אני מותשת

דליה.ד

New member
אני מותשת

יצאתי עם שני הבנים להסתפר ולקנות בגדים למסיבות הסיום (סיום ו´ וסיום גן חובה), מה אומר ומה אספר....הם פשוט גמרו עלי. במספרה היה מאוד קשה....האחד רץ לכאן והשני רץ לשם, הסתובבו על הכסאות, נשכבו על הרצפה (ג´יפה....), יללו, נבחו, צחקו בקול פרוע.... כולם הסתכלו על הבחורה הנחמדה (אני) והמסכנה (בטח אני)....
בקניון הם רצו לכל הכיוונים ואבדו לי פעמיים. הם טיפסו על כל מכונות המשחק וזה ממש לא שינה להם שישבו של ילדים אחרים... במשביר הם זחלו מתחת לכונניות המוצרים ופתחו כמה קופסאות משחקים לבדוק מה יש בפנים. פעם ראשונה ואחרונה שיצאתי איתם לבד!!!!!
 

זהבה נ

New member
דלינקה, מותק שבי הרגעי, שתי כוס מים

ותחשבי למה היית צריכה לקחת את שנה הזאטוטים אתך? בפעם הבאה לכי לבד לקניון, ותקני להם את את הבגדים (לפי מידתם) שבי לך בבית קפה לכוס קפה רגוע, אני מבטיחה לך שמזה תחזרי אליהם עם המון כוחות ומצב רוח טוב. מנסיוני הרע עם בני ללכת לקניות איתו זה אחד הדברים היותר קשים שלי לביצוע. בנוסף למה שאת חווית איתם אצלנו זה: לא יודע מה להחליט לרכוש, לא רוצה לשמוע מה דעתי, לא מקשיב להצעות שלי בנושא ההחלטות שלו, ולאחר מכן זה גם לא נגמר, זה רק מתחיל כי לאחר כביסה אחת מה שהוא בחר, כמובן יורד לו הצבע, נכנס בכביסה, מאבד את הצורה המקורית שלו. ואז זה חוזר חלילה. ואני כבר לא מסכימה לשתף פעולה ולחזור על "הסיוט". כמובן שאני עושה את מה שהצעתי לך, אבל כאן מתחיל סיפור חדש, הביקורת על מה שאני קניתי(לזה כבר התרגלתי) והיום אני כבר לא נפגעת ממנו(דבר שפעם היה קורה לי הרבה), אני משתדלת להתאים את מה שרכשתי עבורו למה שהבנים של חברותיי לובשים כך שכאשר הוא כבר לובש את הבגדים (שרכשתי עבורו) ומקבל מחמאות, אז הפלא ופלא, פתאום הבגדים ממש מוצלחים. זהו אלו הן החויות שלי מה"שופינג" בארץ תארי לך מה קורה בחו"ל אז האבא שלו כבר לוקח פיקוד ולעיתים הם ממש מצלחים גם להפתיע אותי בהצלחות ובעלי חוזר מותש. נו טוף´ זה מה יש לנו, לא? לומדים להתאים את עצמנו למצבים שנקראים בדרכנו. ביי בינתיים,
 

arena

New member
טרפיה

לפני שיוצאים לקניות עושים "סוויטץ" , לוקחים הרבה אויר ומנסים (?) להתעלם מהבלאגן. גם אומרים לילד מליון פעם שהוא צריך המון סבלנות.... במהלך הדרך שואלים מליון פעם "יש לך עוד סבלנות"? ואם נגמרה לו הסבלנות בורחים הביתה.
 

אלי ו.

New member
החוויות שלי הפוכות

בד"כ כשאני מנסה לרסן אתל הילד תמיד יש את המוכרות שאומרות "תן לו, הוא רק ילד" ומוציאים אותי בתור אבא רע. כשאנחנו בארה"ב לעומת זאת הסיפור שונה לגמרי, שם אם הילד נעלם לרגע בחנות מיד השומר נועל את כל הדלתות מחשש לחטיפה. קצת מלחיץ כשחנות ענקית נועלת את כל הדלתות בגלל שהילד החליט להתחבא בין קולבים מלאי שמלות. בכלל, הגישה של הציבור בישראל מול בארה"ב לילדים היא הרבה יותר סובלנית. בנושא הזה, אין כמו ישראל (רגע של פטריוטיות
) דרך אגב, מה רע בריטלין לפני קניות? (לפעמים גם בסוף השבוע אם אני רואה שהילד נמצא לפני יום "רע" הוא מקבל קצת ריטלין, זה עוזר לו ולנו)
 

ayagu

New member
קטנטונת וקניות.

