אני מפחדת

[KAS3]

"אל תרגיזו אותנו", היה מיותר.

 

[Kalphana Vera]

גם התגובה הזאת

 

[ג ר נ י ו ם]

תודה על חוות הדעת, שאינה מתקבלת.

חשיפת השם שלי במקום רגיש כל כך הרגיזה אותי מאוד, כמו שאני בטוחה שפגיעה דומה בפרטיות היתה מרגיזה כל כותבת אחרת. אם למישהי יש משהו נוסף להגיד בנושא, אנא פתחו שרשור חדש. זה השרשור של ילדונת, והדיון באאוטינגים נגמר *כאן*. תודה.

 

[קוקולה 19]

אני מתנצלת

ממש לא ידעתי שלא יודעים פה את השם שלך....אני באמת מצטערת.. פשוט כמו שכולם פה יודעים מה השם שלי , חשבתי שיודעים את שמך. מתנצלת , לא יקרה שוב. אם את יכולה לשלוח אליי את התגובה ואני אשנה את העניין ואשלח שוב.

 

[מחפשתאתהאור]

אני חושבת

שהעניין של אאוטינג הזה, צריך להיות משהו שפשוט לא עוברים אותו וזה משהו שכבר לא צריך להגיד... אלא פשוט קורה. (כמו למשל, לסמן טריגרים בהודעות כאלה ואחרות..)

 

[מחפשתאתהאור]

סליחה.

לא ראיתי שסגרתן את הנושא. אם בא לכן, תמחקו את ההודעה שכתבתי. סוריי. (

ילדונת)

 

[קוקולה 19]

כי...

הקשר שלי ושל יללדונת הוא הרבה מעבר לפורום הזה , היא חשובה לי כמו אחות ואני אוהבת אותה נורא , ותאמיני לי ,גרניום ,שהקשר ביננו ממש לא "פורומי" , מה שנקרא. זה כמו שאני אשאל אותך למה את דואגת ורוצה לעזור לחברה טובה מהחיים שלך , היומיומיים שלך. נכון שלא משנה באיזה מצב היית , אם חברה טובה שלך מהחיים - ולא רק מהפורום , הייתה בצרות - היית שם בשבילה? יפה.

 

[ילדונת~]

כל יום שתבחרי

בו בחיים תעשי לי את היום.!

את הבטחת לי בניקיון הקודם שאת תטפלי בעצמך .... אני לא יודעת כמה זמן עבר מאז, אבל בטח שתקופה כבר כי אצלי דברים בהחלט השתנו והטלטלו ואת עדיין באותה המשבצת עומדת לא זזה. לא עדיף לקחת תסיכון של לא להצליח מאשר לא לזוז.?? החיים ממשיכים לזרום הזמן לא עוצר מלכת. החיים לא יחכו לך, זה לא הם שהלכו ממך זאת את שהולכת מהם.... יש לך את היכולת לבחור. ראי עצמך כברת מזל. כי לא לכולם ניתנה האפשרות. ביחרי בחיים

 

[גם אני6]

ביקשת כאפה..

כתבו לך כבר מספיק בענין, אבל רק רציתי להוסיף שבגלל נהג כזה, שהחליט להכנס לרכב ביום רע, במצב קצת "הפוך"- אני לוקחת היום כדורים כל יום. פעמיים ביום. וכנראה אקח כל החיים. כל יום שעובר ואני בסדר, אני כאן- אני מודה לאלוהים עליו. ובכלל החלטה כזו- אני עם התקפי חרדה, לא נרדמת בלילות- מפחדת לא להתעורר(או להתעורר באמבולנס). כולנו משפיעים על אחרים, ולכל מעשה יש השלכות- אבל לא כל דבר אנחנו יכולים לנבא ולראות מראש מה הוא עלול לגרור אחריו.. לפעמים אנחנו יודעים ורואים ומודעים- רואים את תמרורי האזהרה, השלטים שמאותתים ומבקשים לעצור או לכל הפחות להאט.. ובכל זאת מחליטים להמשיך לנסוע. לסמוך על הגורל והמזל הטוב.. ולא תמיד, לא תמיד אלה משחקים לטובתנו- או לטובת שאר מי שאנו מערבים, גוררים פנימה בעל כורחם.. ואז, כל ייסורי המצפון והלב הכבד של "לפני", על החרטה והנסיבות המקלות".. זה לא עוזר, כי התוצאות עדיין תשארנה זהות. ו... אלו החלטות של שניה, מעשים שגם הם לוקחים לפעמים שניות, דקות.. ואנשים, חיים שלמים של התמודדות עם תוצאות אח"כ..

