../images/Emo201.gif
אני מכיר את הרגשת הייאוש הזאת, שנופלת לפעמים משום מקום. זה קורה לכולנו, השאלה היא רק איך להתמודד עם זה. כשלי זה קורה, בעיקר אני מנסה לצמצם את הראייה שלי.
רגע אחד אני אומר - "אוי לא! יש לי חוב בבנק, שש מועדי ב', שני עבודות להגיש, ונגמרה כל הבמבה בסופר!" ואני בדכאון. ואז אני חושב, "טוב - חודש הבא תכנס לי משכורת, אחרי שאני אעשה את המועד ב' הזה יישארו לי רק חמש, אני אסיים את התרגיל הזה ואז אני אחפף את השני." ואז אני הולך וקונה לי במבה בסופר יותר רחוק, והכל בסדר.
הכל שאלה של איך רואים דברים. תקחי דברים אחד אחד. אל תחשבי לעצמך דברים כמו 'איך אני אשרוד עוד ארבע שנים של תואר', אלא תעבירי את עצמך אותם אחד אחד. עוד מעט מסיימים סמסטר, עוד מעט מסיימים הגשה. שלב שלב. אם תסתכלי אחורה על החיים שלך, את תזכרי רגעים מאושרים מאוד בבירור, אבל רגעים דכאוניים את שוכחת מהר מאוד. תזכרי בכל הדברים הטובים שקרו לך, ברגעים שגרמו לך לשמוח. תמונות עוזרות מאוד. תחשבי על כל הדברים הטובים שקרו לך עד עכשיו - ואז תחשבי כמה עוד יקרו! ויקרו עוד הרבה יותר, כי בסוף תסיימי גם את התואר, תמצאי עבודה מסודרת, תתאהבי, תקימי משפחה... אותי מעודד לחשוב כמה עוד יש לי בחיים. כמה רגעים שמחים היו, ועוד יהיו. תחשבי איזה הרגשה נהדרת כשתתחני, או כשיוולד לך ילד, או כשתראי את הילד מסיים אוניברסיטה, או כשתסיימי בעצמך אוניברסיטה, או תואר שני, או דוקטורט. יש מיליון ואחד דברים לצפות אליהם עוד, ואסור לתת לכמה רגעים קטנים של דכאון להרוס את כל זה. תחשבי שגם במצב הכי גרוע - אם יעיפו אותך מהאוניברסיטה, ותפשטי רגל מהחובות, ולא יודע מה - עדיין יש לך הרבה חברים שייתנו לך כתף תומכת, ויעזרו לך להקים את עצמך. אז תתעודדי, תכניסי לך כוס תה חם, תשתי אותה, ושימי מוזיקה מעודדת. לי זה עובד:
http://www.youtube.com/watch?v=JbONdgnyh6M אבל כל אחד וטעמו. תרגישי טוב!
ותזכרי שאנחנו כאן