אני מפחד מהילד

[bambina האחת]

אני מפחד מהילד

זה מה שאומר בן שלי כל פעם שהוא נמצא קרוב לילד שהוא לא מכיר ולפעמים אף פורץ בבכי. אותו דבר גם לגבי המבוגרים. דוגמאות: נכנסים למעלית שבה כבר יש איש ואני שומעת "אני פוחד מהאיש" ומתחבא אחריי. נכנסה לגן שלו ילדה בת 6 (אחות גדולה של אחד הילדים בגן) והוא ואמר לי כמעט עם דמעות "מפחד מהילדה". אתמול יצא למרפסת וראה ילד שכן משחק עם חבר שלו במרפסת לידנו אז הוא פרץ בבכי היסטרי ואומר "אני מפחד מהילד". אני חייבת לציין שבמעלית הוא תמיד מפחד מכל מי שהוא לא מכיר ותמיד מתחבא אחריי. אני לא יודעת איך להגיב במצבים אלו, אני מנסה להרגיע אותו ואומרת משהו כמו "הילד הזה בכלל לא מפחיד" אבל לא נראה לי שהוא מפנים ואני לא בטוחה שזו הדרך הנכונה להגיב במצבים אלו. ניסיתי גם לשאול למה הוא מפחד, אבל הוא עדיין לא מבין שאלות "למה" ולכן לא עונה. יש לכם עצות?

 

[bisty]

מוכר

ואני חושבת שבמקרה כזה חייבים לתת לגיטימציה לפחד של הילד. בעיניו זה כן מפחיד, הוא מרגיש את הפחד למרות שאנחנו לא מבינים והאינסטינקט הוא באמת לומר שהילד לא מפחיד. אני אומרת לו שאני מבינה שהוא מפחד אבל אני שומרת עליו. זה בדרך כלל מרגיע. אחר כך אפשר להגיד דברים כמו: הילד נחמד מאוד,הוא רוצה להיות חבר שלך וכו'... אבל תמיד לתת כבוד לרגשות שלו, זה שהוא מביע את הרגש - פחד זה יפה מאוד בעיני וצריך לתת לזה מקום, לנסות ביחד להבין ממה זה נוסע, להדגש לו כל הזמן שאתם שומרים עליו ושום דבר לא יקרה כשאתם איתו ולנסות לאט לאט בהדרגתיות ובהסכמה של הילד להתקרב לנושא הפחד. במקרה שלנו זה כלבים לצערי הרב....וככה אני נוהגת. להגיד לך שזה פתר את הבעיה וגירש את הפחד? בנתיים לא ממש... אבל אני מקווה שהבן שלי מרגיש שאני איתו בעניין הזה,שאני מכבדת את ההרגשה שלו ושאני מגנה עליו. מקווה שעזרתי

 

[bambina האחת]

כן

אני באמת חשבתי שצריך לתת לגיטימציה לפחד ולכן הרגשתי שמה שאני אומרת לו לא מתאים. תודה. ברור לי לגמרי מאיפה הפחד הזה מגיע, ומצד אחד זה התקדמות, כי אם עד עכשיו הוא היה מתעלם מזרים, היום הוא מפחד מהם (וזה אומר שהוא מתיחס אליהם), אבל מצד שני ממש כואב לי כשאני רואה כמה זה משפיע עליו

 

[sophiep]

אני הייתי מנסה להכין אותו מראש

לדוגמה, בערב, לפני השינה, לשחק מין משחק דמיון מודרך: מה אם אתם הולכים ברחוב ופתאום רואים ילד שאף פעם לא ראיתם? על מה אנחנו מסתכלים כשאנחנו רואים את הילד? מה אומרים לו? להדגיש שלא כל ילד שרואים ברחוב בכלל מעוניין לדבר איתנו, ומותר פשוט להסתכל על דבר אחר אם מרגישים את החרדה. חשוב לתת לו מילים לבטא את הרגשות שלו. אפשר לדבר איתו על איך הפחד הזה מרגיש: האם הלב מתחיל לפעום מהר? האם הרגליים רוצות לברוח? ולתדרך אותו איך הוא יכול לעצום עיניים ולאט לאט להרגיע את הלב, להרגיע את הרגליים.