 

[ילדונת~]

בגלל החלטות כאלה

יש לי 2 חברות מתות היום. אני יודעת מה יכולות להיות ההשלכות. אני לרגע לא הצדקתי תמעשים שלי אני מצטערת שעברת את מה שעברת. אבל אני לא אחראית על כל מי שעשה תבחירה הזו במודע או לא במודע

 

[Kalphana Vera]

את לא אחראית, ואת לא צריכה להיות אחראית. ונראה לי שכולן פה מפספסות קצת. לא שזה נכון או חכם או אחראי לעלות על ההגה במצבים כאלה (ואני אומרת את זה בתור מי שעשתה את זה מספיק פעמים). זה נוראי, אבל כולן פה עושות עוד הרבה דברים נוראיים שפוגעים לא רק בהן. זה חלק מהמחלה המטופשת הזאת ומהחיים המטופשים האלה. הלוואי והיה מישהו שייקח אותך בכוח ויזרוק אותך במקום שיעזור לך לצאת מהמעגלים האלה. clearly את לא יכולה לעשות את זה בעצמך, וזה גם לא הוגן לדרוש את זה ממך. עד עכשיו היית בהכחשה, עכשיו את כבר לא יכולה להגיד את זה. מה את עושה עם זה? ממשיכה? לאן?

 

[ילדונת~]

קודם כל תודה

קלעת לאיפה שאחרים לא הצליחו... אני לא יודעת מה אני עושה הלאה... כרגע מנסה להגיב לך בלי שגיאות כתיב. אני רוצה לישון ואין הרבה סיכוי שזה יקרה וזה משאיר אותי לתוך לילה של שימוש עד לקריסה ומחר בבוקר חייבת לקום מוקדם להגיע ליחידה ולהיות במצב צבירה מספיק יציב כדי לדבר על מה עושים חשבתי שאולי כדאי לחשוב על לחזור לגמילה אבל אני לא יכולה לעזוב עבודה לחודש אז זה דיי סרט ואני לא עוזבת תעבודה! תכלס הרבה מעבר לזה אני בכלל לא מצליחה לחשוב

 

[Kalphana Vera]

המממ

אני תוהה אם יש איזה פתרון ביניים שיאפשר לך להמשיך בשגרת החיים ובעבודה, תוך כדי שאת יוצאת מרוטינת ההרס העצמי שנכנסת אליה. אני גם תוהה, במידה ואין פתרון קסמים כזה, כמה עוד את צריכה ליפול בשביל לשנות את סדר העדיפויות שלך ולהתחיל לדאוג לעצמך (אני חייבת לציין שאני תוהה את אותו הדבר גם לגבי עצמי) מחר יום חדש

 

[גם אני6]

אלמלא

החזקתי ממך את האדם שאני מחזיקה ממך, עם האיכויות, ההפנמות, ההבנות והיכולות שיש לך בעיניי- לא הייתי כותבת את מה שכתבתי. כמובן שאינך אחראית למה שקרה ולמעשיו של אחר(במודע, אם כבר), את אחראית אך ורק לחייך שלך ולמעשייך. אבל.. את ועל חייך- תשמרי.. עברת הרבה. עברת מספיק(ואני משערת שמה שאני יודעת הוא חלקיק אפסי לעומת המציאות בפועל). ע-ש-י-ת הרבה, מכדי להחליק למטה במדרון. ואני דווקא לא מסכימה עם וורה, מתחתיי- לא חושבת שדברים מסוימים הם חלק מה"מחלה" וה"חיים"(שאינם מטופשים כלל, אלא נפלאים, מדהימים ויפים). אני חושבת שלפעמים, בתוך מערבולת או שעות מבולבלות.. אנחנו נאחזים במה שנראה לנו חבל שפיות, מה שנראה לנו כשביל.. ומתמקדים בו, הולכים עליו. רק להגיע למחוז חפצנו, רק להגיע לחוף מוכר ולקרוס על המיטה.. ו..לפעמים, עדיף רגע לעמוד במקום או לבקש הכוונה מאשר להמשיך ללכת.. [לא שפטתי/ביקרתי אותך לרגע ואני מתנצלת אם זה נשמע כך. ההיפך- לא פשוט לכתוב הודעה כזו ויש בי הרבה הערכה לפשטות ואמת איתן כתבת את הדברים]