כאמור - מלים הן רק מלים
והן מסמנות נורמות או הסכמות כאלה ואחרות.
אני מתקשה מאוד לשים את עצמי ברגליים של אנשים אשר חותמים את גורלם בשל הסכמות כאלה ואחרות. נאמנות היא מילה נהדרת, השאלה ל-מי, מתי ו- מדוע ולמה?
אלה שמעונינים במונוגמיה בדרך כלל אצל ההומואים זה מחד גישה לעומתית החותרת תחת תפיסת ההומו כשרליל ומאידך גישה המנכסת לעצמה מושגים מופרכים מהעולם הבורגני של המאה ה- 19 ועד אמצע העשרים - רומנטיקה ושאר ירקות הקשר הזוגי המתפרק לו אט אט, וכמובן מגישות אנכרוניסטיות ואידיאולוגיות הנשענות על כוחות עליונים כאלה ואחרים.
בתוך הבליל הזה, מעניין תמיד לבדוק מהי מידת "המונוגמיה" אצל זוגות הומוסקסואלים לאורך הזמן [ כבר אגלה לך, די מועטה - השלישיות, הרביעיות, יחסים מהצד בלי לדווח וכו' הם הבולטים ] והאם היא דומה למידת המונוגמיה של זוגות הטרוסקסואלים לאורך זמן [ אצלם הרבה יותר בולטת המונוגמיה, אבל יש להם הרבה סיבות שכלל לא קשורות לזוגיות ולמשיכה מינית].
הדוגמה של הקונדום וכו' ככל שהיא מעציבה מצביעה לא על בגידה אלא על תפיסה בעייתית של קשר, מותר-אסור ואחריות אישית.
מחד אני מקבל את המושג בגידה במולדת, רק אם המולדת נתפסת כאיזה טוטם נערץ שיש לעובדו, מאידך אני מקבל את המושג "סכין בגב", כאשר אדם שבטחת בו מכר אותך לאדם אחר, לא בגופו. הנאמנות שאתה מציג היא נאמנות של "בעל בית", של "בעל רכוש". צריך לדעת תמיד - זוג מורכב משני בני אדם. בן אדם ועוד בן אדם. הגשטאלט הנוצר מקשר זה אינו כופה דבר על אף אחד מהם. רק הסכמה שלהם, שנאמרה, לדעתי גם במקרים מסוימים נחתמה בחוזה, שמופרית על ידי אחד מהם, צריכה להיבדק בעיניים הרואות את היחיד ולא את הגשטאלט.
אז הראש שלי פתוח בהחלט, אבל אני מתקשה לראות גישות סנטימנטליסטיות - דרמטיות סביב הנאמנות המינית, שנתפסות בעיקר כרכושנות ובעלנות מינית ועל הגוף.