 

[bambina האחת]

מה שאת כותבת זה דברים מאוד יפים

אבל בן שלי עדיין לא מבין שפה ולא מדבר ברמה מספיקה כדי שנוכל לנהל את השיחה. אולי בעתיד אוכל להישתמש בעצות שלך

 

[רותי770]

אם כבר הזכרת מעליות, גם ליוי שלי פוחד

פחד מוות זה התחיל מהמעליות של שניידר שהן שקופות ומאז הוא פוחד בכל מעלית, אם אפשר אני עולה איתו בכמדרגות אבכל אם אין אפשרות אחרת אז אני מחזיקה אותו על הידיים ואז הוא לא צורח, אם יש מראה אז זה קצת מרגיעה אותו האם יש אפשרות לעזור לו להתגבר על זה? או שלתת לזה להשאר ככה, ביננו זה נסבל ועם שליטה

 

[bambina האחת]

לא יודעת

איתי לא מפחד מהמעלית, הוא מפחד מאנשים זרים במעלית. אבל אם בנך מפחד ממעלית הייתי מנסה מדי פעם לנסות להיכנס למעלית בלי לעשות מזה הרבה עניין, ולהיות רגוע לגמרי, אם הוא לא מסכים אז לא. אצלנו זה עובד הרבה פעמים.

 

[bambina האחת]

עוד משהו לגבי מעלית

אפשר לתת לו ללחוץ על הכפתורים בתוך ומחות למעלית זה יכול לעניין אותו והוא יוכל להיתגבר על הפחד. להגיד לו לאיזה קומה אתם צריכים ולהראות איזה כפתור הוא צריך ללחוץ, לתת לו ללחות על הפעמון, להיסתכל ביחד על צג המעלית ולספור את הקומות שעוברים

 

[ליייייי]

לפי הגישה ההתנהגותית-

צריך לעשות הכל מאוד מדורג עם סיוע והמון חיזוקים. בהתחלה לחזק והרבה רק על היותו עם אנשים זרים בחדר אפילו במרחק רב, אח"כ כשהם יותר קרובים. ושזה יהיה לזמן מועט. ממש ללחוש לו באוזן כל הכבוד שאתה כזה גיבור או מחייך או משהו כזה , לחבק לנשק לתת פול תשומת לב על התנהגות נורמטיבית ואולי גם משהו קטן מוחשי יותר . להחליט שהולכים למקום נאמר ל 3 דקות וכל 30 שניות בערך לחזק, ולהעלות עם הזמן את דרגת הקושי והחיזוק בהתאם. כמו כן, חשוב לשים לב שהוא לא מאוד מחוזק מהפחד שלו- כלומר שהוא לא מקבל המון המון תשומת לב וחיבוקים ומילים מרגיעות כשהוא מתנהג ככה, כי צריך לזכור שיש מצב שהוא נהנה מכך מאוד וזה הפך להרגל עם פרס בסוף, כלומר אני מראה סימני פחד = אמא מחבקת אותי ועושה לי כיף. אל תקחו את זה למקום שאני חושבת שלא צריך להתיחס לפחד, ממש לא מתכוונת לכך, פשוט לשים לב למינוני תשומת הלב והאם הם לא מחזקים את ההתנהגות שאנחנו רוצים להפחית.... לאט לאט.....

 

[רותי770]

וואו איזו טפשה אני ....... כרגיל

תמיד אני מחזיקה אותו עלי והוא מניח את הראש וקצת מציץ במראה, לא חשבתי לעשות מעבר לזה, תודה במבינה

 

[קרנית7]

ואוו גם לשלי יש פחד ממעליות

אומנם מנסה ללחוץ על הכפתורים מסתכל על המראה אם יש... אבל לא מוכן לרדת מהידיים!!!

 

[koykoy]

שנים פחדתי ממעליות

ומדרגות נעות בירידה אני גאה לומר שפחות או יותר נגמלתי אך שנים אמא שלי שגם פחדה ואני הלכנו רגלית העצלנות וביקורי בית בעבודה עזרו להיגמל מהפחד, נראה לי שיש פחדים שמתגברים עליהם עם הזמן ועם החשיפה לגורם המפחיד (גישת טיפול התנהגותית). בהצלחה.

 

[razgalili]

תציעי לו לשבת על הרצפה של המעלית

 

[קרנית7]

אחלה רעיון, אני אנסה ,תודה

 

[dinr]

אמא אני מפחד

אמא אני מפחד היתה בין המילים הראשונות שהוא הוציא מהפה (יש אחרי מה זה? בגיל שנתיים). הפחד מאוד דומיננטי לדעתי בחיי הילדים, כי הכל לא מובן, ומלא גירויים. נוסף לפחד המחוץ מתווסף הפחד מהדימיון הפנימי שלהם ויש פחד כמו לכל הילדים ממפלצות ומחושך... יפה שהבן שלך ממליל את הרגשות שלו ואומר שהוא מפחד, זה כבר צעד קדימה לטיפול בפחד. את הבן שלי אני מחבקת חזק, מעין הולדינג קצר, אומרת לו שהוא גיבור, נושמים יחד נשימה עמוקה וממשיכים.

