סיפור אהבתי-שנאתי לסמולוויל..
אני הייתי בין צולבי הסידרה. ממש ממש שנאתי אותה...
שנאתי את קלואי ושנאתי את פיט שנאתי את לקס ושנאתי (כבר אז..) את לאנה לא ממש ראיתי את הסידרה.. רק חלקיקים ממנה פה ושם, אבל היא נראתה לי די מטופשת ונוסף על הכול מעוותת את הסיפור של סופרמן (דבר שאפשר לראות כשרק רואים את הדמות של לקס במרקע, אבל למדתי להשלים עם זה ואפילו לאהוב את זה) אבל היא תמיד המשיכה לצוץ לי בכל פינה; ועמוק בפנים ידעתי, שיום אחד, גם אני אפול... עד שיום אחד זיפזפתי ונתקלתי בדמות של לויס (פרק שני של העונה הרביעית) - דבר שמאוד סיקרן אותי, לדעת איך עשו אותה וגם איך בדיוק שילבו אותה.. ומה יחסו של קלארק אליה (וההפך) וכך יצא שראיתי פרק.. וראיתי שהעלילה לא כזאת טיפשית כמו שחשבתי.. אהבתי את האקשן, האפקטים, הפרצוף של טום, העלילה, השרירים של טום, הדמויות (חוץ מלאנה, שוב) והיחסים ביניהם. נהייתי מרותקת ממש לעלילה (וללויס
) וראיתי עוד פרק, ועוד פרק ועווד פרקק עד שממש מצאתי את עצמי מכורה אמיתית לסמולוויל.