור אותו או שהוא נשאר בבטן ורק נהייה יותר גרוע ומתחיל לסגור אותך ולהפוך אותך לבן אדם אדיש וחסר בטחון וסגור עם עצמו. בקיצור דברים ששומרים בבטן יכולים רק להתפרץ בסופו של דבר.

 

[דוידו 16]

אה ועוד משהו

אתה יכול גם לספר לנו על הכל אנחנו פה בשבילך