אני מכורה

[Kalphana Vera]

אני מכורה

ולקחו לי את הסם שלי ואני עוברת ייסורי גמילה איומים, וזה לא אכפת לאף אחד. זה לא מפריע לאף אחד. רק לי. זה היה אמור להיות שבוע של חופש וזה השבוע הכי נוראי ומתיש בחיים שלי. לא ישנתי כבר ארבעה ימים (אוקי, הצלחתי לישון רע לשעתיים היום בבוקר), איבדתי תיאבון לגמרי (ואף אחד כאן לא מכריח אותי לאכול, למרות שזה בדיוק למה אני "כאן" וזה בדיוק מה שהיא אמורה לעשות ולא עושה) ואני עומדת לאבד את דעתי. באמת, אני על הסף. ראיתי ארבעה רופאים שונים (3 פסיכיאטריות ורופאת משפחה אחת) שאף אחד מהם לא היה טיפש מספיק בשביל לרשום לי קסנקס, וכל מה שרשמו לי עד עכשיו לא משפיע עלי אפילו לא טיפה. ומחר אראה פסיכיאטר חמישי. והו, הוא ירשום לי קסנקס. אני יודעת בדיוק איך הוא ירשום לי קסנקס. וזה כל מה שמעניין אותי וכל מה שאני חושבת עליו ולא אכפת לי שאני פשוט ג'אנקי שלקחו לו את הסם שלו ומנסה להשיג אותו בכל דרך. אני אשיג.
(ובכלל לא אכפת לי שמחר אצטרך לשבת בתוך קליניקה של פסיכיאטר, וכל זה כשאני כבר ארבעה ימים בלי שום תרופת הרגעה שמשפיעה עלי. לא אכפת לי בכלל. או שאתעלף, או שססוף סוף יהיה לי קסנקס. יהיה לי קסנקס)

 

[Kalphana Vera]

אוי, אלוהים, איזה הודעה מטופשת זאת.

הלוואי ולא הייתי כותבת אותה.

 

[שישמים אחרים]

אין לי הרבה מילים

(את יודעת; אנחנו נדרשות להחלים במקביל, הפעם) אז רק לבינתיים: אני אוהבת אותך, אכפת לי ואני כל כך, כל כך מצטערת.
(הסוגריים בסוף שברו את לבי).

(סליחה שאין לי יותר מזה כרגע. אני שולחת לך שיר במייל)

 

[Kalphana Vera]

(תודה על השיר ועל השיחה אתמול

)

 

[simplistic]

...

דבר ראשון, הודעה ממש לא מטופשת - קשה לך, זכותך להוציא.
אני לא מבינה בייסורי גמילה, או בהתמכרות לתרופות. אבל - אם את כבר בתוך התהליך הזה, ואת נשארת בחיים בלי, לא כדאי לך להמשיך כדי להתנקות מזה? וגם אם פספסתי את הנקודה, וזו לא התמכרות פיזית per se, עדיין (לדעתי) עדיף גם בלי התמכרויות נפשיות, לא?

 

[ים של דמעות180]

מקווה שיעזרו לך שם

וימצאו לך תרופה טובה או כל דבר איראן שירגיע אוצך מההרגשה הנוראה הזאת ;(זה נשמע סיוט

 

[Kalphana Vera]

אכן סיוט.

 

[Kalphana Vera]

ברור שעדיף בלי, אבל זה לא נראה כל כך אפשרי

כרגע.. הקושי הוא בעיקר פיסי כרגע, ייסורי גמילה לכל דבר ועניין. אני לא יודעת אם אפשר להגדיר את זה "נשארת בחיים בלי"

 

[simplistic]

תחזיקי מעמד.

 

[No longer]

אוי, אוי אוי.

מה קורה? אני דואגת לך. והשארת אותי לא מילים. מסר, משהו.

 

[Kalphana Vera]

ן-

 

[פרפר בתוך אגרוף]

זה מדאיג.

מאוד מדאיג לקרוא אותך ככה.
אני מאוד מקווה שתגיעי לפסיכיאטר הגון וראוי [ויש מספיק גם מהם]
שלא תוכלי להשיג ממנו, בשום צורה ומובן, דברים שלא בריאים ונכונים לך.
אני לא יודעת לגבי הקסנקס, אני מבינה לגמרי שאת בתוך פלונטר רציני עם ההתמכרות לתרופה הזו, ומבינה את תחושת החירומיות,
אבל אי אפשר להמשיך פשוט ככה.
בעיני את צריכה להתייעץ עם הפסיכולוגית החדשה ועם הפסיכיאטר שמראש נתן לך להתמכר לקסנקס, ולחשוב מה את עושה כדי לא לסבול כלכך, ושיהיו לך אמצעי הרגעה עצמאיים, אבל בדרך פחות נוראית.