 

[mayarel]

היי במבינה

זה תמיד היה הפחד מזרים, או שזו עוד אבן התפתחות שפשוט מגיעה באיחור? אם אפשרי אני הייתי מנסה להעלות את התכנים במשחק סימבולי, לקנות בובות של ילדים וילדות ולראות איך משחקים יחד. להדמות גני שעשועים או משחק כדור או כל דבר אחר. מריבות גם. עוד דבר, כי אני זוכרת שהקטן מאוד אוהב סיפורים- לכתוב לו סיפורים עליו משחק עם ילדים. להשתמש בשם שלו, ואם אפשר גם בתמונות. גם שם להכניס את אלמנט הפחד, כדי לפתור אותו במשך הסיפור. והכי הכי חשוב תמיד- לומר שאת רואה שהוא פוחד אבל אמא פה. ואולי לצרף איזה חרב

שיהיה ליתר ביטחון.. נשיקות מאיה

 

[bambina האחת]

היי מאיה

הוא תמיד היה מאוד "ביישן", אבל לפני כמה חודשים זה נהיה יותר חזק, הוא התחיל להתחבא מאחוריי במעלית או כשנכנסים למקום כלשהו, אפילו כשנכנסים לגן. לפני מספר שבועות הייתה איזה סיטואציה שאיזה זקן הפחיד את איתי (זקן שכבר לא ממש מבין מה קורה סביבו והוא סטם דיבר משהו בטון גבוה ומאיים) ואיתי התחיל לבכות בהיסטריה ואז אני אמרתי "אתה פוחד מסבא? סבא לא רצה להפחיד אותך" ואז כנראה הוא קלט את המשמעות של פוחד ועכשיו הוא אומר לי שהוא פוחד מכל ילד או בן אדם זר שאנחנו פוגשים אפילו שהם הרבה פעמים בכלל לא מתיחסים אליו. מצד אחד זה כן משמח אותי כי זה אומר שהוא מודע לסביבה מצד שני הוא נראה כל כך מפוחד ומסכן שאני מוכנה לבכות יחד איתו. וחרב זה רעיון מעניין

הוא דווקא אוהב חרבות

 

[mayarel]

יופי לכו על זה..

תיד כיף לפתור להם בעיות בעזרת דמיון

זה יכול להיות גם משקפים שהופכים אותו לרואה ובלתי נראה, שרשרת עם כוחות קסם.. אולי יותר להתגושש בבית, וכמובן להפסיד כי הוא כל כך חזק שאי אפשר לנצח אותו

לא משנה איך, אבל להפוך אותו לגיבור על

 

[קשת13]

אז אנחנו באותה סירה

אפרופו השירשור של מסיבת הסיום... אז גם אצלנו יש פחד/ חרדה מאנשים אך לא רק. זה גם יכול להיות מדברים שונים ומשונים : שבוע שעבר הוא ממש בכה בפאניקה שאני אחצה לצד השני של הרחוב מכיוון שאיזה עץ ברוש היה נראה לו מאיים. ולפני זמן מה, חזרנו מהגן והיה בכניסה לבניין איש מבוגר שישב על מעקה האבן, והילד פשוט סרב להכנס לבית, בטענה שהוא פוחד מהאיש ולבסוף נכנסנו מהכניסה האחורית. השבוע בדיוק חשבתי לעצמי לשאול את הפסיכולוגית שעובדת איתנו אודות החרדות הללו ואיך להתמודד, אבל יותר מעניין אותי מאיפה הן נובעות באמת ולמה זה קורה. ובאשר להתמודדות עד עכשיו: פשוט הקשבתי לו, חיבקתי, והשתדלתי להמנע מהגורם שמעורר חרדה. לא תמיד זה עוזר.

 

[yonitbrk]

ערב טוב קשת

מתיחסת לשתי הודעותיך יחד. לגבי המסיבות - מאוד מוכר, היינו שם עד לא מזמן, אבל זה עובר. עם הגיל, הילדים משתחררים יותר ,מתרגלים ומשתפים פעולה. אין מה לעשות. תארי לך שהגדול שלי, כבר בן 11 וחצי, ולא מאובחן כאוטיסט, אבל עדיין נעלם דום , וקשה לו להשתחרר ולהשתתף במסיבות שכאלה. לגבי חרדות מזרים - גם כאן היינו, ואצל עומר זאת הייתה אחת הסיבות למתן הרספרידל, שזאת תרופה אשר מטפלת גם בחרדות יתר. הגענו למצב שהילד פשוט פחד להסתובב ברחוב. כל אדם שהלך מאחורינו היה בגדר חשוד, וגורם מאיים שאמור לתפוס אותנו, או להרוג אותנו וכו'. אי אפשר היה ללכת איתו ברחוב. כיום החרדות הן יותר מבעלי חיים, וקיצוניות מאוד, עד כדי כך , שאם ישמע נביחת כלב מאחד הבתים בסביבה, הוא מסוגל להתחיל לרוץ, גם לכביש, מבלי לשים לב.