האחת והיחידה84
New member
לסיון
אני סטודנטית שנה א' לעיצוב גרפי, סך הכל לומדת שבועיים. בת 22 ומגמגמת קל. לפני תחילת הלימודים הייתי הבן אדם הכי לחוץ בעולם, חשבתי לעצמי 'מה לעזאזל אני הולכת לעשות כשיבקשו ממני לדבר??' והקטע שהכי הפחיד אותי והכניס אותי לסרטים היה מה לעשות אם יעשו ביום הראשון סבב הכרות וכל אחד יצטרך לספר על עצמו וזה לא יהיה מוגזם להגיד שלא ישנתי טוב בלילות מרוב שזה הטריד אותי. אז בסוף מה שקרה זה שהיה לא סבב הכרות אחד אלא שניים(!) ואני, אין לי מושג איך, למרות שבאותו רגע רעדתי מפחד, הצלחתי לספר על עצמי ויצא אחלה! ועוד דבר שאני ממש מופתעת מעצמי לגביו- אני התחלתי לשאול שאלות באמצע שיעורים, לבקש הסבר נוסף מהמרצים כשמשהו לא ברור ובכלל להשתתף ולהראות נוכחות (לקרוא מהמחברת את התשובות שלי ולהעביר פרזנטציה מול כיתה כרגע ממש אין לי אומץ, אבל לדבר באופן כללי בשיעורים אני מעזה די הרבה גם אם זה יוצא קצת מגומגם). בקיצור אני התחלתי לפתוח את הפה ואין לי מושג איך זה קרה בכלל. אז סיון, ככל שתפחדי לדבר ככה הגמגום יופיע במלוא עוצמתו ברגע שתפתחי את הפה. זו עצה מניסיון. ואם את מצליחה להתמודד עם עבודה בחנות אז את גם תצליחי להתמודד עם לימודים. אני בהתחלה בכלל רציתי ללמוד שפות שזה תחום שאני מאוד נמשכת אליו ולשלב את זה עם יחסים בין לאומיים, אבל היה ברור לי שיהיה לי מעיק ומחליץ לעבוד כמתרגמת למשל, אז החלטתי לפנות לתחום הגרפיקה כי גם אני הייתי בטוחה שאני לא אצטרך לדבר אם אני אהיה גרפיקאית. וככה בסופו של דבר אחרי שחשבתי שמצאתי תחום שבעזרתו אני אתחמק מלדבר, מצאתי את עצמי כן מדברת... כי אין ברירה, אבל אני שמחה שזה קרה. את תחום השפות כנראה אני אלמד בשביל עצמי בתור תחביב, אבל אני ממש לא הולכת לוותר עליו בגלל הגמגום. וסיון שתדעי, כל דבר היום דורש דיבור. אין מקצוע כזה שעובדים בו ושותקים כל היום... הרי גם אם זה עבודה מול מחשב, את לא תדברים עם הממונים עלייך, או עם קולגות? ברור שתדברי. לדעתי אל תוותרי על לימודים, בטח לא בגלל הגמגום. צריך הרבה אומץ אבל זה שווה.
אני סטודנטית שנה א' לעיצוב גרפי, סך הכל לומדת שבועיים. בת 22 ומגמגמת קל. לפני תחילת הלימודים הייתי הבן אדם הכי לחוץ בעולם, חשבתי לעצמי 'מה לעזאזל אני הולכת לעשות כשיבקשו ממני לדבר??' והקטע שהכי הפחיד אותי והכניס אותי לסרטים היה מה לעשות אם יעשו ביום הראשון סבב הכרות וכל אחד יצטרך לספר על עצמו וזה לא יהיה מוגזם להגיד שלא ישנתי טוב בלילות מרוב שזה הטריד אותי. אז בסוף מה שקרה זה שהיה לא סבב הכרות אחד אלא שניים(!) ואני, אין לי מושג איך, למרות שבאותו רגע רעדתי מפחד, הצלחתי לספר על עצמי ויצא אחלה! ועוד דבר שאני ממש מופתעת מעצמי לגביו- אני התחלתי לשאול שאלות באמצע שיעורים, לבקש הסבר נוסף מהמרצים כשמשהו לא ברור ובכלל להשתתף ולהראות נוכחות (לקרוא מהמחברת את התשובות שלי ולהעביר פרזנטציה מול כיתה כרגע ממש אין לי אומץ, אבל לדבר באופן כללי בשיעורים אני מעזה די הרבה גם אם זה יוצא קצת מגומגם). בקיצור אני התחלתי לפתוח את הפה ואין לי מושג איך זה קרה בכלל. אז סיון, ככל שתפחדי לדבר ככה הגמגום יופיע במלוא עוצמתו ברגע שתפתחי את הפה. זו עצה מניסיון. ואם את מצליחה להתמודד עם עבודה בחנות אז את גם תצליחי להתמודד עם לימודים. אני בהתחלה בכלל רציתי ללמוד שפות שזה תחום שאני מאוד נמשכת אליו ולשלב את זה עם יחסים בין לאומיים, אבל היה ברור לי שיהיה לי מעיק ומחליץ לעבוד כמתרגמת למשל, אז החלטתי לפנות לתחום הגרפיקה כי גם אני הייתי בטוחה שאני לא אצטרך לדבר אם אני אהיה גרפיקאית. וככה בסופו של דבר אחרי שחשבתי שמצאתי תחום שבעזרתו אני אתחמק מלדבר, מצאתי את עצמי כן מדברת... כי אין ברירה, אבל אני שמחה שזה קרה. את תחום השפות כנראה אני אלמד בשביל עצמי בתור תחביב, אבל אני ממש לא הולכת לוותר עליו בגלל הגמגום. וסיון שתדעי, כל דבר היום דורש דיבור. אין מקצוע כזה שעובדים בו ושותקים כל היום... הרי גם אם זה עבודה מול מחשב, את לא תדברים עם הממונים עלייך, או עם קולגות? ברור שתדברי. לדעתי אל תוותרי על לימודים, בטח לא בגלל הגמגום. צריך הרבה אומץ אבל זה שווה.