קניות עם קטנטונת זו חויה ולא מהסוג המתקן. ראשית כאשר מגיעים לקניון מתעקשת קטנטונת לפקוד את חנות הצעצועים האהובה עליה. ( שם אנחנו מתקבלים בשטיח אדום בשל רכישותינו המאסיביות.) קטנטונת חובבת הקטלוגים מחפשת לעצמה את הצעצוע המועדף וכאשר אינו בנמצא היא מתחילה בנאומים הארוכים שלה. בשלב זה אני מתיישבת על הרצפה ומחכה. ( זה ייקח הרבה זמן).אבא של קטנטונת מאבד את הסבלנות ומאיים כי לא יקנה לה דבר וקטנטונת מחכה רק לזה כדי לפצוח בהיסטריה. ( רקיעות רגלים, שכיבה על הרצפה ויכוחים.) המוכרת נמעת מהערות. ( היא ניסתה פעם אבל עניתי לה בחדות שלא תתערב.) פתרונות שמצאנו: א. לוקחים את קטנטונת לקניות רק שאין ברירה. ב. מגדירים מראש מה קונים באיזה סכום. ג. משתדלים להסכים על כללי התנהגות למשל: לא עוזבים את החנות גם אם נורא מתרגזים מבלי ליידע וכמובן לא מתקרבים למדרגות הנעות.(קטנטונת אוהבת לשייט עליהן אבל מפחדת להיבלע) אגב במספרה, התחביב של קטנטונת הוא לנוע בשכיבה ברחבי המספרה על הכיסא של הספר. . מה שמסוכן כמובן היא מנסה את זה גם בבית על כיסא המחשב בשבוע שעבר השארתי אותה לחצי שעה ויצאתי לצעידה מהירה שחזרתי הסלון היה מוצף מים ועליו היא שייטה עם הכיסא. ( היא החליטה שזו סירה)
 

קורין1

New member
למרות שאצלי זה לא קורה......

אוליי זה בגלל שמצבי הכלכלי אף פעם לא היה הכי טוב... תמיד הילדים התחשבו, כשאני אומרת לא אז זה לא עד הסוף והם יודעים שאת אמא אי אפשר לשבור, לא בבכי ולא בכלום. אם אני יודעת שאני עלולה להשבר, אז מההתחלה אני אומרת כן. למרות הכל, ללכת עם ילדים לקניות זה לא קל, בעיקר אם אני לוקחת את שניהם איתי, הריב הוא לא על תיקני לי, הם רבים בניהם, אף פעם לא הסתדרו בניהם. אוליי כדיי לקחת רק אחד מהם? אם אין ברירה, הרי כשצריך ללכת להסתפר את לא יכולה לקחת רק אחד. וכמובן להציב גבולות לפני שיוצאים. אופציה שניה יכולה להיות רטלין, אם הוא עוזר בבית הספר, למה שלא יעזור כשממש זקוקים לו? כמו יציאה לקניות? בכל אופן, אני לוקחת את הילדים איתי רק אם אין ברירה. באהבה
 
מבינה לליבך ומנסיוני.........

אני לאור הנסיון פשט דואגת שתהינה כמה שפחות סיטואטציות שתאפשרנה מצב כזה . זא ללכת רק עם אחד ולא עם שניים ולהסתפר כמה ימים לפני כך שזה לא יהיה לחץ מיותר זו המסקנה שאני הגעתי אליה כי היא הפתרון ה"קל" בהצלחה
 

רותי הכ

New member
הההא.. מאיפה זה מוכר לי?? הא כן

גם אני הייתי שם.. בזמן האחרון אני פשוט קונה לילדים בגדים בלעדיהם ומודדת בבית. מקסימום אפשר להחליף. סידורים איתם אני עושה רק עם ממש אין ברירה ואז מראש אני מחליטה שזה הולך להיות בלאגן ואני לא אתעצבן מזה כי אין מה לעשות (לפעמים אני מצליחה לא להתעצבן
) וזהו דליה החזיקי מעמד.
 

זהבה נ

New member
רותי, כולנו בשלב זה או אחר היינו ../images/Emo8.gif

שם כבר. זה ריטואל שחוזר על עצמו ממש רק בשינויים קלים.
 
למעלה