אני מחפש פסיכולוג

ivgy1980

New member
סבורני שאין בעיה למצוא, אלא שטרם לכן

יסתיימו לי הסבלנות, הכסף והחשק -
לא בהכרח בסדר הזה. אני מדבר
על עצם קו המחשבה הזה
שלי, שהיום הוא כנראה
שגוי, וצריך להיתפטר
ממנו. מה דעתך
המלומדת?
 

ivgy1980

New member
אם יש לך חשק אמיתי למצוא, הרי שתמיד תחפש!

אם לא תחפש, הרי שהחשק לא באמת בוער בך
אחרי חיפושים רבים, מפסיקים להתרגש
ואז אתה נהייה מכונת דייטים
משומנת. וזה קצת
עצוב...
 

ivgy1980

New member
לפסק זמן יש משמעויות

כשנותנים לי פרטים של מישהי אחרי 30 ואני לא מתקשר תוך יום אחד, מתחילה היסטריה ולחץ אטומי.
נכון שיש לי יותר זמן מלנשים, אבל באיזושי נקודה יש גבול - שלאחריו כבר לא תעשה את זה.
 

shayCn

New member
כסף זו תמיד בעיה

אם תשלם כל הזמן,יגידו שאתה שוביניסט או מחפש להיות שוגר-דדי
וזה פתח לניצול על בסיס קבוע.
אם תהיה רגיש מדי עם כסף אז עלולים להגיד שאתה קמצן והרי נשים שונאות קמצנים.
תשמור על איזון.פעם אתה משלם,פעם היא.אולי אפילו פעמיים אתה ופעם היא,כדי שהיא תרגיש טוב בקטע הזה.
אם במקום לשלם אז היא מזמינה אותך לארוחה שהכינה או משהו ששוה ערך כספי,אז זה גם תופס.
אתה מבחינתך,צריך להרגיש שיתוף בקשר.גם בקטע הכספי כמו בקטעים אחרים.
 

ivgy1980

New member
אין לי רצון להתחשבן, אך גם לא לחוש מנוצל

לא יודע איך מוצאים את האיזון. עם החברים זה נורא פשוט:
אתה נותן, הוא נותן, לא סופרים והכל בסדר.
עם הנשים זה מתחיל להסתבך.
גבר שמתחשבן זה מגעיל.
מה, כנראה אין ברירה?
 

shayCn

New member
מוצאים איזון יחסי

זה לא צריך להיות 'אחד תמורת אחד' רחמנא

אבל מספיק שהנתינה תהיה קיימת אצל שני הצדדים.
זה לא משהו שאתה יכול להכיר כבר בדייט ראשון,זה לוקח זמן.
 

NEO83

New member
פותחים קצת את הראש

לאפשרויות אחרות פרט לזה שרק אתה צריך.
 

ivgy1980

New member
הבעיה השני היא שאני

מפחד להתגרש. עברתי את זה כילד - ככה בעדינות, לא חוויה נעימה במיוחד.
גירושים גורמים לילדים ולבני הזוג נזק עצום, ומעטים יוצאים מזה בזול.

יש להבדיל כמובן גירושים רעים אחרי 5 שנים או פרידה שקטה אחרי 30 שנה.
בכל מקרה, זה כואב ואין בזה שום אלמנט של התבגרות ו/או התמודדות.

היום זה מצחיק, אבל עמוק בפנים לא מתאים לי להתגרש אי פעם.
כמובן שאין לדעת ולעיתים זה מן המתבקש, אבל זה הפחד
שתמיד היה, ובינתיים לא נעלם. מי שבא מבית של זוג
הורים, פשוט לא מכיר את זה - וטוב שכך.

