אני מוטרדת

[מריאל1]

אני מוטרדת

זמן רב אני קוראת בפורום שלכן ונעזרת בו רבות. והפעם גם אני רוצה להתייעץ בנושא מסויים. בני בן 2.3 ילד מאוד מוכשר ורגיש. מאוד תלותי בי וגם באביו. עדיין יונק, לא הולך לגן, נמצא איתי במשך היום, אנחנו הולכים למפגשים של חינוך ביתי בבוקר, ואחר הצהריים הוא בבית עם מטפלת או אבא או סבתא. ולעניין, הוא מאוד אוהב להיות בבית, וקשה מאוד להוציא אותו מהבית. בבוקר איתי יותר קל, אבל אחהצ הוא לא מוכן לצאת, לא מוכן לרדת לגינה בשום אופן, רק רוצה להיות בבית. בבית הוא רואה המון קלטות, משחק בקומפי, אוהב מאוד שמקריאים לו ספרים, ומשחק מעט לבד. מטריד אותי שבימים שאני לא יוצאת איתו בבוקר הוא יכול להיות יום שלם בבית, בעיסוקים שציינתי. למה הוא לא מוכן לצאת החוצה, כל הילדים כלכך אוהבים לצאת ולשחק בגני שעשועים,אני יודעת שאסור להשוות, אבל אני מנסה להבין למה הוא לא רוצה לצאת מהבית, והאם יש בזה רע. מה דעתכן?

 

[zimes]

אפשר רק לנחש...

ראשית - העיסוקים בחוץ שונים מבבית. אולי הוא ילד לא כל-כך פיזי, ולכן ספר מענין אותו יותר מלטפס על מגלשה. אפשרות אחרת היא שוהא כן נהנה להיות בחוץ, אבל לא אוהב לצאת: להתנתק מהעיסוקים בבית, להתארגן: נעליים, כובע ... עוד דבר שהעלת - אולי פחות כיף לו בחוץ עם המטפלים האחרים - זה עדיין גיל בוא אמא היא מאוד מאוד משמעותית עבורם (מנסיוני ומהכרותי עם אמהות אחרות - איפשהו בין גיל שנתיים לשנתיים וחצי יש איזה שינוי גדול ביחס למטפלים אחרים (גם מוכרים) ולכך שאמא הולכת), ואולי הם סתם דואגים מדי ומגבילים אותו, או להפך - לא מוכנים להיות קרובים אליו על המתקנים. האם הוא בכלל לא אוהב לצאת (נניח - האם הוא מתנגד ליציאה לסופר? לחברים?), או ספציפית לגינה? למה, בעצם, את מוטרדת? מה את חושבת שחסר לו? אוויר? ילדים? פעילות פיזית? משהו אחר? אם חשוב לך שהוא יהיה הרבה בחוץ - צאו בבקרים, מוקדם, לפני שמתחמם. אילו אני הייתי במקומך, יותר הייתי מוטרדת מכך שהעיסוקים בבית כולים כל כך הרבה קומפי/וידאו (אני ניזונה מהתיאור שלך בלבד.) - כי הרבה מהפעילות הפיזית בגן המשחקים יכולה לקרות גם בבית: קפיצות, טיפוסים, ריצות....

 

[מריאל1]

הוא דווקא ילד מאוד פיזי

בבית מול הקלטות הוא אף פעם לא יושב, הוא כל הזמן קופץ כמו השפן של אנרג'ייזר, רוקד ושר, ובבית הוא עושה המון פעילות פיזית, מטפס על השפות קוץ למטה עושה לעצמו מסלולי מכשולים, גם אני לא אוהבת את הפעילות בבית שכוללת הרבה יותר מידי וידאו ומחשב, אבל זה דרישה שלו, ואם הוא לא מקבל הוא מאוד מאוד מתרגז. כשאנחנו הולכים לגינות אחרות הוא מאוד נהנה, אבל זה כרוך בנסיעה באוטו, ויש לנו רק אחד לכן אחהצ כשאני בעבודה מי שנשאר איתו בבית לא יכול ליסוע למקום אחר מלבד לרדת לגינה של השכונה שזה הוא לא מוכן בשום אופן. גם ללכת פה לסופר הוא לא מוכן, רק רוצה כל הזמן להיות בבית כשאנחנו הולכים לחברים או לגינות אחרות (איתי) הוא מאוד נהנה, אבל מהר מאוד מגיע המשפט"אמא הביתה, אמא הולכים " ומביא לי את התיק שלי מנעיל לי סנדלים וכו, או שהוא אומר שהוא עייף ורוצה לישון למרות שזו ממש לא שעה שהוא עייף בה. וכשמגיעים הביתה הוא עירני ורוצה לשחק ולהשתולל.

 

[vbev]

שאלה? אליך

אני לא בטוחה שזה קשור אבל חלק מההחלטה שלי להכניס את שחר לגן בגיל שנתיים זה היה כדי שהוא יהיה עם ילדים בני גילו עד גיל שנתיים הוא היה איתי בבית הנקה מתי שבא לו מחשב קומפי (אוהב מאוד) ציורים הדבקות וכו' בגלל שאנחנו גרים באזור חדש אין לידנו גן שעשועים צריך ללכת הליכה ארוכה מאוד מה שגרם שרוב הזמן היינו בבית לא אהבתי את זה עכשיו שחר בגן חוזר אחרי ששיחק עם ילדים בגיל שלו יצא לחצר ראה הצגה, פעילות עם מורה לתנועה, שירים ועוד כמה שאני הפעלתי אותו בבית עם צבעי מים, שירים ריקודים ועוד אני חושבת שגן תורם המון ככה הוא פחות נצמד הוא יותר עצמאי יידע לעמוד על שלו וכמובן שתמיד יקבל את הבטחון מכם. עוד דבר קטן ששחר נהנה ממנו מאוד בגיל שנתיים וחודשיים קנינו לו אופנים הוא נהנה מזה וגם זה פעילות שמאוד בריאה

 

[אמא של יובל ה]

לדעתי

מקריאת דבריך יש לי רושם שהבעיה היא ביציאה אחר הצהריים שאיננה איתך. האם איתך הוא כן מעונין לצאת אחה"צ? יובל (שנתיים וארבעה חודשים) נמצאת איתי בבית, בשעות שאנחנו בבית אני מציעה לה לעבוד בבצק, לצייר בצבעי ידיים, בריכה (קטנה מתנפחת) במרפסת והיא מאד נהנת מהפעילויות האלו. אני מסרבת להדליק טלויזיה (עדוץ הופ) ומסרבת לוידאו כיון שאני מכירה אותה ואם אני אדליק לה את המכשיר היא תשב כל הזמן מול במרקע. היא למדה שאין במהלך היום טלויזיה ומבקשת פחות ופחות. היא צופה בוידאו בשעות הערב המאוחרות לפני שהולכים לישון.