אני מפחדת.

נוגה 1234

New member
אני מפחדת.

עשיתי בדיקות דם. אחרי שכבר הכריחו אותי ולא יכולתי להתחמק יותר (אני פחדנית נוראית בדברים האלה). אחר כך, התקשרו מהמרפאה ואמרו לבוא מהר. זה ישמע סתם מפגר אבל ממש הלחיצו את אמא (והיא אותי) ששלחו להם תתוצאות של הבדיקות בדחוף ועוד כל מיני שטויות כי הרמת סוכר שלי נמוכה מאוד, פחות מחצי מהערך התחתון של הנורמה. ואמא הפחידה אותי שזה בגלל שאני לא אוכלת. והפחידה אותי איך שאני הורסת את הגוף שלי. בתכלס סתם באנו לשם ודקרו אותי מלא פעמים והכריחו אותי לאכול ולשתות. אבל זה הפחיד אותי. שאני הורסת את עצמי. ושזה כבר מתחיל להשפיע. אבל זה רק גרם לי להרוס יותר ולחתוך. אמא ראתה תשריטות. ותירצתי איזה תירוץ עלוב. והפרתי תהבטחה, ורק צמצמתי יותר והקאתי. ועוד יותר פחדתי.
 

levshavur

New member
לנוגה

שלום לך
אני חושבת שלמי שקורא וכותב כאן בפורום כן אכפת , לפחות אני מרגישה ככה ...
זה שאימא שלך נבהלה זה מראה שבכל זאת ברמה מסוימת היא מאוד דואגת לך- גם
אם לא תמיד היא מסוגלת להביע את זה מילולית או ריגשית...
בכל אופן חשוב שהפגיעה העצמית ייפסקו ואפילו אם זה רק שריטות אפשר להפסיק
את זה, עובדה אני הצלחתי...
וגם בקשר להפרעת האכילה שלך כדאי באמת לפתור את זה לפני שיהיו בעיות רציניות שקשה לתקן..
.

לבשה.
 

נוגה 1234

New member
לבשה..

לא התכוונתי כלפי הפורום. מצטערת אם דברי התפרשו כביקורת או משו..
התכוונתי בכללי....... ממשפחה\חברות\בצפר.
אני לא מצליחה להפסיק את זה. את הפגיעה. התנאי לטיפול במרכז היה להפסיק עם הפגיעה העצמית. וזה חזר לכל יום, לפעמים גם כמה פעמים. כלכך פגעתי שאפילו בבית הלכתי עם ארוך, מפחדת.. שיראו.
הייתה לי היום פגישה עם הדיאטנית. בכמה ימים האחרונים חזרתי לאכול כמו בתקופת הבגרויות, או יותר נכון-- שלא לאכול.. לחיות על קפה. החלטתי (שוב) שאנסה להפסיק עם ההקאות. אבל במחיר של לא לאכול. אבל אפילו ככה אני כלכך טיפשה שאני לא מצליחה לרדת. וזה שלא ירדתי, בשנייה שיצאתי מהדיאטנית רק חשבתי על איך לצמצם יותר, איך לרדת. ואני בטח סתם נשמעת טיפשה ומשוגעת.
 

levshavur

New member
לנוגה

שלום לך
את לא טיפשה או משוגעת את פשוט חולה ...וכמו לכל טיפול צריך זמן עד שזה נגמר
אבל צריך את שיתוף הפעולה שלך ואם לא תנסי יותר חזק להחלים יהיה קשה לעזור לך
וזה אומר בין השאר לעשות מה שהדיאטנית ממליצה...
בהצלחה!1!
לבשה.
 
לנו אכפת

ולהורים שלך אכפת, ולמטפלים שלך אכפת.
לפעמים מוכנים לשלם מחיר מאוד כבד של חולי גדול בשביל לבדוק למי אכפת.
אבל בדרך את הורסת את עצמך ממש...
ובעוד זמן תרצי לצאת מזה ולא תוכלי יותר...
זה הזמן לעצור את הגלגל הנוראי הזה.
הדבר הנכון הוא לספר למטפלים מה עשית ומה המצב האמיתי שלך.


שמרי על עצמך.
 

נוגה 1234

New member
פרפר

במקום של החולי, אני לא מנסה לבדוק למי אכפת. אבל ההרגשה שלאפחד לא אכפת, רק מחמירה תמצב. רק גורמת יותר לפגוע. הפרתי תהבטחה. חזרתי לפגוע כל יום, לפעמים גם כמה פעמים. הולכת כל הזמן על ארוך, אפילו בבית. מפחדת שיראו. היום זה יום ראשון שלא פגעתי, עדיין. אני מפחדת, כי זה היה התנאי לטיפול במרכז. ואני מפחדת להגיד שלא הצלחתי. לא רוצה שיגידו גם כאן שאני לא מתאימה. לא רוצה להרגיש כאילו שלאפחד לא אכפת, שכולם רק מתנערים מאחריות.
ושלא תביני אותי לא נכון, כשאמרתי שלאפחד לא אכפת לא התכוונתי ספיציפית לפורום... זאת הייתה הרגשה כללית של כל התקופה הזאת.
הייתה לי היום פגישה עם הדיאטנית. ולא יכולתי לספר לה. על הפגיעה. פחדתי. ומהפגישה איתה, כן, אני אשמע טיפשה ומפגרת, אבל רק יצאתי בהחלטה שאני רוצה לצמצם עוד, לרדת. כי אני כלכך טיפשה שאפילו שאני לא אוכלת כמעט, אני לא יורדת. ואני בטח נשמעת טיפשה ופסיכית ומשוגעת.
 
לא, את לא.

את נשמעת חולה.
ומי שחולה צריך לספר לרופא שלו מה מצבו ועד כמה הוא חולה.
את חולה, את צריכה עזרה, ומגיעה לך עזרה.
ספרי להם, תני להם לשמור עלייך...
 

נוגה 1234

New member
אני מפחדת

שאם אני אגיד, לא רק שלא אקבל עזרה, אלא שיעיפו אותי משם. שיגידו שזה לא מתאים. כי מלכתחילה אמרו לי שבשניה שאני פוגעת אני אעוף משם.
 
למעלה