אני מכורה לאהבה ולדעתי גם סובלת

[E D G Y]

אני מכורה לאהבה ולדעתי גם סובלת

מהפרעת אישיות גבולית, למרות שמעולם לא הוגדרתי ככזו. יש לי גם הפרעת אכילה קלה והתמכרות לכדורי הרגעה ושינה.... חוויתי כבר 7 דיכאונות קליניים ב14 שנים האחרונות וב"ד זה קשור לנטישה.. לאחרונה נעשיתי מאוד מודעת לנושא הזה, ועדיין לא ממש מסוגלת לפעול אחרת ממה שאני רגילה ובכך מזיקה לעצמי... מאוד התחברתי לנושא של הפורום ואני שמחה שהוא הוקם. מקווה להיעזר ולעזור.

 

[הגלילית עם השוקולד1]

אז

למה שלא תלכי לעשות איבחון פסיכיאטרי אני מדריכה בפנמייה לנוער וילדים וחלקם הגדול סובל מהמחלה הזאת מהפרעת אישיות גבולית אני עובדת עם חולים כאלו זאת מחלה מאד מאד קשה אני חושבת שאת לא יכולה להמשיך לחיות בשש שאולי את לוקה בהפרעה הזאת אני ממליצה לך לעשות איבחון יש טיפולים ייחודיים ומוצלחים בהפרעה זו

 

[נורית הדרי]

ברוכה הבאה

הפרעת אישיות היא באמת עניין שיש לאבחן ולבדוק אותו. במיוחד לאור העובדה שיתכן ואת מונעת מעצמך עזרה חשובה שיכולה להקל מאוד על חייך.

 

[אופירA]

איזה טיפולים?

עוד לא שמעתי על טיפול ספציפי להפרעה זו (שגם הצליח...). הטיפולים הרלוונטיים הם בד"כ קוקטיילים של מייצבי מצבי רוח + אנטי-דיכאוניים (מה שלרוב המקרים לא מועיל). יחד עם טיפולים פסיכולוגיים ארוכי טווח, שלפעמים מועילים ולפעמים לא. ובכלל, לרופאים יש בעיה לאבחן הפרעה זו. עד שהם מצליחים, הם מאבחנים 100 אבחנות אחרות קודם לכן. אז מה זה משנה? מטפלים במה שמרגישים איתו רע.

 

[נורית הדרי]

או

א. הגולשת טענה שהיא לא יודעת אם יש לה הפרעת אישיות גבולית. נדמה לי שלחיות בחשש שיש לך קצת יותר בעייתי מלדעת שיש לך. החיים הללו מספיק מבלבלים גם בלי שנוסיף עליהם מימדים לא - מציאותיים. במידה והם כאלה. גם טיפול בלחץ דם לוקח המון המון זמן עד שמגלים את הנוסחה התרופתית שמועילה באמת. אז מה אתה מציע ? לא לנסות למצוא את הקוקטיל שאולי מפחית קצת את המצוק

 

[אופירA]

כלל לא הבנת את דבריי!

א. הגלילית טענה שיש טיפולים ייחודיים למחלה זו. רציתי לדעת, בכנות, מהם! אני זקוקה להם! עד כמה שידוע לי - אין. את מה שיש, אינני יודעת מאין שמעת מדברי שאני ממליצה שלא לנסות! הסברתי שלא רק שאין טיפולים ספציפיים, אלא שגם הטיפולים הניתנים, לא עוזרים להרבה מהמטופלים. ולכן, טענתי, שאבחנת הפרעה זו אינה חיונית להחלמה (אם כי טוב לדעת אותה, משום שזה מפחית הרבה רגשות אשמה בקשר להתנהגויות לא מובנות) - שהרי אין טיפול מתאים, ואותם טיפולים יומלצו לאדם שסובל מהתופעות הנ"ל, גם בלי אבחנת כותרת של "הפרעת אישיות גבולית". אגב, להשכלה כללית - חומר למחשבה: לפני שנקבעה לי אבחנה זו, ניסיתי את כל הטיפולים הנ"ל עקב הסימפטומים (ולא חשוב איך קראו להם). הטיפול הפסיכולוגי היה מכוון לקבלה עצמית. לאחר שידעתי לקרוא לבעיות "הפרעת אישיות גבולית", אמנם ירד עול של בלבול מסויים וחוסר הבנה, והקבלה העצמית היתה חלקה יותר, אבל מצד שני הטיפול הפסיכולוגי נתקע ביעילותו במידה מסויימת, בגלל שהכותרת הפריעה לי להבין ולהפנים רעיונות של אחריות עצמית. היא לוקחת אותי לחשיבה של מוגבלות שאינה מאפשרת שינוי, בשעה שמדובר במוגבלות שמאפשרת שינוי. הטיפול הפסיכולוגי כעת מתמקד בלשחרר את מה שכותרת תקעה בחשיבה שלי... כך שהאבחנה הספציפית הזו לא בוודאות מועילה. ובוודאי שאינה תנאי חיוני להחלמה!!!