מה עושים עם זה?
 

shayCn

New member
נכון זה לא נעים כשההורים מתגרשים

אבל תנתק את עצמך מהקשר שהיה להורים שלך.
הקשר שלהם לא דומה לכל הקשרים הקיימים,לך תהיה זוגיות אחרת.
תנצל חולשות שלך ותהפוך אותם ליתרונות,כך שתלמד מהגירושים של
ההורים שלך מה לא לעשות על מנת לא להתגרש.
לך יש נסיון שלאחרים אין כשהם נכנסים לזוגיות.
 

ivgy1980

New member
אני יכול לכתוב על זה ספר שלם

בטוחני שרבים הרי כתבו -
אבל זה לא עזר, כי
כמות הגירושים
רק עולה.

זוגיות זה פשוט: להיות אמיתי ול-ד-ב-ר.
 

shayCn

New member
זוגיות זה הרבה יותר

כל אחד לפי מה שהוא מחפש ומה מלהיב אותו.
כמות הגירושים לא עולה על כמות הנישואים,אל תשכח את זה.
 
מה עושים עם זה?

חיים עם זה מבלי לתת לזה לנהל אותך, את הבחירות שלך, את החיים שלך.

זה יכול לקרות. סטטיסטית, זה קורה למחצית הזוגות. אבל דווקא אתה תהיה רגיש יותר, אם חלילה זה יקרה- ואני באמת מאחלת לך חיי זוגיות טובים וארוכים, לכל החיים- אתה תדע איך למזער את הנזקים, מבלי שזה יפגע יותר מדי בגורמים אחרים.

אתה גם חווית את זה בתקופה אחרת, שהדבר פחות היה נפוץ. היום זה שונה, ילדים להורים גרושים, או משפחות חד הוריות, או חד מיניות, לא מרגישים את החריגות שהיתה מתלווה לקונסטלציה משפחתית אחרת, בעבר.
 

ivgy1980

New member
זה לא מדוייק. ילדים מרגישים ומבינים הכל,

רק לא תמיד יודעים להביע את עצמם.
כל הזוגיות החד מיניים והחד הוריים
מפוצצים ת'ילדים בבעיות שיצופו
מעלה בחלוף כמה שנים,
בדור הבא.

המעניין הוא שאם מדברים על זה בגלוי, עפ"י רוב זה נתפס כחולשה.
ואז היא יודעת למה אתה רגיש ואיפה אפשר ללחוץ אותך לפינה.
 
גם ילדים להורים הטרוסקסואלים

"מפוצצים" את הילדים שלהם בבעיות.

אני בטוחה שאם תשאל כל אחד פה, יש לו איזשהו אישיו מאד עמוק ומורכב עם ההורים שלו.

שהותיר בו משקעים וצלקות.

והחשיבה שלך, ששיתוף פירושו חולשה, ואם תשתף זה יכול להוות מעין "נשק" לבן הזוג, שהוא לא יבחל אלא להשתמש בו..עלולה להוביל אותך למקומות לא טובים.

פתחת בזה שאתה מחפש פסיכולוג. אני חושבת שזה בהחלט יכול לעזור לך לאתגר את התפיסות הללו שלך.

[ולא, זה לא נאמר מתוך יומרנות לדעת מה עובר עליך או התנשאות וירטואלית שממהרת לשלח כל גולש לטיפול, אלא באמת מתוך הזדהות].
 

ivgy1980

New member
אולי, קשה לי לחוות דעה על מה שאינני מכיר

ומכאן ניתן להסיק שהיחסים הבינאישיים בתוך הזוגיות הם האלמנט המכריע.
כשמתחילים להסתיר ולא מדברים, הכל מתפוצץ עם הזמן.
לא עובר עלי כלום, אני בסדר גמור.
רק לא מספיק תמים.
 
ואולי..קצת חשדן

שלא תבין לא נכון, לא מאשימה אותך, לפעמים זה חיוני לצורך השרדות.

אבל אני משערת שבזוגיות זה לא יכול לעבוד [לא שאני מתיימרת לדעת מה עובד או לא בזוגיות, אין לי מושג, אבל מסיקה מיחסים בינאשיים רגילים..]
 
למעלה