איך עברת את היום? מה אמר הפסיכיאטר שהיית אצלו?

 

[Kalphana Vera]

לא הלכתי בסוף.

לא היה לי מספיק אומץ וזה גם ככה רעיון רע בכל מובן ועניין שלו, אז פשוט הברזתי.
עבר עלי בוקר נוראי אבל אני מתחילה להרגיש יותר טוב. הצלחתי לאכול קצת אבל אני עדיין מרגישה כאילו חטפתי בוקס ענק לפרצוף ולא יודעת איך לעשות שזה יפסיק, והזמן מתחיל לדחוק בהקשר של חזרה ללימודים. זה צריך להיפתר מהר ואין לי מושג איך.
לא יודעת. יש לי רגעים שכל מה שהמוח שלי יכול להכיל זה קסנקס קסנקס קסנקס אני צריך קסנקס קסנקס סתומה למה לא שמרת קצת קסנקס לרגעים כמו עכשיו..
ויש לי רגעים קצת שפויים יותר.
מחר יש לי תור לפסיכיאטרית, לא יודעת אם אלך, לא יודעת מה אגיד לה אם אלך.
שום תרופה לא עובדת ואני לא עומדת בזה..
אני מרגישה כמו עכבר מעבדה שעושים עליו ניסויים. כמות התרופות שפסיכיאטרים הפציצו את הגוף שלי בהן בימים האחרונים (וכמובן שאני חייבת לקחת לפחות פי 5 מהמינון שנרשם לי כדי שמשהו ישפיע) הן עצומות, אני תשושה לחלוטין ובהחלט לא מתפקדת, ואין שום פתרון באופק. אני ברצינות לא יודעת מה לעשות, אם הפתרון הוא פשוט להשיג עוד קסנקס או שאולי עוד כמה ימים הסיוט הזה ייגמר (אבל זה מה שאני אומרת לעצמי יום יום ברגעים השפויים, כבר כמעט שבוע, וכלום לא קורה). אין לי מושג.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

הלכת? לפסיכיאטרית אתמול?

אני לא יודעת איך לעזור, אבל אני מאמינה שיש אנשי מקצוע שאולי ידעו,
אל תוותרי על העזרה הזו.

 

[hory0]

אויי....

יקרה ואהובה כל כך,
הסבל שלך צועק מהמילים שלך, וכואב לי לשמוע כמה את סובלת ומתייסרת. הלוואי ויכולתי להקל.
אני לא מוצאת בי מילים, אבל רוצה שתדעי שהמילים שלך מלוות אותי כל הזמן ואני חושבת עליך המון...עם הרבה דאגה..

שולחת חיבוק חזק, חזק!!

 

[Kalphana Vera]

 

[levshavur]

לקלפהנה ורה

שלום לך
קראתי את כל השירשור לדעתי מאוד קשה לצאת לבד מהתמכרויות לכן ישנם מקומות
שמיועדים לטפל בדברים האלה. לקחת שוב קסנקס זה לא פיתרון . יש אפילו מחלקה במשרד
הבריאות שמטפלת בסמים והתמכרויות (הפסיכיאטרית שלי מנהלת של זה לכן אני יודעת...)
לפעמים צריך לעשות את זה בהדרגה או עם תרופות שעוזרות להקטין את תופעות הלוואי.
אני הייתי מכורה לקפאין, ושתיתי כמויות אדירות שלו כל יום עד שבגיל 19 הבנתי שזה עושה לי נזק ...עברו עליי כמה שבועות מאוד קשים שהייתי מאוד עצבנית וישנונית אבל היו לי חברות טובות שעזרו אלי להתמודד, ומאז אני
לא מתקרבת לקפה ותה שותה רק כוס אחת או שתיים ביום. ובכל השנים האלה לא הרגשתי חסר. גם המעבר לצמחונות היה קצת אחרי ועדיין אני צמחונית. אז להיגמל זה אפשרי!
קראתי גם ספר על מישהו שהיה מכור קשה לסמים ואלכוהול שהיה במכון לגמילה וכל הסבל שהוא עבר והיו לו מעידות אבל בסוף, התהליך הוא השתקם, התחתן ויש לו חיים נורמליים...אז הפנייה לפסיכיאטרית שתעזור לך לא לקבל קסנקס אלא טיפול לגמילה זה חשוב וחבל שתפספסי הזדמנות כזאת.
לבשה.








הבריאות