אני מרגישה

[u and me]

אני מרגישה

שאבא שלי לא נותן לי להיות מי שאני באמת. הוא מאוד דואג לי ואני מודעת לזה, אבל זה מגיע לרמות שאני אשכרה בת 18 כבר וצריכה לקבל ממנו שיחות בלילה של "מתי את באה? זה מוגזם כבר" שאני בסך הכל בבית אצל חברה!!! מילא שאני יוצאת לאיזה פאב או משו כזה אני עוד איכשהו מנסה להבין אותו, אבל שאני אומרת לו אחרי הפאב שאני הולכת לחברה הביתה אני ממשיכה לקבל ממנו שיחות של מתי אני מגיעה כבר ואיפה אני, אחרי שאמרתי לו שאני הולכת אליה. זה נהפך להיות משהו מאוד מטריד, זה משהו שתמיד היה שם אבל אני מרגישה שהתבגרתי כבר, והוא כל פעם מחזיר אותי לאחור, הוא עוצר את ההתבגרות שלי, הוא חונק אותי, רוצה כל הזמן שאני יישאר תחת החסות שלו. סבבה אני באמת מבינה אותו אני כביכול תמיד יהיה הילדה הקטנה שלו, אבל הוא צריך להבין שאני גודלת אין מה לעשות. אני מוצאת את עצמי מגיעה להחלטות שהוא בוחר בשבילי, ולא ההחלטות שאני באמת רוצה בשביל עצמי. זה ממש מעצבן לפעמים. אני בזמן האחרון מוצאת את עצמי כל הזמן צועקת עליו ומתעצבנת כי אני באמת מתחרפנת כבר, נתתי לו להשתלט עוד ועוד והוא לא מפסיק עם זה והגעתי לשלב שאני מרגישה שאני באמת רוצה לפרוח ולהשתמש ב"כנפיים" שלי, אבל ההרגשה שיש במקום זה היא שחותכים לי את הכנפיים ולא נותנים לי לעוף! לא מצליחה להתפתח. אני כל הזמן צריכה להיות בפחדים שמשהו יקרה לי, שאם אני לא יעשה מה שהוא יגיד יהיה רע. אני כבר לא ילדה קטנה אוף.

 

[גרא.]

u and me,תהליך אובדן הסמכות ההורית המתחיל עם

תחילת גיל ההתבגרות,קשה מאד להורים,יש בו לא רק תחושה שהם כבר לא רלוונטיים,אלא ביטוי מובהק של דאגה אמיתית וכנה לשלום ילדיהם המתבגרים.כתהליך הדרגתי,נחוץ להורים כמו אביך עוד זמן בכדי להבין שאת כבר בוגרת,עצמאית ומסוגלת לדאוג לעצמך.גם אם הוא מבין את זה,מה שמניע אותו אלו רגשות הדאגה לשלומך.בשלב הזה,חשוב שתדעי דווקא לשתף איתו פעולה,להרגיע אותו,במקום להכנס לקונפליקט,לצעוק עליו ולהתעצבן.זה לא יעזור,כל עוד תמשיכי לגור בבית,הוא מרגיש אחראי עלייך.ברגע שתתגייסי לצבא,סביר להניח שהוא יירגע.

 

[u and me]

אני מבינה

שהכל בא מדאגה, באמת, פשוט הדאגה היא מוגזמת מדי! אני לא יכולה שלא לריב איתו, כי זה באמת ממש מציק לי כל הקטע הזה של הטלפונים כל הזמן שאני לא בבית, אני מגיעה הביתה ישר מתחילה להוציא עליו הכל ומבקשת ממנו להפסיק עם זה, וכמובן שזה לא קורה. הוא כל הזמן אומר לי שהוא לא יהיה פה אז שאני ירשה לעצמי לעשות מה שאני רוצה, כל עוד הוא פה אז אני צריכה להגיד לו כל הזמן איפה אני. אני אשתדל לא לצעוק עליו, עם כמה שזה קשה לי לשתוק לו על הדברים האלה. איך אני אמורה לשתף איתו פעולה? לשלוח סמס כל דקה מה אני עושה ומה קורה איתי? כי גם סמסים לא מספיקים לו, הוא ישר מתקשר.

 

[גרא.]

u and me,ברבות הימים,כשלך יהיו ילדים משלך,

תוכלי גם את להבין ולחוות דאגה הורית מהי.כיום חשוב שתביני,שהדאגה אינה ראציונאלית,אלא על בסיס רגשי,היא קיימת,ותהיה קיימת תמיד,בלא יכולת להפסיקה.

 

[Nightmare18]

קצת לא ברור לי...

לאן את רוצה "לפרוח" אם סה"כ את הולכת לחברתך... כנראה שלאביך יש סיבה לדאגה... אין שום סיבה בעולם שתהיה אצל חברתך בשעות המאוחרות של הלילה משום שבשעות האלה צריך לישון- בבית! יש לך את כל היום להיות איתה ... למה את בורחת דווקא לעשות זאת בלילה? דבר נוסף... נסי להתסכל על צידו של אביך ולא רק על עצמך! בימינו כשהפשע והטרור שולט נסי להבין את דאגתו ולא לצעוק עליו! זה מכוער ולא יפה מצידך! אביך גידל אותך ובשעת צרה הוא זה שיציל אותך! תהני מהילדות שלך! היא הולכת להיגמר עוד מעט...