 

[נורית הדרי]

אוי, מתנצלת אם הכעסתי אותך

לא היתה לי כוונה כזאת. תודה שאת מביאה הנה את התמונה כפי שאת חווית אותה. אמרתי את דבריי מתוך גישה שיש לי לאחרונה , שלעיתים קל יותר להתמודד עם משהו מוגדר ולא עם מערכת פחדים ותחושות . ראי הודעתי על לחיות בתוך הראש שלי. בכל מקרה, את מתארת התמודדות קשה ואני שמחה שאת רואה כעת את המפתח ברעיון האחריות העצמית. וזו שאלה , האם היית מגיעה לשם בלי השלב של כותרת?

 

[אופירA]

באמת לרוב קל יותר עם משהו מוגדר

בכלל, בטיפול הפסיכולוגי שלי אני מדגישה לכל מטפל, שחשוב לי מסגרת של הגדרות לכל דבר, כדי לדעת איפה אני נמצאת וכדי לא לפחד. (ומטפל שאינו מבין את המסר - מועף!

) אבל במקרה דנן, זה לא פותר את הבעיה, והיה לי חשוב להדגיש את זה. ולגבי האחריות העצמית - זה רעיון המפתח לנושא הבעיות הנפשיות, כולל נושא ההתמכרות (שיש בו ניסיון להרס עצמי בכדי ש"יראו וייראו", וצריך תמיד לזכור שהזולת לא אחראי על ההחלמה שלי!) אבל אני הראיתי איך דווקא הכותרת תקעה אותי לכיוון של תפיסת מוגבלות וחוסר כוחות, ושיבשה במעט את הכוח שהיה קודם לכן לתפיסת האחריות העצמית! והמשך פיתוח הרעיון: תפיסה של חוסר אונים היא שלב ראשוני בדרך להכרה באחריות וביכולת. צריך רק להיזהר ש"חוסר אונים" לא ייתפס כחוסר אמון ביכולת להבריא, אלא כהכרה במציאות והבנה של הסדר הנכון: מה לא בידיים שלי, ומה כן בכוחותי ובאפשרותי. המתמכר נאחז בדמיון ובאשליה שמקנה החשיבה המעוותת שמתלווה לתהליך ההתמכרות. הוא צריך ללמוד להרפות מהדמיון, לשחרר את הקשר הרגשי שלו לכוח הדמיוני שההתמכרות נותנת, ולחוש חוסר אונים אל מול המציאות האמיתית. ואז מתוך ההכרה באמת, הוא יכול להכיר את הכוח האמיתי שיש לו, הכוח הפנימי, שדורש אמון עצמי.

 

[נורית הדרי]

מאוד מסכימה איתך

בכלל, כמו הרבה דברים שקשורים עם התפתחות נפשית - וההחלמה היא התפתחות נפשית אדירה - דברים משרתים אותנו בעיתם. חוסר אונים יכול להיות מפתח נהדר להתחיל איתו את תהליך ההחלמה , אבל כשבדרך את נפגשת בניפוץ קבוע של כל מה שחשבת אודות עצמך את מסוגלת גם להרפות מתפיסת חוסר האונים. ומעניין שב"לחיות בתוך הראש שלי" כתבתי בדיוק את זה. מדהים איך פתאום נהייה דיבור כל כך חזק על דברים שאדם חושב לעצמו....